|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
המנחה המיוחדת לבני ישראל <br>
|
השיטה של בני ישראל לסמן את כלי החרס בהם הביאו מנחה או מס באמצעות טביעה על ידית הכד נהגה החל מתחילת ההתיישבות בכנען, במאה ה-13 לפנה"ס, וכלה בתקופה הפרסית, מאה 4 לפנה"ס ● זוהי תופעה המיוחדת לעם ישראל, הן בשל אורך זמנה והן בשל תפוצתה
|
|
נקודות וקווים [צילום: ולדימיר נייחין]
|
|
|
|
|
שיטה של בני ישראל לסמן את כלי החרס בהם הביאו מנחה או מס באמצעות טביעה על ידית הכד נהגה החל מתחילת ההתיישבות בכנען, במאה ה-13 לפנה"ס, וכלה בתקופה הפרסית, מאה 4 לפנה"ס. זוהי תופעה המיוחדת לעם ישראל, הן בשל אורך זמנה והן בשל תפוצתה.
בחפירות הארכיאולוגיות של פרופ' זרטל במזבח בהר עיבל נמצאו העדויות הראשונות של המנהג הזה - כלי חרס ובהם מנחה לה' שנמצאו בהר עיבל היו מסומנים בעיטורי טביעה עם חריטה של נקודות וקווים בדגמים שונים על ידיות הכלים. זרטל ספר עשרות דגמים כאלה. העיטור הזה זוהה בכל חלקו המזרחי של הר מנשה ובצפון אפרים. לסימנים האלה אין אח ורע באזורים אחרים באותו הזמן (זרטל, עם נולד-המזבח בהר עיבל וראשית ישראל, 322 ;246).
הסימונים האלה נוצרו, כל הנראה, כדי לזהות את מגישי המנחה - המשפחה או השבט' שהניחו אותם באתר של המזבח. זרטל תיארך את זמן קיום המזבח ל-1200-1250 לפנה"ס.
השלב הבא של התופעה נחשף בחפירות של פרופ' גרפינקל בח'רבת קייאפה. נתגלו עשרות כדי חרס עם טביעת אצבע של הקדר על ידית הכלי. הטביעה נעשתה לפני צריפת הכלי באש ועולה מכך שהכלי הוכן מראש עם הסימון המיוחד. למה שימש הסימון? כנראה שהיה חלק ממערכת גביית המיסים עבור המלך וממלאי התפקידים שלו ברחבי הממלכה. הכלים הוכנו במקום אחד ספציפי ונשלחו לכפרים, בכמות שנקבעה מראש, לשם קבלת המס. המס ניתן בצורה של - יין, שמן ותבואה. אחרי מילויים נשלחו הכדים עם תכולתם לבעלי התפקידים של המלך - הצבא, ראשי הצבא, הכוהנים, הפקידים וכו', כחלק ממשכורתם. השיטה הזאת חושפת כי בתקופת ההתיישבות בקייאפה, מאה 10 לפנה"ס, כבר היה שלטון מרכזי עם אדמיניסטרציה ומערכת גביית מיסים, שהשתמשה בסימון אחד ויחיד לסימון הכדים, היות שמדובר רק במוסד אחד שקיבל את המיסים-מוסד המלוכה.
השלב הבא של התופעה נתגלה בחפירות ארכיאולוגיות בכמה וכמה אתרים מתקופתו של חזקיהו מלך יהודה. הפעם הטביעה השתכללה וכללה גם שמות של אנשים (שנתנו את המס) וגם את המילה 'למלך'. כלומר הכדים על תכולתם היו שייכים למלך. לעתים נוספו שמות של ערים: חברון, זיף, שוכו, ממשת. הכדים היוו חלק מההכנות של המלך לקראת מסע המלחמה של סנחריב. הוא אסף את המזון ואיחסן אותו בערים הבצורות, לקראת מצור אפשרי.
השלב הבא של התופעה נראה בתקופת יאשיהו - אז סומנו הכדים בסימן של וורדה (פרח) או עגול עם נקודה במרכזו. אחרי כן מופיעה התופעה בתקופה הפרסית - עם כתובת יהוד על ידית הכד.
מכל האמור לעיל ראינו כי שיטת סימון המנחה או המס של בני ישראל התקיימה לאורך מאות שנים. זהו מאפיין ייחודי ומיוחד לתרבות הישראלית, שלא הופיע - לא בהיקף ולא בהמשכיות - באף תרבות אחרת באזורנו.
|
| תאריך:
|
05/07/2017
|
|
|
עודכן:
|
05/07/2017
|
|
אירית יעקב
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
חשדנית
|
28/08/21 21:34
|
|
הוא איננו אמור, לפחות על-פי חוק, לשמש כלי-משחק לילדים בני פחות מגיל 16, אבל במציאות הדברים הם שונים בתכלית, כשזאטוטים רבים עושים בו שימוש ללא הגבלת גיל. העובדות שבשטח מורות במפורש שההוברבורד - הלא הוא הסקטייבורד, המבוסס על חיישני-תנועה - הפך כבר מזמן ללהיט התורן של בני הנעורים בארץ, למרות היותו מסוכן לשימוש.
|
|
|
|
|
לאחר הצלחות כה רבות בתחום התיאטרון - בדרמה קלאסית (קוריאולנוס), במחזות זמר אופראיות (כמו אויטה ועלובי החיים המונומנטליים,ועוד ועוד, מביא המנהל האמנותי משה קפטן את תחום המחול אל התיאטרון הלאומי, ומעשיר בזה את רבגוניות ההצגות ברמה הגבוהה אליה הוא הביא לתיאטרון.
|
|
|
|
|
בזמן הכיבוש הערבי-מוסלמי של הארץ ב-638/40 לסה"נ מנתה אוכלוסיית ארץ ישראל המערבית כ-3,000,000 תושבים והשומרון היה האזור היחיד שבו הייתה ירידה במספר התושבים כתוצאה מהתמעטות האוכלוסייה השומרונית עקב הדיכוי האכזרי של המרידות השומרוניות נגד השלטון הנוצרי-ביזאנטי
|
|
|
|
|
האם בעוד חמש שנים ניסע במכונית אוטונומית לשחרית של שבת? מבחינת הרפורמי אין בעיה, אך בכל הקשור לדתיים הנאמנים להלכה נראה שהסיכוי לכך אפסי. חבר-דיון בוועידת מקור ראשון לכלכלה ולחדשנות (יום ג', 4.7.17) שכותרתו, שכותרתו בין רב לרובוט - המהפך האוטונומי בטכנולוגיה ובהלכה, בחן את היערכותה של היהדות המסורתית להתמודדות מול האתגרים שמציעה הקידמה.
|
|
|
|
|
אתה מגיע לטבריה, והשנה היא שנת 1926. טבריה ההומה יחסית הייתה כעיר מחוז אליה נהרו מהמשקים והמושבים שבסביבה, וסובבו בה יהודים וערבים ושוטרים אנגלים, אלה סוחרים ואלה שבאו לקנות, אלה פועלים ואלה שסבבו שם וניסו לגנוב, ונערים ערבים שהתנכלו ליהודים, והיה שם יודה הבריון שהיכה בהם.
|
|
|
|
|
