תשעה חודשים לאחר שהחל הקרב לשחרור מוסול, הודיע (יום א', 9.7.17) ראש ממשלת עירק, חיידר אל-עבאדי, על ניצחון הכוחות העירקים. גם בסוריה מצב הארגון לא מזהיר, עם תחילת הקרב לשחרור א-רקה, בירת הארגון בסוריה. הלחימה שם תדחוף את פעילי דאעש שיישארו עמוק לאזור עמק הפרת, לכיוון דיר א-זור, המעוז הגדול האחרון של הארגון.

למרות הדיווחים ממוסול יש להדגיש, כי הקרב על עתידה של עירק רחוק מלהסתיים. הקרב לשחרור מוסול חושף את השברים האתניים והעדתיים שפוקדים את עירק כבר למעלה מעשור. שחרור העיר מגביר את הסיכויים לחידוש האלימות בין הערבים לכורדים על שטחים הנתונים במחלוקת, או למלחמות כוח בין הסונים והשיעים. עבור עירק, שהייתה המומה ממתקפת הבזק של דאעש ביוני 2014 ומקריסת הצבא שלה, ניצחון יכול להיות בעיה גדולה כמו תבוסה - מסבירה רשת רויטרס.

המודל האנגלו-אמריקני שהנחה את הכיבוש בעירק, ונבנה על הסכם שיתופי כוח בין הסונים, השיעים והכורדים, התמוטט לכדי טבח אתני-עדתי שהעצים את אל-קאעידה בעירק, גלגולו הקודם של דאעש. כעת, כאשר הארגון עומד בפני תבוסה, האחדות שהחזיקה את עירק גם היא עומדת להתפרק.

הכורדים רוצים עצמאות

אתגר אחד הוא עתידה של מוסול. מצבה של העיר בכי רע, לאחר השלטון הברוטלי של דאעש וההתקפות האוויריות של הקואליציה בראשות ארה"ב. לכן, גורמים מערביים, עירקים וכורדים נדהמים לגלות שלרשויות המקומיות אין תוכנית לניהול העיר לאחר שחרורה. ועדה המורכבת מגורמים אמריקנים, כורדים ועירקים, הייתה אמורה להתכנס כדי לדון בנושא, אך הדבר לא קרה. הושיאר זבארי, מי שהיה שר החוץ והאוצר בעירק, אמר שאל-עבאדי תמיד היה דוחה את הנושא, באומרו שצריך לחכות עם התכנונים עד שחרור העיר.

הסימן הראשון למשבר לאחר שחרור מוסול הגיע בדמות הכרזתו של מסעוד ברזאני, נשיא האוטונומיה הכורדית, על קיומו של משאל עם להקמת מדינה כורדית עצמאית. יש לציין, כי ישנו חשש גובר שמטרתו האמיתית של משאל העם היא לא להתפצל מעירק, אלא לחזק את הטענות הכורדיות על שטחים שנויים במחלוקת, כמו אזור כירכוכ העשיר בנפט.

סימן שני היה הדחיפה של המיליציות השיעיות בתמיכת אירן, שנפרסות באזור הכורדי ומתקדמות לגבול עם סוריה. המטרה האירנית היא להקים רצף יבשתי מטהרן ועד ביירות. עלי אכבר ולאיתי, יועץ בכיר של המנהיג העליון, עלי חמינאי, אמר לאחרונה שכביש ההתנגדות מתחיל בטהרן, ועובר דרך מוסול, דמשק וביירות.

המפתח בידי אירן

דברים אלו מתרחשים כאשר ברקע מתחזקת היריבות בין אירן לטורקיה, מורגשת ירידה בכוחה של ארה"ב באזור ואירן מנסה לבסס את שליטתה בעירק. הממשל האמריקני מתייחס לעירק וסוריה במישור הצבאי בלבד במטרה להביס את דאעש, אך לוחמי הארגון יכולים פשוט להסתתר באוכלוסייה ולהתארגן מחדש בשעת הצורך.

מנהיגים סונים וכורדים מסכימים עם הערכות אלו, ומודאגים מאוזלת היד של הממשלה העירקית ביחס לעתידה של מוסול. להערכתם, אירן היא שמושכת בחוטים ומונעת את השיח בנושא. מי שהיה מושל מחוז נינווה בשעת נפילתה של מוסול מעריך, כי זהו אינטרס של המנהיגים השיעים הקיצוניים למנוע הנהגה מקומית, כדי שהם יוכלו לשלוט באזור. החשש הוא, שהדבר יביא שוב להקצנה בעירק, דבר שיהרוס את המדינה.

הדיבורים על משאל העם הכורדי, העלו את השאלה האם גם הסונים צריכים להיפרד ולהקים מדינה משלהם. רוב הגורמים בשטח אומרים שזה איננו מעשי, מאחר שבשטח הסוני אין את בסיס הנפט שיש בשטחים השיעים והכורדים; הזיכרון של דאעש, ארגון סוני, יאיים את מדינה סונית עצמאית; הסונים מפוזרים מדי בעירק.

מנהיגים סונים וכורדים מאמינים, כי הפתרון הוא להפוך את מוסול לאזור עם שלטון עצמאי, כמו האוטונומיה הכורדית. באזור זה יהיו יחידות שלטוניות קטנות, שמטרתן תהיה לשמור על בני המיעוטים באזור. בעבר, המנהיגים הסונים חששו שהדבר יכול להביא להתפרקותה של עירק, וכעת הם מבינים שיש צורך בהפרדה זו.

מעל הכל נראה, כי גורם לחץ עיקרי היא אירן, בשל ניסיונותיה להקים את המסדרון היבשתי מטהרן לביירות, דרך מוסול. כרגע הכורדים מכילים זאת, אומר בכיר באזור, אך המתח בינם לבין האירנים נבנה ויכול להוביל להתנגשות.