בחודשים האחרונים ישנה הרגשה כאילו ארה"ב מתמודדת מדי שבוע עם אירוע שנאה. בחודש יוני אדם לבן צולם קורא לאדם שחור בסטארבקס "עבד", ואישה לבנה צולמה בניו ג'רזי כאשר היא מתבטאת בגזענות נגד משפחה שחשבה שהם הודים (והם לא היו). בחודש מאי נדקרו למוות שני גברים ברכבת בפורטלנד, כאשר ניסו לעצור התבטאויות אנטי-מוסלמיות.

סמלי שנאה מופיעים ברחבי המדינה, מתריע USA Today. חבלי תלייה בוושינגטון, גרפיטי גזעני על שער ביתו של לברון ג'יימס, כרזות עם אמירות אנטישמיות באנדרטת השואה בלייקווד. לאחרונה נערכה עצרת של קלו קלוקס קלאן בווירג'יניה, פחות מחודשיים לאחר רציחתו של הגזען ריצ'רד ספנסר. קבוצות התומכות בעליונות הגזע הלבן מתכננות עוד עצרות מחאה באמצע אוגוסט.

מחלוקות עמוקות שנחשפו בארה"ב בזמן המרוץ האחרון לנשיאות, רק הביאו להתעצמות האירועים הגזעניים בשמונת החודשים האחרונים והם הופכים לנפוצים יותר, כותב העיתון. לדברי צ'יפ ברלט, שחוקר את הנושא, הצמיחה איננה רק במספר האירועים, אלא גם באכזריותם. ישנם מרכזים העוקבים אחר מקרי אלימות אלו, אך לא ניתן להבין את היקפם וקשה לעקוב אחריהם מכמה סיבות. לא כל רשויות האכיפה שולחות ל-FBI מידע על-אודות פשעי שנאה. ישנן חמש מדינות שבהן אין הגנה מפשעי שנאה. הרבה מדינות לא כוללות הגנה עבור אנשי הקהילה הלהט"בית, ומקרים של הטרדה פומבית שמונעת משנאה, לא נחשבת פשע שנאה.

250,000 פשעי שנאה בשנה

למרות שהמספרים במלואם אינם קיימים, גם מהפרטים הנתונים עולה תמונה מטרידה. הדוח האחרון של ה-FBI בנושא פשעי שנאה מוסר על 5,818 פשעי שנאה בשנת 2015, עלייה של 6.5% לעומת השנה שלפניה. הדוח גם הראה, כי יש ישנה עלייה בתקיפות נגד מוסלמים.

מרכז אחר שעקב אחר הנושא מצא 1,094 אירועי שנאה בחודש הראשון שלאחר הבחירות לנשיאות, 37% מהם התייחסו ישירות לדונלד טראמפ, לסיסמאות הקמפיין שלו או להערותיו על תקיפות מיניות. דובר הבית הלבן, שון ספייסר, דחה את הטענות לפיה עלייה באירועי שנאה התרחשה לאחר ניצחונו של טראמפ. אבל אמריקנים רבים התומכים בטראמפ, שמעריצים את חוסר התקינות הפוליטית שלו, אומרים שהם לא מגנים גזענות או אלימות. בדוח אחר נכתב, כי הייתה עלייה של 86% בתקריות האנטישמיות ברבעון הראשון של 2017.

בשנת 2055 בארה"ב לא יהיה רוב גזעי או אתני אחד, שינוי הנובע מהגירה. לפי סקר שנערך לפני ואחרי הבחירות לנשיאות, אנשים לבנים ממעמד הפועלים שמודאגים מההגירה, היו בעלי סיכוי גדול פי 3.5 להצביע בעד טראמפ. כמעט חצי מהלבנים בני מעמד הפועלים אמרו, שלעיתים הם מרגישים זרים בארצם. עוד נמצא, מצטט העיתון, כי בני המיעוטים מרגישים פחות בטוחים, בעיקר מוסלמים ומהגרים. 41% מההיספנים חוששים למקומם בחברה לאחר הבחירות לנשיאות. אנשים אלו מרגישים שעומדים לתקוף אותם בכל רגע, ולעיתים קרובות הם לא סומכים על המשטרה שתעזור להם.

מאגר המידע של ה-FBI מביא תיעוד ל-6,000-5,000 פשעי שנאה בשנה, בעוד הנתונים של משרד המשפטים גבוהים יותר. דוח של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, שמתבסס על נתוני הפשיעה הלאומיים, מראה, כי האמריקנים חווים 250,000 פשעי שנאה בכל שנה מאז 2004. אבל כרבע מפשעי השנאה לא מדווחים, מהחשש שהמשטרה לא תוכל לעזור בנושא.

הדיבורים והשתיקות של טראמפ

בשנים לפני שהתמודד לנשיאות, טראמפ הטיל ספק בלגיטימיות של ברק אובמה כיליד ארה"ב. בקמפיין שלו אמר טראמפ כי שופט מסוים מוטה בגלל המורשת המקסיקנית שלו. מאז כניסתו לתפקיד, פעל טראמפ בצורה קשה נגד הגירה והוציא צו איסור כניסה משש מדינות מוסלמיות, דבר שבית המשפט העליון אישר חלקית. עלייתו של טראמפ, אומר ברלט, נובעת בעיקר מהשפה של "אנחנו מול הם", דבר המהדהד באוזניהם של האמריקנים החוששים משינוי תרבותי הנובע משינוי דמוגרפי.

לאחר הפיגוע במועדון להט"ב באורלנדו ביוני 2016, האשים טראמפ את האוכלוסייה המוסלמית, ואמר שעליהם לעבוד ביחד כדי למצוא את "האנשים הרעים". עוד האשים את הקהילה המוסלמית, בכך שהכירה את מטרתם של המחבלים בסן ברנרדינו ולא הסגירה אותם. ברלט מסביר, כי כאשר אדם בכיר אומר שקבוצה כלשהי מאיימת על יציבות הקהילה והעם, בתנאים מסוימים אנשים יכולים להסיק שהם חייבים להגן על אורח חייהם מפני אנשים אלו. מדובר בשעירים לעזאזל שהציבור חושב שצריך להשתיק או לחסל אותם.

טראמפ התבקש פעמים רבות לגנות את השנאה הנקשרת לשמו. ביטויי שנאה של תומכיו תועדו היטב לאורך הקמפיין, וטראמפ עצמו הואשם על-ידי ארגוני זכויות אזרח בשימוש ברטוריקה של שנאה ואלימות, כמו גם בחוסר גינוי רטוריקה זו. רק בחודש האחרון טראמפ העלה סרטון שבו נראה כיצד הוא "מפיל" את ה-CNN, סרטון שהעלה במקור בלוגר בעל היסטוריה של גזענות, אנטישמיות ושנאת זרים.

העלייה בקיטוב הפוליטי בארה"ב, מסכם USA Today, היא חלק ממה שמביא את השנאה מהשוליים למרכז הבמה. הצהרות שבעבר נחשבו קיצוניות, כיום נחשבות למקובלות. מחקר אחר מצא, שיותר ממחצית הדמוקרטים והרפובליקנים אמרו כי המפלגה השנייה גורמת להם להרגיש פחד. יותר מ-40% מהם אמרו שהמדיניות של המפלגה השנייה מאיימת על רווחת המדינה. המנהיגים הם אלו שצריכים לדבר נגד השנאה, והאזרח הפשוט צריך למנוע מהמדינה להתדרדר לאכזריות ולהוביל אותה לצדק.