קיבינימט, גנבו להם גם את המפלגה

שמעון פרס: "הטרגדיה הכי גדולה שלנו הייתה בקלפיות. שם הפסדנו את הבחירות".
האם התובנה להעמיד לראשות מפלגת 'העבודה' שני שמאלנים "מרוקאים" נובעת מייאוש טוטאלי או כהחלטה אסטרטגית-אלקטוראלית של משאלת-לב ותקווה שהשניים יצליחו לספק את 'הסחורה' הנדרשת לנצח סוף-סוף את המחנה הלאומי ו'להעיף' באחת את שנוא נפשם נתניהו?

ומהי 'הסחורה' הנדרשת לשיטתם כפי שניתן להבין מהמומחים לענייני 'מזרחיים': לשכנע את "הבבונים" הלאומיים: שפרץ הוא לא פרס - ומפלגת 'העבודה' כבר לא גרה כאן יותר - וגבאי הוא לא הרצוג ולא מרגלית ולא יוסי יונה ולא זוהיר בהלול אלא החלום הרטוב והמושיע-תורן לו ציפו 40 שנה במדבר האופוזיציוני בוחריהם המסורתיים, צאצאי מפא"י לדורותיה וגלגוליה, המתייחסים ברובם עד היום אל מצביעי 'הליכוד' הנאמנים בהתנשאות מחפירה, כאילו ניתן לשטות בהם בנקל ולקנותם בנזיד-עדשים כמו בימי המעברות. חשיבה מונופוליסטית-פטרונית-פרימיטיבית וגזענית של בוחרים המונעים משנאת-חינם.

ומי שחושב שההשערה הזאת הזויה או תלושה מן המציאות, מתכבד לרענן את זכרונו ההיסטורי בפוליטיקה המושחתת של מפא"י ההיסטורית שהמציאה את פרנצ'סקה פוליטיקה ואת הקומבינות, הארגזים והתרגילים 'המסריחים' - ומאז המהפך ב-77 ביתר-שאת.

האם היה זה צחוק הגורל או צדק היסטורי? תוצאות הפריימריז ב'עבודה' שוב גרמו לי להתפעם מחוש ההומור הפרטיקולרי של הקב"ה. אך לפני שאמשיך להביע את פרשנותי האישית בנושא זה, גילוי נאות: הנני יהודייה-צברית ממוצא מרוקאי-סורי שמשחר ילדותי, למרות שאינני 'דתייה', אני חולמת, נושמת, חושבת ובועטת כיהודייה מארץ ישראל השלמה - והעובדה שאני ממוצא זה או אחר מעניינת אותי כקליפת השום והשלג דאשתקד.

האם הגונב מגנב פטור? כשצפיתי בתוצאות הפריימריז וראיתי במו עיני איך, קיבינימט, בשידור חי גונבים 'המרוקאים' להרצוג מרגלית ובר-לב את המפלגה מתחת לאף, וזאת לאחר ש"האספסוף", "מנשקי הקמעות", "השוקולדים" ו"הבבונים" מתקופת מנחם בגין ז"ל - גנבו להם את המדינה הקופה והשררה, הבנתי מיד שיש שופטים בשמיים ואנו עדים לרגע היסטורי נדיר של סגירת חשבון ומעגל עם המפלגה הציונית שגנבה ליהודים את המדינה ועשתה בה כבשלהם בלבד - ולא די שלא נהגה ביהודים חמלה, שוויון וצדק היא התאכזרה אליהם בדם-קר ותשאלו את שר ההיסטוריה.

מי אתם 'המחנה הציוני'? מה המצע האידאולוגי-'ציוני'-עכשווי שלכם? ומה יש לכם להציע לנצח ישראל שלא הצעתם באוסלו למעט: 'רק לא ביביביבי'? תזכורת היסטורית קצרה: בגלגולה הראשון נקראה 'העבודה' מפא"י המיתולוגית שניכסה לעצמה את 'הקמת המדינה'. מאז שינתה פניה ודעותיה ללא הכר ולפי הצורך הנדרש לקלפי ולשם כך החליפה שמות כמו גרביים: מפא"י, 'אמת' ('פרבדה' ברוסית), ה'מערך' הראשון, 'המערך' השני, 'העבודה', 'ישראל אחת' ועד לתחפושת האחרונה: 'המחנה הציוני' החד"ש. גם צבעה האדום הוחלף ל'כחול-לבן'. אך הלב נותר אדום.

לדעתי, "המתעתעים בעם" הוא כינוי הולם וראוי יותר מכל למפלגה נטולת נשמה-יהודית הרחוקה שנת-אור מהיהדות וסמליה הקדושים של הארץ המובטחת, שהעזה להמר באוסלו על מדינת היהודים בנזיד עדשים ומבלי להתנצל על כך למרות קורבנות 'השלום' הרבים שהוקרבו על מזבח אוסלו - לא שוכחת.

מפלגה אוכלת ראשיה לתיאבון וזה רק עניין של זמן שגם היו"ר הבא שייבחר יוחלף בבושת פנים. ספק רב אם תהיה תקומה למפלגה שהשררה והקופה בראש מעייניה הנוהגת כמו בימי בן-גוריון: המפלגה ולא המדינה מעל הכל - כשחבריה עסוקים במטרה אידאולוגית אחת המדוקלמת פה אחד: 'מהפך' 'מהפך' 'מהפך' ו'מעיפים את ביבי'. אך באורח פלא, מבלי כל כוונה מצדם, ממש כמו בלעם שרצה לקלל ויצא מברך, יאמר לזכותם של ראשי ה'עבודה' שהם שומרים לנו בנאמנות, בנחישות ובנחרצות על 'נתניהו מאוחדת'.

האזנתי חלקית לפרשניה וכתביה המגויסים והלעוסים לעייפה של התקשורת שניסו לשכנע את הציבור שהוא מטומטם - ושעם ישראל יעדיף חסרי ניסיון שמאלנים-אופורטוניסטים ופוליטיקאים בגובה הדשא כמו לפיד, פרץ וגבאי - על פני מדינאי ומנהיג בשיעור קומה של בנימין נתניהו ???????? עד כדי כך איבדו פרשננו המהוללים את חוש האבחנה וההיגיון כתוצאה משנאתם הגלויה לנתניהו. פרשנותם נשמעת דה-ז'וו ויותר כמשאלת-לב מנותקת מן המציאות מאשר פרשנות עניינית. בחלקם אף נשמעו נפעמים מן התוצאה 'החכמה' בפריימריז. תוצאה המעידה כלשונם על 'בגרותם' המאוחרת של בוחרי 'העבודה' שהעדיפו את פרץ וגבאי בראשם על פני בוז'י ומרגלית ואיך שהפעם לשם שינוי, לא הוציאו את 'השד העדתי מהבקבוק' - וואו, תחילתה של אחדות מופלאה - מרגש.

אתם הבנתם את זה? משאת נפשם של בוחריה המסורתיים של מפלגת 'העבודה' היא להעמיד בראש שמחתם: קומוניסט בעל חוש הומר של סוציאליסט-קיצוני ממוצא "מרוקאי" כעמיר פרץ, ואת העוף הזר והמוזר שהופיע כמעט משום מקום כאבי גבאי, ולמרות שהאיש שיקר בשידור חי וכמעט נשבע שלא הצביע 'ליכוד' מעולם רחמנא ליצלן, המזדעזעים-סלקטיבית והטהרנים המקצועיים סלחו לו באחת - כי רק לביבי אסור לשקר. מישהו באמת מאמין לקשקוש המעליב והלא אינטליגנטי הזה?

כך מסייעים פרשנינו וכתבנו המאוסים בחלקם לשיקומו של המחנה השמאלני-'ציוני' נגד נתניהו והמחנה הלאומי ובלי בושה מציירים לנו מפלגה שכל כולה אהבת ישראל צרופה וביתר-שאת: אהבת האדם באשר הוא, ןהצדק, האחווה, הרעות והשוויון הם תנאי לקיומה הפוליטי - ורק היא תצליח להשכין 'שלום' בארצנו ולגאול את עם ישראל מידי 'האויב' הגדול ביותר (של השמאל) בנימין נתניהו.. זהו עלבון לאינטליגנציה ברמה המעליבה ביותר הנובעת מהתנשאות פטרונית-פרימיטיבית וזלזול באדם. ג'ורג' אורוול מ'חוות החיות' היה מגיב על כך: "אדם פשוט אינו יכול להיות כה שוטה".

ואם מישהו מהציבור חושב שהגזענות העדתית פסה מעולמה של מפלגת 'העבודה' לנוכח בחירתם של פרץ וגבאי או שהשד העדתי מת סוף-סוף כפי שמנסים לשטות בנו, שיקרא את הקטע הבא שלא אירע בשנות החמישים, השישים או השמונים אלא בשנות האלפיים ושש כפי שחשף העיתונאי אטילה שומפלבי על-פי מסמך 'ויקליקס' שתוכנו פורסם גם ב'הארץ'. מסופר על פגישה שנערכה בין הרצוג לדיפלומט אמריקני בכיר והשניים שוחחו על מצבה הירוד של מפלגת 'העבודה' לקראת בחירות ה-17 לכנסת. אחת הסיבות שתירץ בוז'י את הירידה בתמיכת 'העבודה' הייתה: "התפישה הציבורית של פרץ כבלתי מנוסה, אגרסיבי ומרוקאי". ותשאלו את איתן כבל שהגיב על כך בשאת-נפש. יכול להיות שתמיכתו העכשווית של בוז'י ב'פרץ המרוקאי' לראשות המפלגה הגנובה היא מה שנקרא בחוקי ניל"י: מידה כנגד מידה? נסתרות דרכי האל.

איפה הבושה והצניעות? הגדיל לגחך עצמו בפרהסיה מי שהיה שר-ביטחון כפוי-טובה בממשלת נתניהו וראש הממשלה לשעבר אהוד ברק הכושל והמושחת ביותר שידעה הארץ (ויותר מאהוד אולמרט) על-פי דוח מבקר המדינה. הלוא מדובר במגלומן ובורח סדרתי מאחריות. מבלי להתבלבל ולהתבייש, כדי להצדיק את תמיכתו בגבאי (תמיכה שתהיה בעוכריו של גבאי) לאחר שסתיו שפיר סירבה לדרישתו ולמענו להתמודד בפריימריז, הוא טען ש'ביבי החל לפחד' כתוצאה מבחירתו של אבי גבאי. כנראה שהאיש עדיין חי בסרט: 'שחר של יום חדש'. אלמלא קנה ברק בכסף את קולם של המרגל הטרויאני ויקיר השמאל עזמי בשארה ושל יו"ר התנועה האיסלאמית בישראל ראאד סלאח - לעולם הוא לא היה זוכה להגיע לשלטון - אם לשפוט אותו גם על-פי עדותו של חיים רמון:

"אהוד ברק הפוליטיקאי הכי מושחת שדרך על במת הפוליטיקה הישראלית מאז ומעולם. מבקר המדינה קבע לגביו שקנה שלטון בכסף. האיש שבפרשת העמותות הגיעו לחשבונות בנק של מאות אלפי דולרים, שיתבע אותי דיבה על כך, שאיש אינו יודע מה עלה בגורלם. אין דבר שלא דבק בו והוא האיש האחרון שיכול לדבר על איזשהו עניין שקשור למוסד ציבורי והתנהלות ציבורית. הוא מדבר על נורמות? הוא מדבר על בהמיות? הרי כולנו ידעים עליו הכול". (רשת ב', 1/4/11).

והיועץ המשפטי דאז ועד היום בחסות פרקליטות המדינה ממשיכים למלא פיהם מים, ולאפשר את הרדיפה החולנית של כתביך ישראל אחר משפחת נתניהו יותר מ-20 שנה של משטמה? מסתבר שתופעת 'הפרוטקציה' הבולשביקית לא פסה מחיינו במדינה 'השוויונית' ו'הדמוקרטית' - והראייה לכך הוא אהוד ברק.
לסיום,

הודו לה' (ולבנימין) כי טוב - כי לעולם חסדו. העובדה שהתקשורת השמאלנית סיקרה מינורית את ביקורו החשוב ביותר, והרבה יותר חשוב מהפריימריז של לולייני הקרקס בקן-ה'עבודה', של ראש ממשלת הודו הכה לבבי ואוהב ישראל מעידה על כך שהתקשורת מונעת משנאה חולנית לראש ממשלה העושה לילות כימים להעצים ולהאדיר את מדינת היהודים בעולם ולהעלות את ישראל על דרך המלך, בניגוד לשמאל והתקשורת העושים לילות כימים להשחיר להכפיש ולנאץ את ראש הממשלה ורעייתו על לא עוול בכפם במטרה להדיחו בכל מחיר ובכל עלילת סרק.

הרי ברור כשמש: אילו הביקור הענק והמבורך הזה שכלל הסכמים כלכליים מבורכים וחסרי-תקדים עם המדינה העצומה והחשובה הודו, היו נערכים תחת שלטון השמאל בראשות 'העבודה', אותה תשקורת ממש הייתה לובשת חג וחוגגת בעיקר נגד נתניהו והמחנה הלאומי, בדיוק כפי שחגגה עת כניסתו לארץ של הארכי-טרוריסט ערפאת, חרף הטרור האסלמי-'פלשתיני' שהתגבר כתוצאה מאותו הסכם מקולל שתבע קורבנות לשווא. והשאלה הנדרשת לנוכח התנהלותה המחפירה של תקשורת המועלת בתפקידה:

האם לגיטימי לאפשר לכתבים ועיתונאים המונעים משנאה חולנית לראש הממשלה להמשיך ולעסוק במקצוע, שהפך רק בישראל למקצוע הראשון העתיק בעולם - האם אין כאן סכנה ממשית לדמוקרטיה? זכות הציבור לדעת!

בריאות ואריכות ימים ועוד ארבע קדנציות בעזרת השם, אני מאחלת לראש הממשלה הכי טוב שהיה לנו והביאנו עד הלום, לתקופה הכי משגשגת ושופעת שידעו היהודים מעולם וביתר-שאת מאז קום המדינה שהקימו הציונים הסוציאליסטים.

רק חבל שלקנאים ולכפויי-טובה יש זיכרון קצר.