אחת מהבטחות הבחירות המרכזיות של דונלד טראמפ הייתה להשקיע סכומי עתק בחידוש התשתיות ברחבי ארה"ב. ניו-יורק טיימס אומר, שאחד המקומות שבהחלט זקוקים להשקעות כאלו הוא אנטרקטיקה.

תחנת המחקר של ארה"ב מקמורדו שבקצה העולם, פשוטו כמשמעו, נראית כמו מחנה כורים – אך למעשה זוהי אחת מאבני הכתר של המדע האמריקני, כותבים ג'סטין גיליס ג'ונתן קורום לאחר ביקור בה. העובדים בה אוכלים ירקות מקופסאות, ישנים בחדרים נטולי חלונות ולובשים שכבות הגנה במשקל של 5 ק"ג רק כדי להישאר בחיים.

לפני שישה עשורים היו כאן כמה בקתות של הצי האמריקני. כיום זוהי עיירה קטנה, עם למעלה מ-1,000 תושבים בחודשי השיא. מזה שנים מקמורדו היא הבסיס לתוכנית המחקר השאפתנית ביותר של אומה כלשהי באנטרקטיקה. מאות מדענים שוהים בה מדי שנה וחוקרים את המסת הקרחונים, הרגלי הפינגווינים, ההיסטוריה של כדור-הארץ ותעלומות תבל הגדולות.

לדדות בקרח כדי לזרוק זבל

המחיר של שמירת ההובלה האמריקנית באנטרקטיקה הוא גבוה. הקרן הלאומית למדעים, המנהלת את תוכניות המחקר באנטרקטיקה ובגרינלד, החליטה שיש להחליף את המבנים המיושנים בהשקעה הצפויה להגיע למאות מיליוני דולרים. התחנה בנויה מ-100 מבנים, רבים מהם קטנים – מה שמצריך את העובדים לצאת אל מזג האוויר הקשה ולדדות בקרח רק כדי להביא אספקה, לתקן מכונית או אפילו כדי לזרוק את הזבל לפחי המיחזור. התכנון מחדש של מקמורדו מדבר על הקמת בניינים גבוהים וגדולים בהרבה, שצריכת האנרגיה שלהם תהיה קטנה יותר ושיעילות העבודה בהם תהיה גבוהה יותר.

המבנים אינם הבעיה היחידה. צריך גם להחליף את ספינת משמר החופים בת ה-40, שהיא היחידה היכולה להבקיע את הקרח עבור ספינות האספקה שבהן תלויים תושבי מקמורדו. לשם השוואה: לרוסיה יהיו בקרוב 50 מפלסות קרח, חלקן מונעות באנרגיה אטומית. חברי קונגרס משתי המפלגות כינו את המצב "מביך" והקציבו כספים להתחיל לתכנן צי שוברות קרח, אבל הבעיה היא שעלותו עלולה להגיע למיליארד דולר, ובמקרה הטוב ביותר הספינה הראשונה תהיה מוכנה בעוד שש שנים. הבשורה הטובה היא, שהנשיא דונלד טראמפ הביע תמיכה בתוכנית. בינתיים, מכל מקום, עלולים תיקונים הכרחיים בספינה הקיימת להקטין למינימום למשך שנה את הפעילות ב-מקמורדו ובתחנת-האחות בקוטב הדרומי.

האנשים המפעילים את מקמורדו גאים בכך שהם תלויים על בלימה, כותבים גיליס וקורום. "אנחנו סוחטים עד הטיפה האחרונה כל דבר שמגיע לכאן. משלם המיסים מקבל תשואה נהדרת על ההשקעה", אומר פול שפרד, מהאחראים על התחזוקה בקרן למדע.

נערת עידוד עם כנפי פיה

העניין האמריקני באנטרקטיקה החל כחלק מן המלחמה הקרה והמרוץ מול ברית המועצות לכבוש שטחים חדשים – בכדור-הארץ ומחוצה לו. תחרות זו הביאה לכך שבסופו של דבר הונף הדגל האמריקני בנקודות החשובות ביותר של יבשת הקרח ובקוטב הדרומי עצמו. בת-התחרות המרכזית כיום של ארה"ב באנטרקטיקה היא סין, אשר הגדירה את המחקרים באזור כאינטרס לאומי. אבל נכון לעכשיו, ארה"ב מובילה בגדול עם שלושה בסיסי קבע ושורה ארוכה של מחנות בשטח.

רוב העבודה המדעית אינה מתרחשת ב-מקמורדו. מדי שנה יוצאים מן המקום מדענים ל-150 פרויקטים בשטח, שכל אחד מהם מצריך תמיכה לוגיסטית עצומה שמרכזה כאן. מקמורדו היא גם צינור החיים לבסיס האמריקני בקוטב הדרומי, במרחק 1,600 ק"מ של קרח. שיירות מעבירות לבסיס את האספקה החיונית בנסיעות ב"מהירות" של 8 קמ"ש, הנמשכות שבועות ארוכים. התחנה בקוטב הדרומי, מציין ניו-יורק טיימס, עוסקת לא רק בחקר כדור-הארץ אלא היא גם ביתם של כמה ממצפי הכוכבים החשובים ביותר בעולם, כולל אחד המסוגל לאתר התפוצצות של כוכבים.

כל אלו מצריכים מאות עובדים המבשלים, מנקים, מתקנים מכונות ואפילו מכבים שריפות. המשמעות היא שכולם עושים הכל. שנה אחת, מספר דייל ריוורס האחראי על שמירת הכבישים פתוחים, עבדו יותר בעלי תואר דוקטור בתחזוקה מאשר במעבדת קריירי הפועלת במקום; אין זה מחזה יוצא דופן לראות דוקטור מנקה את הרצפה.

יש גם כמה יתרונות בעבודה בסוף העולם. הארוחות בחינם, משלוחי פיצה זמינים 24 שעות ביממה, יש שני בארים ויש אפילו כספומטים – אם כי אין יותר מדי מקומות להוציא בהם את הכסף. לשירותיה של הספרית היחידה, אלישיה סאת'רלנד, יש ביקוש בעיקר מצד אנשי המשמר הלאומי האווירי של ניו-יורק המוצבים כאן, ופחות בקרב חלק מהעובדים האחרים שאומרים: היי, אני באנטרקטיקה, אני אגדל הכל.

אל מול הנוף החד-גוני של סלעים שחורים וקרקע לבנה, אין זה פלא שחלק מהתושבים מפתחים חיבה לתחפושות. ד"ר קלי סוונסון נזכרת שנתקלה פעם בעובדת ניקיון שהייתה לבושה כנערת עידוד בתוספת כנפיים של פיה, שהייתה בדרכה למשחק כדור. אחרים מפתחים חוש הומור ויזואלי כאמצעי להתמודד עם תנאי החיים, וברחבי התחנה ניתן להיתקל בפסלי טוטו ובגרביים צבועות.