סיפורה של הזמרת הגרועה ביותר, אולי, בעולם, המועלה בהצגה יוצאת הדופן מהוללת בתיאטרון חיפה, הוא סיפור נוגע ללב, אך מרגש, מצחיק ומענג מאוד.
המחזה מבוסס על סיפור חייה האמיתי של פלורנס פוסטר ג'נקינס (1868-1944), אישה עתירת ממון שסברה, כי יש לה קול פעמונים והיא זמרת משובחת . למעשה היה לה קול עורב צווחני, לא היה לה מושג בזמרה ובמוזיקה, אך היא התעקשה לערוך קונצרטים. למרבה האירוניה, חרף חוסר הידע המוזיקלי שלה והשירה מחרישת האוזניים והשזורה בזיופים נוראים, הקהל נהר להופעות וראה בהן מופע בידור. המונים צבאו על קופות הכרטיסים וגרמו לפלורנס להפוך לאגדה בחייה. הצופים נהנו לשמוע את הזיופים והשירה הצורמת ולא היו יכולים לכבוש את דמעות הצחוק ופרצי הגיחוך שבקעו מגרונם.
המחזה שנכתב על-ידי פיטר קווילטר, מסופר דרך עיניו של מי שהיה המלווה הנאמן שלה במשך 12 שנה, קוסמה מקמון, פסנתרן וירטואוז, מלחין ומוזיקאי מוכשר, אשר מצא עצמו בתחילה נבוך אל מול חוסר הכישרון המובהק של הגברת, אך לאט-לאט למד לאהוב, להוקיר ואף להעריץ אותה. הוא לא גילה לה את האמת המרה שאין לה שום כישרון, נכנע להופיע עימה עוד ועוד, נכון שהיא שילמה לו במיטב כספה, והצליח לשכנע את הזמרת האומללה שהאמינה עד יומה האחרון, שהקהל הנחנק מרוב צחוק למשמע זיופיה הנוראיים, מתמוגג בעצם משירתה. פלורנס הופיעה באולם מלון ריץ' ולבסוף ערכה קונצרט בקרנגי הול והמונים מילאו את האולם. מספר ימים לאחר מכן היא מתה בגיל 67 מהתקף לב.
זהו מחזה ייחודי המעלה את הסוגיה: מה משקלו של הכישרון מול ההתלהבות והאמונה בעצמך. מצד שני, גם בימינו אלה ולא תאמינו, אפילו בישראל, התברכנו בזמרים הסבורים שהם בעצם המעולים ומשכמם ומעלה, אך במקרה שלהם - עדיין מתפלאים כיצד הקהל לא נוהר להופעותיהם ולא מעניק להם את הגושפנקה של זמר נחשב. ובינינו, כמה זמרים מפורסמים ישנם שטיב זימרתם הוא שטחי ועגום והם לאמתו של דבר רדודים- ולהם דווקא קהל מעריצים מכובד. הכל עניין של טעם ותרבות. וידועה הביקורת האומרת שזה כל כך גרוע שזה גאוני.
נועה רבן ביימה את ההצגה בצורה מיוחדת ועם תצורה שמעוררת תשואות הידד.
ליאורה ריבלין כובשת את הבמה בגילום של הזמרת הלא מוכשרת. ליאורה מפגינה יכולת משחק מרגשת ואפילו הערצה, תוך כדי הפגנת קול צווחני ונורא ועם זאת זוכה לאהדת כולם, לרבות הקהל באולם.
עידן אלתרמן משכנע ונוטף כישרון בגילום הפסנתרן המלווה של הזמרת. עידן מפליא לשיר, לשחק וכמובן להתענג על הפסנתר משם בוקעים הצלילים הנכונים והנפלאים, למרות שבפועל הם שייכים לפסנתרן מאחורי הקלעים - בוריס זימין. עידן מצליח להפיק את המרב מהתפקיד והוא שחקן מוכשר ומעולה, רב כישרון ומצטיין.
יעל לבנטל מצליחה, כרגיל, לגנוב את ההצגה כמה פעמים בגילום שלוש דמויות. היא מגלמת את החברה והמזכירה המטפלת בזמרת בנחישות ואינה רואה כלל את האמת העגומה על חסרת הכישרון הניצבת מולה. כמו-כן, מופיעה יעל-כנציגת הקהל הקוראת לעצומה להדיח את הזמרת מכל במה מוזיקלית בשל הגיחוך בהופעתה. אולם, התפקיד הבולט ביותר הוא של עוזרת הבית המקסיקנית, השולטת רק בספרדית ומשמיעה דברי חרפות וגידופים על הזמרת, שהיא איננה מבינה דבר ממה שנאמר. יעל התאמנה בספרדית קולחת על-ידי רון ריכטר ותרגום המשפטים המגדפים מוקרן על המסך. אין ספק שיעל היא מוכשרת ופרפורמרית נהדרת. תשואות מיוחדות מגיעות לה על הריקוד ועל ההיפוך המושלם והמקצועי בסיום התמונה.
המחזה תורגם על-ידי רנה ורבין והוא קולח ועכשווי. לילי בן נחשון עיצבה תפאורה יפה ופונקציונאלית.
יובל כספין ראוי למחמאות מיוחדות על עיצוב התלבושות ההזויות, אך המהממות.
במקור נהגה הזמרת להופיע עם שמלות תיאטרליות במיוחד. גם בהצגה - לכל שיר יש את השמלה המדהימה והמגוחכת . אולם, התלבושות הן נהדרות ומוצלחות במיוחד.
חני ורדי עיצבה תאורה מדויקת ונאותה. אבי בנימין אחראי על הניהול המוזיקלי המצוין. עומר זימרי אחראי לכוריאוגרפיה העדינה והמיוחדת, וריקודי הסלון והצ'רלסטון הם מקסימים ותוססים.
יניב ברוך אחראי להדרכה הקולית המעולה. נמרוד צין עיצב את הוידאו ארט שבו מוקרנים על הבמה קטעים מהופעות האמת של הזמרת וגם מוטיבים השזורים באירועי התקופה ולהפקת התקליטים.
