במהלך אחד מביקורי העבודה שלי במחנה המעפילים בעתלית כדובר המועצה לשימור אתרים נתודעתי לאוצר הגנוז של מאגר המידע על ההעפלה לישראל. כאן במאגר מצאתי את רישום העפלתו של אבי לארץ. הואיל ואבי נפטר בהיותי בן 9 נשארו לי רק זיכרונות עמומים מספור הגעתו לארץ. רק משהו על דרכונים שהושלכו למים מספון אניית המעפילים ברגע שנתגלו על-ידי המשחתות הבריטיות כדי שלא ניתן יהיה לשלוח אותם חזרה לאוסטריה ההיטלריסטית כלומר אל מותם. במרכז התיעוד "בנתיבי ההעפלה" שבמחנה המעפילים בעתלית מצאתי כי הגיע ארצה באונייה "ליזל" וזה מה שלמדתי על נסיבות הגעתו ארצה של אבי על-פי הרשום ב"נתיבי העפלה"
רכישת האוניה
האוניה "ליזל" הוחכרה לאגודת "מכבי" וינה על-ידי בעליה היווני אנדרוניקוס, בתיווכו של וילי פרל, שטפל בעבר בארגון אוניות של התנועה הרוויזיוניסטית.
נתיב ההפלגה
23.05.1939 - האוניה יצאה מסולינה.
26.05.1939 - איסטנבול.
01.06.1939 האוניה נתפסה.
ההפלגה ואירועים מיוחדים
תנאי ההפלגה היו קשים. מטענה הרגיל של האוניה - בקר, השאיר באוניה צחנה איומה, אבל חברי "מכבי" שמרו על סדר ומשמעת. ההפלגה ארכה כשלושה שבועות ועברה ללא תקלות מיוחדות.
הגילוי על-ידי הבריטים
המודיעין הבריטי עקב אחרי "ליזל" והיה מודע לכל שלב במסעה.
האוניה זוהתה על-ידי מטוס בריטי וב-01.06.1939 נתפסה.
"ליזל" הובלה לנמל חיפה ב-03.06.1939.
סיום המסע
האוניה נתפסה ומעפיליה נעצרו. הנשים והילדים שוחררו תוך זמן קצר והגברים שוחררו אחר כך. רב החובל ווקשינוביץ נשפט ונידון לתשעה חודשי מאסר וקנס של 1,000 לי"א. ערעורו נדחה. שאר צוות האוניה זוכה. האונייה הוחרמה מתוקף התקנות לחוק ההגירה. היא נמכרה לחברת "עתיד" וקבלה את השם "עליזה". בעלי האוניה הקודמים מיוון ערערו על החרמת האוניה בטענה שבית המשפט חרג מסמכותו, אך ערעורם נדחה.
האוניה נמכרה ב-1949 לחברה איטלקית לגריטה. (אגב, גם רעייתי מצאה את נסיבות עלייתה ארצה של אמה ניצולת אושוויץ וכליאתה במחנה המעצר בקפריסין).
ההיסטוריה האישית שלי הביאה אותי לגלות עניין מיוחד בכינוס השדולה לשימור אתרי מורשת בישראל בראשותה של ח"כ
עליזה לביא ובהשתתפותם של ראשי המועצה לשימור אתרים שהתכנסה לדיון מיוחד שעסק באתגרים הקשורים בשימור מאגר המידע באתר מחנה המעפילים בעתלית.
ח"כ ד"ר עליזה לביא שפתחה את הדיון, בפני אולם מלא מפה לפה, אמרה:
"אין עתיד בלי עבר. העדויות המרתקות ששמענו הבהירו שוב כמה חשוב להיעזר בכל הניסיון והידע, רגע לפני שיהיה מאוחר מדי. זו אחת התקופות המרתקות בתולדותיה של המדינה, וכמו שאמר אחד העדים בעיניים דומעות - 'ההעפלה היוותה עבורנו נקודת מפנה משואה לתקומה'.
פניתי לשר האוצר בבקשה לתקצב את המשך הפעלת המאגר ושימורו. לא מדובר בסכומים גדולים. מדובר בנכסי צאן ברזל שלנו כחברה ולכן יש להשתמש בכל האמצעים החינוכיים והטכנולוגיים הקיימים- כדי להמשיך ולהעביר את הסיפור שלנו הלאה".
מה שריגש במיוחד את המשתתפים היו עדויותיהם של המעפילים מרדכי סער מרמורשטיין, שנולד על גבי סיפון האונייה "כנסת ישראל", ודני חנוך שהעפיל מליטא והמצגת המרתקת והערוכה להפליא שהוצגה על-ידי מנהלת מחנה עתלית, זהבית רוטנברג.
בדיון השתתפו חברי הכנסת פורר מלכיאלי רוזנטל חזן ובן ארי שהדגישו גם הם את החשיבות הערכית וההיסטורית של שימור ותיעוד ההיסטוריה של ההעפלה לישראל.
שלמה הלל נשיא המועצה לשימור אתרים אמר כי שימור ותיעוד ההעפלה הוא מפעל לאומי המחייב התייחסות שכזו מצד המדינה על כל מוסדותיה. להעפלה והמעפילים תרמו תרומה גדולה לבניין הארץ, תוך סיכון חיים ושימור מורשת זו היא חובה המוטלת עלינו למען הדורות הבאים.
עומרי שלמון, מנכ"ל המועצה לשימור אתרים שמרכז התיעוד בעתלית הוא חלק מפעילותה ציין כי לשימור המורשת ואתריה יש חשיבות חינוכית ממדרגה ראשונה. "אומה השוכחת עברה פוגעת בעתידה" אמר שלמון והוסיף כי כדי לבצע את מלאכת הקודש של תיעוד ההעפלה והמעפילים דרושים משאבים ייחודים למטרה זו.
שלמון הוסיף כי במאגר אצורים כיום כ-100,000 עדויות, אך ישנה עבודה רבה לאיתור מעפילים ופעילים, גביית עדות, עיבוד חומר, הוצאת פרסומים ועבודה הקשורה בתפעול המאגר. על-מנת להפעיל את המאגר באופן מיטבי, הכולל איסוף מידע ותפעול המאגר לטובת הציבור המתעניין, המבקר והחוקר, ראוי לתקצב אותו בהתאם, והדיון יעסוק בין היתר באופן בו ניתן יהיה להקצות כספים לכך ולנהל את האתר כראוי. בדיון השתתפו עוד מנכ"ל משרד התרבות והספורט, ראש אגף מורשת במשרד ירושלים ומורשת,
ראובן פינסקי.
ושוב, מבחינתי האישית, ההצצה אל נבכי מרכז התיעוד של ההעפלה לישראל פתחה לי צוהר מרגש לעברי ולימדה אותי עוד משהו על דרך התלאות שעבר אבי בדרך לישראל. על התנאים הנוראים באונייה, על קבלת הפנים הכל כך לא אנושית של הבריטים למי שנמלטו בעור שיניהם מזוועות הנאצים, על הריסוס בדי.די. טי ועל השתלבותו המהירה בחברה הישראלית בחיתוליה בלי תלונות ובלי מענות.
