הדיון, בחלק הראשון, נסוב סביב שאלת קיום אלוהים מנקודת המבט החילונית והדתית, כאשר הערה אחת נצמדה אל הדיון כבת-לוויה: עצם ההצהרה על "אמונה" במשהו מוכיחה שישנה בעיה עם דבר קיומו, כי אם הוא קיים אין את הצורך להאמין בו.

האמת היא כי בכל הנוגע לשאלת קיום האלוקים אין ולמעשה הבדל מהותי בין השקפת היהודי החילוני לבין אחיו הדתי, כי גם היהודי החילוני שכמעט ואינו מקיים שום מצווה מתריג המצוות מאמין בתוכו בקיום ישות על הנקראת "אלוקים" אך פוטר את עצמו מקיום מצוות האלוקים, ועל השאלה "מדוע" הוא עונה: "כי החלטתי להיות חילוני". על אותה הדרך עומד היהודי המסורתי "שמחליט" לקיים חלק מהמצוות אך לא את כולן, "וכי למה" - "כי החלטתי להיות יהודי מסורתי שחשוב לו לשמור על הצביון היהודי ולהורישו לבניו".

גם שתי הדתות המוסלמית והנוצרית מצטרפות "בגדול" לדת היהודית ומאמינות בדרכן בקיום ישות-על, אלוהים, בורא שמים וארץ, ולמעשה ההבדל בין כל האמונות הללו הוא "טכני" לא "מעשי". הנוצרי טוען את טענותיו, מעדכן את התורה הקדומה ומוסיף לה תורה "מודרנית". אותו נוצרי ולמיטב ידיעתי אינו מבטל בזאת את התנך הקדום כי-אם וכאמור "מעדכן" אותו ומוסיף עליו עוד מספר חלקים. יש באמתחתי קביעה, מצהיר הנוצרי: זו הדת הנוצרית הנאורה וזו אבן היסוד שלה: יש אלוהים האב, הבן, ורוח הקודש. את השאלה "ומה עם הסתירות המהותיות הנגזרות מעצם העידכון המודרני", מעדיף הוא להשאירה פתוחה מבלי להיישיר לה מבט.

לעומתו, המוסלמי מגלה יותר גמישות מאֶחיו הנוצרי והיהודי כאחד: הוא מאמין בשלושת הדתות ובשלושת התורות ובכל הנביאים שלהם. הוא מאמין במשה ובשמואל ויחזקאל וירמיהו וישו ובברית הישנה והחדשה ואף מוסיף עוד נביא ותורה משלו; הוא מוסיף את מוחמד ואת הקוראן. השאלה- שאלת הסתירות הנגזרות מעצם ההוספות והעידכונים עומדת גם היא בעינה ואף גודלת ומתנפחת, כי הרי הוסיפו לתורה הקדומה שני עידכונים והסתירות הנגזרות גדלות בהתאם... וכן גם המוסלמי מעדיף בתורו להשאיר את שאלת הסתירות עומדת ותלויה מבלי להתמודד עימה עניינית.

מעניינת לא פחות הסתירה "היהודית" הנגזרת מעצם "החלטת" החילוני והמסורתי המאמינים שניהם בקיום אלוהים, אך מחליטים מתוך רצונם החופשי והגיונם האישי להשאיר את אמונתם בתורתו ומצוותיה בסטנד ביי. אכן זו תורתו- מצהירים בקול רם ובגאוות יחידה, אך איננו רוצים לקיימה. אולם ובאותה הנשימה, אנו רוצים להאמין בקיומו הוא.

המחלוקת היהודית על אודות השאלה העקרונית של קיום אלוהים הינה, איפא, בין היהודי שמאמין בקיום אלוקים ומחליט מרצונו החופשי והגיונו האישי ללכת על-פי תורת אלוקים והילכותיה, לבין היהודי השייך לעם היהודי אך שולל מתוך הגיונו הצרוף את קיום אלוהים. אל המחלוקת האחרונה, ומטבע הדברים, מצטרף גם האתאיסט נטול "שייכות יהודית" בעל ההשקפה השוללת לחלוטין קיומם של אלים. מכאן, "אתאיסט" הוא אדם בעל עיקרון השולל את קיום אלוהים, ו"יהודי אתאיסט" הוא יהודי השייך לעם היהודי אך שולל את קיום האלוהים. אינני יודע אם על אותה הדרך ניתן להצביע על נוצרי-אתאיסט או על מוסלם-אתאיסט, אולם לא באתי לעסוק כאן במונחים והגדרות כי-אם לחקור מושג אנושי מובהק: אלוהים; איך האדם התמודד עם המונח הזה.

היצגתי כאן את היהודי שומר המצוות כצלע בסיסית מצלעי המחלוקת העקרונית על אודות קיום אלוהים, כי את כרטיס הכניסה שלו לדיון הזה קנה בזכות לא בחסד; בזכות תמימות דרכו ואמונתו. את היהודי הזה אי-אפשר לתפוס בסתירה עצמית כי הרי אין סתירה בין השקפתו אמונתו ודרכיו בפועל; הוא מאמין באלוהים, מאמין בתורתו ושוקד על מצוותיה. אני מדבר על היהודי התמים ששמר על תורתו ומצוותיה במשך אלפי השנים; יהודי זה הוא זקן בן למעלה משלושת אלפי שנה.

בכל זאת ואולי דווקא בגין גילו המופלג, ברצוני להציג לו שאלה ישירה שתבטא את מכלול כל השאלות והתהייות של מחלוקת עתיקת יומין זו מיום היוולדה ועד עכשיו: איך ייתכן קיום לאלוהים! והרי עצם "ההגדרה" של קיום בורא שמים וארץ סותרת את עצם מהותה היא: איך תיתכן "הגדרה" לאין-סוף!

היהודי הזקן שוקל בכובד ראש את השאלה שהונחה לפניו, בוחן אותה מקרוב וקובע: אכן לא ניתן להגדיר את ישות האלוהים, אין לי כאדם את הכלים האנושיים להגדיר דרכם את ישות האלוהים, אבל יש לי גם יש את הכלים האנושיים להרגיש את קיומו; כל דבר ביקום מעיד על קיומו, הטבע עצמו מעיד על קיומו, העץ מעיד על קיומו, ההרמוניה העדינה הזו שמאפיינת את התנהלות הדברים בטבע מעידה על קיומו, ואם לא די בזאת, קיומנו אנו כאנשים בעלי גוף כה חכם ומורכב, מציאותנו הפיזיקלית מעידה על קיום מתכנן ויוצר ומנהל. יצירה, כל יצירה, יש בה משום עדות לקיום יוצרה גם אם נבצר מהעין המזויינת לראותו.

ומה עם תיאורית הברירה הטבעית שמניחה בדרך אחרת את היווצרות היצירה? מדוע אתה שולל תהליך חשיבה אנושי כהוא זה שהוביל אל תיאוריה כזו? מדוע אתה מסיר מעל תהליך חשיבה כזה את התו התקני שלו ותולה אותו בתהליך החשיבה שלך? מי שמך למנכ"ל מכון התקנים...

"הברירה הטבעית" קובעת מראש תיאוריה מסוימת וקוראת לתיאוריה זו "תורה". לדידי "תהליך חשיבה" כזה אינו תקני מיסודו כי ללא ההנחה אין לו קורטוב חמצן. הוא חייב להמשיך ולהניח בשביל לקנות לתיאוריה שלו מקום במרחב. הוא בוחן את האדם ומניח כי בעבר היה לו זנב שהפך בהווה לעצם הזנב. הוא חייב תמיד שתי הנחות סמוכות, אחת בעבר ושניה בהווה שתאשש את אחותה התאומה ובלעדיה אין לה זכות קיום. תהליך חשיבה כזה הזקוק לקיומו לשתי הנחות יסוד סמוכות רחוק מלהיות תקני. בעוד "התיאוריה" שלי רואה את ההווה ואת ההעבר כהווייתם; איני רוקח אותם עם שום הנחת יסוד, ואני מגיע אל קביעתי מתוך ראייה מציאותית זו הן בעבר והן בהווה. אינני מניח את קיום אלוהים, אני רואה את קיומו מתוך המציאות הנרקחת משלושת הזמנים עבר הווה ועתיד.

והוויכוח ממשיך, בעצלתיים ללא נוק אווט ללא הכרעה. וויכוח דל, לציין, המתנהל לאיטו זה אלפי השנים מעל דפי ההיסטוריה העייפים.

[קישור לפרק א']

(פרק ג' יבוא בהמשך)