האקדמיה בישראל מכַחכַּחת בגרונהּ מילים גבוהות על מוּסר וקוד אתי, שצריך לצמוח מלמטה, כלומר מהאוניברסיטאות, ואסור לו להיות נכפה מלמעלה. אולם כששואלים את האקדמאים המלומדים "שוחרי האתיקה והמּוּסר", מדוע אתם עוצמים עיניכם ומסרבים לראות ואף להתייחס לכּשל הערכּי-המערכתי, של פרשת חטיפת ילדי תימן, מזרח ובלקן - מיד "ימלאו פיהם מים" במקרה הטוב, או במקרה הרע... ישתיקו את השואל, ויאמרו: לא, היעלמות ילדים או אף חטיפתם אינה עִניין של "אֶתיקה".
המרכז לאתיקה ומוסר
ביום שנִי 4.7.17 הלכתי להרצאה בנושא "אתיקה ופוליטיקה באקדמיה" במרכז לאתיקה במשכנות שאננים, בשכונת ימין משה בירושלים (באודיטוריום דה-בוטון, במרכז הכנסים ע"ש ק' אדנאואר). העילּה לדיון - הצעת הקוד האתי שחיבר פרופ' אסא כשר עבוּר המרצים באוניברסיטאות, לבקשתו של שר החינוך, מר
נפתלי בנט. הקוד עוסק בדרכי ההתנהלות הראויה בתחומי חפיפה בין פעילות אקדמית לבין פעילות פוליטית. הוא החל בשתי הרצאות פתיחה, האחת - נגד הקוד, מפי הפרופסור נמרוד אלוני ממכללת סמינר הקיבוצים; והשנייה - מפי פרופ'
אשר כהן, ראש ביה"ס לתקשורת באוניברסיטת בר-אילן. בהמשך התקיים דיון בהנחיית פרופ'
משה נגבי, בהשתתפות חמישה מלומדים: הפרופסורים
רבקה כרמי (נשיאת אוני' בן-גוריון), מיכל טמיר ואברהם דיסקין (שניהם מן המרכז האקדמי "שערי מדע ומשפט" בהוד השרון), הרב יוּבל שרלו (ראש ישיבת אמי"ת) וגב' עדי משניות (חבֵרת מל"ג, נציגת התאחדות הסטודנטים).
הלכתי לשמוע את הפרופסורים המלומדים. אמרתי: אולי אלמד מֵהם משהו על אתיקה, מוסר ופוליטיקה באקדמיה. למען האמת, בהכירי את המציאוּת החברתית, הפוליטית והאקדמית במדינת ישראל, לא היו לי ציפיות גבוהות מדיי לשמוע דברים מעֵבר למה שאני רגיל לשמוע (אף כי "אין בית-מדרש ללא חידוש", וּודאי הוספתי חוכמה ודעת. ואולם...). בסתר לבי קיוויתי, גם אם לא השליתי את עצמי, שמישהו ממארגני הכינוס הזה, שרוממות החוק, המוסר, האמת והצדק בגרונו, יואיל ולוּ ברמז, להזכיר את הפרשה העגומה של אחינו בני תימן, מזרח ובלקן, שנחטפו ברובם בראשית שנות החמישים מזרועות אימם או בעלילות שונות ומשונות - פרשה שחוזרת ועולה ומסעירה אלפי משפחות בישראל. רוב בניהן ובנותיהן של משפחות מיוסרות אלה, היו ונשארו אנשי מוּסר לעילא ולעילא, בלי שנזדקקו לשום קוד אתי ומוסרי, שהוצנח להם מלמעלה על-ידי אנשי אקדמיה מקרב ה"אליטה" המינהלית והמשפטית (זולת החינוך המסורתי הטוב שהיה נחלתם מימי קדם).
מי צריך לכתוב את הקוד?
הפרופ' אסא כּשֵר, איש הפילוסופיה והמדע, מוּכּר וידוע ממחקריו הרבים בתחומי התמחותו, ואף מחיבוריו בענייני אתיקה, ובייחוד הקוד האתי שחיבר למען חיילי צה"ל. בד"כ הפרופ' כשר מקובל בחוגי אנשי השמאל והימין המתון, אך הפעם, כשחיבר קוד המיועד לקבוע נורמות התנהגות אתית למרצֵי האקדמיה עצמם, נתעוררו הללו ברובם והביעו התנגדות נמרצת מצדם. בשלב הכנת יום העיון מטעם המרכז לאתיקה בירושלים, בהנהלת מר דניאל מילוא והמשפטן איש הרדיו פרופ' משה נגבי, ביקשו המארגנים להכלילו ברשימת המרצים כדי שיציג ויסביר את עמדתו, אך הוא העדיף לא להשתתף ולא להיות נוכח במקום, כנראה כדי להימנע מעימותים מיותרים (או כדי למנוע את ה"עליהום" של הצבוּעים...).
תחילה הוזמן פרופ' נמרוד אלוני מסמינר הקיבוצים (בנהּ של מנהיגת מר"ץ, השרה שולמית ז"ל), על-ידי המנחה מר נגבי להשמיע את דבריו. כצפוי, הוא הביע את התנגדותו לקוד האתי, תוך השחלת עמדותיו הפוליטיות הידועות לשיח האקדמי. לשיטתו, אתיקה צריכה לצמוח מלמטה ולא להיות מונחתת מלמעלה. אחד הנוכחים קרא לעומתו: ההתנגדות שלך לקוד האתי נובעת רק מפני שהַקוד הוזמן על-ידי שר החינוך בנט (שאינו מן המחנה הפוליטי שלך), ולא מסיבות אחרות. אחֵר הבליח והוסיף: מעניין מה הייתה תגובתך אילו זו באה מצד פרופ'
אמנון רובינשטיין או
שולמית אלוני או
יוסי שריד (שלושתם - אנשי שמאל שהיו שרי-חינוך)?
דברי סניגוריה על היוזמה לקבוע קוד אתי לאקדמיה, הביע פרופ' אשר כהן, איש אוניברסיטת "בר-אילן", דתי-לאומי המקורב לחוגי "
הבית היהודי". פרופ' אשר כהן הציג מעין "תרגיל מחשבתי", ואחַר שאל: ומה תעשו עכשיו, אחרי שהובא קוד אתי לפתח האוניברסיטאות, האם תכתבו קוד משלכם או לא?
לדבריו, די אם יתקיים דיון ציבורי בצורך ביישום התנהגות אתית שתחייב את הסטודנטים והמרצים באוניברסיטאות. אף אם לא ייכתב ולא יתקבל באופן רשמי שום קוד אתי המוצנח מבחוץ, ניתן יהיה לומר שהקוד של אסא כשר עשה את שלו.
השאלה שחשפה את מסכת הצביעות של האקדמיה
בסוף שמיעת דברי מושב המידַּיינים (ה"פאנל") שהוזכרו לעיל, הוקצה מקום לשאלות מעטות מצד ציבור השומעים. אני ביקשתי לשאול את משתתפי הפאנל: האם אין הם רואים כֶּשֶל בכך שעד היום לא צמח מלמטה קוֹד אתי, והוא נדרש דווקא "מלמעלה" על-ידי שר החינוך? מדוע האוניברסיטאות עצמן, למעֵט אוניברסיטת בן-גוריון, אינן מחַבּרות וקובעות קוד אתי משלהן?
בהמשך שאֵלתי הבאתי לדוגמה את פרשת ילדי עולי תימן, מזרח ובלקן, שלכוּלֵּי עלמא היא פצע מדמֵּם בחברה הישראלית, ואיך זה שגם היום, אחרי למעלה מ-70 שנה, האוניברסיטאות אינן מאשרות ואינן מעודדות קיוּם כמעט שום מחקר אקדמי-מדעי על הפרשה הכאובה הזאת? היכן האתיקה והמוסר של אנשי האקדמיה? האם לא ברור שישנוֹ קשר הסתרה והשתקה של "משטרת מחשבות"?
ומעניין, ולא מפתיע, שאף אבירי שלטון החוק והמוסר, שוחרי ה"אתיקה והמוסר" שישבו בפאנל, התעלמו כמעט כולם משּאֵלתי (למעֵט הדובר האחרון), עד שאחד השומעים בקהל, שנראה היה שעניין החטופים נוגע ללבו, אמר להם ושאל אותם מדוע הם מתעלמים מן השאלה הזאת.
תשובת פרופ' דיסקין
ומיד כששאלתי, כאילו מתוך רפלקס, היו אנשים ונשים מקֶּרב הקהל ה"שבוי", בעלי הדיעה ה"נכונה והקובעת", שניסו למחות כנגדי, ולומר ששאֵלתי אינה שייכת לנושא ה"אתיקה" הנדון, אך לפחות צדיק אחד היה בקרב אנשי הפאנל, הלא הוא פרופ' אברהם דיסקין, שנותר אחרון המשיבים.
פרופ' דיסקין, לשעבר איש מדעי המדינה באוניברסיטה העברית, וכיום איש המרכז האקדמי "שערי משפט", חוקר דגול, איש אמת הגון ושוחר צדק - נתברר אח"כ שהיה היחיד שמלכתחילה לא נתכוון להתעלם מן השאלה הכואבת שהעליתי. הוא אמר, שהעובדה שסוגיית ילדי תימן לא נחקרה עד היום על-ידי האקדמיה, היא דוגמה אחת מובהקת ל"משטרת המחשבות וההתנכלויות" של אנשי אקדמיה שכּל מי שאינו חושב כמוֹתם, נידון לחרם ולנידוי.
סוף דבר
אומר פרופ' דיסקין: מי שיגיד לי שהוא סובלני, ליברלי ובעד פלורליזם ושאין משטרת מחשבות באקדמיה - אני יודע שהוא שהוא משקר במצח נחושה.
[
לינק לשאלה שלא היה לה תשובה]
