כאשר דייוויד פרסמן היה נפגש עם נציגים רוסים וסינים לדון בהתגרויות של קוריאה הצפונית, בזמן כהונתו כשגריר ארה"ב לאו"ם לעניינים פוליטיים מיוחדים, אמרו לו בני שיחו שיש צורך בשיח עם המדינה המבודדת. דבר זה היה מרגיז את פרסמן, משום ששיח מצליח כאשר לצדדים יש הסכמה בנוגע לסדר-יום. אולם ארה"ב מעוניינת שקוריאה הצפונית תתפרק מנשקה הגרעיני, בעוד שקוריאה הצפונית רוצה שארה"ב תקבל את מעמדה כמעצמה גרעינית.

השבועות האחרונים הוכיחו, כותב השבועון טיים, כי משהו חייב להיעשות מול פיונגיאנג. ויקטור צ'ה, שהיה ראש המועצה לביטחון לאומי בתקופת כהונתו של ג'ורג' בוש הבן, אמר שמול קוריאה הצפונית הבחירה היא בין אפשרויות רעות, ממש רעות, גרועות ויותר גרועות. תוכנית הגרעין של קוריאה הצפונית הטרידה נשיאים אמריקנים לאורך השנים. ניסיונות ריסון נכשלו, וסין מסרבת ללחוץ עליה. הנשיא דונלד טראמפ רוצה לבצע פעולה כלשהי, ואלו שלוש האפשרויות העיקריות העומדות בפניו, וגם חסרונותיהן.

מתקפה צבאית. מעטים חושבים שארה"ב תפתור את הבעיה באמצעות כוח צבאי. קוריאה הצפונית מסתירה היטב את מאגרי הטילים שלה, ולא בטוח שארה"ב תפגע בכולם. תגובה של קוריאה הצפונית להתקפה תהיה עזה, ותשים את קוריאה הדרומית ואת יפן למטרה. פגיעה לא מושלמת רק במתקן נשק אחד, יכולה להביא לתגובת נגד של קוריאה הצפונית, שתעלה במיליון הרוגים ו-1,000,000,000,000 דולר. מדובר בהערכה שניתנה בתקופתו של ביל קלינטון כנשיא, והמספרים לא ממש השתנו מאז. המדינה האמריקנית הראשונה שבסיכון היא אלסקה, שתושביה מסתמכים על מערכת ההגנה מפני טילים המוצבת במדינה.

מבחינת מדיניות, שמירה על האופציה הצבאית מגבירה את המינוף שלה. אולם, ישנם ספקות האם ארה"ב, קוריאה הדרומית ויפן יסכימו לתקיפה, רק משום שקוריאה הצפונית פיתחה טיל שיכול להגיע לחוף המערבי של ארה"ב.

לחץ כלכלי. סין נחשבת כמדינה בעלת ההשפעה הרבה ביותר על קוריאה הצפונית. סין לא ששה להפעיל לחץ על קוריאה הצפונית, למרות המתחים ביניהן. סין רואה סנקציות אגרסיביות כדרך שתוביל לקריסתה של קוריאה הצפונית. דבר שכזה יביא לגל פליטים, לאיחוד בין שתי הקוריאות ולבעלת ברית אמריקנית על גבולה. יש לציין, כי הארי האריס, מפקד פיקוד האוקיינוס השקט של ארה"ב, אמר שהאמריקנם לא מעוניינים בהפלת משטרו של קים ג'ונג און, אלא פשוט להכניס לו הגיון.

לעומת זאת, טראמפ הכריז שזהו תפקידה של סין לרסן את קוריאה הצפונית. זוהי השקפה שהוא פרס בעיקר באמצעות ציוצים בטוויטר. כריסטופר היל, שגריר ארה"ב לשעבר שהוביל את השיחות מול קוריאה הצפונית בתקופת כהונתו של ג'ורג' בוש הבן, אמר ששיתוף פעולה עם סין הוא הדרך הנכונה, אבל לא לזרוק את כל האחריות עליה. לדבריו, יש הבדל בין לעבוד מול הסינים לבין לבקש מהם לטפל בנושא.

במקביל, נשיא קוריאה הדרומית, מון ג'יאה-אין, להוט להביא את שכנתו מהצפון לשולחן המו"מ באמצעות תמריצים כלכליים. אלא שכאשר ניסו קודמיו ללכת במסלול דומה, התוצאה הייתה חילוקי דעות עם וושינגטון. עם טראמפ בבית הלבן, קשה לדעת כיצד יתקבל צעד כזה, שכן הן דמוקרטים והן רפובליקנים מתלוננים שלממשלו אין אסטרטגיה סדורה.

דיפלומטיה. יש הטוענים, כי צריכים לקיים שיחות בין קוריאה הצפונית לארה"ב, גם בלי האפשרות המיידית שקוריאה הצפונית תוותר על נשקה הגרעיני. ג'ואל ויט, שסייע במו"מ בין ארה"ב לקוריאה הצפונית בשנת 1994, אמר שצריך להתחיל עם מה שאפשר. לדעתו, כצעד מקדים למו"מ בין המדינות, ארה"ב צריכה לבטל את התרגילים הצבאיים עם קוריאה הדרומית, בתמורה לדחייה של ניסוי טילים וניסויים גרעיניים של קוריאה הצפונית. קבלה של קוריאה צפונית גרעינית, אפילו רק באופן זמני, תיחשב ויתור גדול שיכול להוביל לשיחות נוספות.

נראה הפעילות הנכונה יכולה להוביל את קוריאה הצפונית לחשוב שוב על תוכניות הגרעין שלה. ההיגיון של שליטיה משלב בין יכולות גרעיניות להישרדות המשטר. זהו היגיון שצריך לשבור, מסכם טיים.