ב-2 בפברואר נכנס
רקס טילרסון למחלקת המדינה בוושינגטון כשר החוץ החדש והתקבל בהתלהבות בידי עובדיו. הוא קרא להם לאמץ את ערכי הליבה של אחריותיות, יושרה וכבוד, והבטיח שהוא יישען על הידע הארגוני והכישרון של המשרד ועובדיו. חמישה חודשים מאוחר יותר, כותבת קבוצת הייעוץ סופאן, המשרד נמצא בשקיעה.
בחודש מאי הסביר טילרסון לעובדיו, שמדיניות "אמריקה תחילה" משמעה שמדיניות החוץ והביטחון תשים בראש מעייניה את טובתה של ארה"ב. אמריקה בנתה יחסים, קידמה סחר והפיצה שגשוג כלכלי ברחבי העולם, "אבל באיזשהו מובן איבדנו את הכיוון של מה שאנחנו עושים וכתוצאה מכך הדברים קצת יצאו מאיזון", אמר. הבלבול והדאגה החלו להחליף את ההתלהבות.
טילרסון הזמין את העובדים לסייע לו לחשוב כיצד על המשרד למלא את משימתו, אך בפועל היה זה סקר פנימי קצר ששיעור ההיענות לו היה מתחת ל-50%. עשרות משרות טרם אוישו ואין להן אפילו מועמדים. טילרסון וצוותו החליטו, מבלי לבדוק לעומק את הנתונים, שיש לקצץ בצורה משמעותית את מספר עובדי המשרד – כפי שדרש הנשיא
דונלד טראמפ – ובשל כך הוקפא גיוס העובדים, עד שהשר יחליט היכן בדיוק לקצץ. מי שממלאים את מקומותיהם של הבכירים שטרם מונו, מבינים שלא יקבלו תשלום תמורת העבודה הנוספת.
מומחי סופאן מדגימים מתוך הנעשה בזירה החשובה של מרכז אסיה. מחלקת הודו, פקיסטן ואפגניסטן – אחת החשובות במשרד – נותרה מאוישת בעובד בכיר אחד בלבד, והיה צורך להריץ אליה את עוזר השר מהמחלקה למאבק בטרור כדי שיעמוד בראש. בערך בשליש מן השגרירויות – כולל זו שבקאבול – חסרים בעלי תפקידים בכירים שמינוייהם כפופים לאישור הסנאט. תפקידו של השליח המיוחד לאפגניסטן ופקיסטן בוטל.
מחלקת המדינה צריכה לשלוח את האנשים הנכונים למקומות בהם הם דרושים כדי להבטיח את האינטרסים הלאומיים של ארה"ב ואת בטחונם של אזרחיה. בלא מינוי של עוזרים לשר, נפגע הפיקוח של הקונגרס על המשרד. שורה של בכירים יעזבו בחודש אוגוסט, ויותר ויותר עובדים מוכשרים בדרג הביניים עוברים למשרד ההגנה או למגזר הפרטי.
ברחבי העולם גוברת הדאגה ממדיניות החוץ הבלתי-עקבית של ארה"ב, אומרת סופאן – ובמחלקת המדינה שותפים לדאגה זו. לא ברור האם מגמה זו נובעת מחוסר נסיונו של טילרסון בממשל או מרצונו של הבית הלבן לצמצם את הביורוקרטיה בוושינגטון. כך או כך, טילרסון אומנם נאבק בכמה יוזמות של הבית הלבן בתחום המיקרו של יחסי החוץ, אך בתחום המקרו הוא זורם עם הנשיא, כמו בהחלטה לקצץ 31% מתקציב המשרד ובסיוע החוץ בשנת הכספים המתחילה באוקטובר. כוחה של ארה"ב נשען תמיד על הפעלה משולבת של כלים דיפלומטיים, כלכליים, תרבותיים וצבאיים. על קיצוץ בדיפלומטיה לא ניתן לכפר באמצעות הרחבת האמצעים האחרים, מתריעה סופאן.
