כאשר אני מתכוון למתוח ביקורת על מעשים של חברים בעדת הלהט"בים (לסביות, הומואים, טרנסג'נדרים וביסקסואלים). ברור לי לחלוטין שאני שם את נפשי בכפי ואני עתיד לחטוף "איחולים" נוטפים רוע. אבל בגלל חשיבות הנושא של אימוץ ילדים התגברתי על פחדיי והחלטתי להסביר לקוראים מבני הקבוצה הזו שהמהומה הציבורית שהם מקימים רק תגרם להם נזק.
הראשון שהעלה את הנושא לדיון ציבורי הוא הזמר
הראל סקעת - שאולי גם הוא בין הקוראים של הקשקושים שלי - שהגיב על החלטת המדינה בתשובה לעתירה לבג"ץ שלא לאפשר לזוגות חד מיניים לאמץ ילדים ובעקבותיו קפצו על העגלה החורקת עוד זמרים, שחקנים ואנשי תקשורת שמחו על ההחלטה שלדעתם מפלה אותם לרעה ביחס לזוגות רגילים - גבר ואשה.
אני בהחלט יכול להבין את הכעס של סקעת ועמיתיו אך בשום פנים ואופן אינני מוכן להסכים עם המלצותיו לדור הצעיר: לא להתגייס לצבא ולא לשלם מיסים. כדי שלא תהיה טעות אני חייב לקבוע בפסקנות, לידיעת כל הלהט"בים, שאימוץ הוא אימוץ ודין אחד חייב לחול על כל המבקשים לאמץ, בלי קשר לזהותם המינית. אבל במדינת ישראל נקבע כי חוק אימוץ ילדים, הוא זה המסדיר את התנאים שבהם ניתן אישור לאימוץ. החוק קובע את הדרך וההליך שבהם יבוצע האימוץ, את תנאי הכשירות של המאומץ ושל המאמץ והסדרים נוספים הנוגעים לאימוץ.
החוק קובע גם, וזה חשוב להבין, כי אימוץ יוכל להתבצע רק על-ידי איש ואשתו. וכי רק בית המשפט יכול להכשיר את האימוץ. אולם יש לזכור כי לפני שמגיעים לבית המשפט קיימות ועדות המתמחות בענייני אימוץ שבידיהן הסמכות להמליץ למי לאשר אימוץ ולמי לאסור. וכל זה תוך בדיקה מעמיקה של המבקשים כאשר כל העת השאלה המרכזית הניצבת לבדיקה היא טובת הילד/ילדה המיועדים לאימוץ.
למשל: האם הזוג המבקש לאמץ נשוי לפי חוקי המדינה או שהוא רק מצוי בקשר זוגי לא מחייב. על-פי היכרותי את נושא האימוץ אני משוכנע שלא יינתן אישור לזוג לא נשוי. נושא נוסף שאותו יש לברר: מה מצבם הכלכלי של המבקשים והאם יש להם מקורות הכנסה קבועים. ועוד: מה עברם של המבקשים - האם הם בעלי רקורד פדופילי או שהם בעלי היסטוריה פלילית. וקיימים עוד נתיבי בדיקה המחייבים בירור יסודי, כמו מה הסיבה שהפונים מבקשים לאמץ ילד.
בקיצור דין אחד צריך לחול על כולם. אגב, יש לזכור כי לבג"ץ אין יכולת לחקור את כל מה שדרוש על-פי החוק. ועל כן סביר להניח שבג"ץ ידחה על הסף עתירה תיאורטית ויפנה את המבקשים אל מי שעל-פי החוק מסוגל לבדוק לעומק ולהמליץ . ורק אם ההחלטה הסופית אינה מוצאת חן בעיני המבקש לאמץ הוא יוכל לפנות לבג"ץ.
עד כאן באשר לאימוץ ומכאן רק להצעתו המתריסה של סקעת שלגביה אפשר לומר כי ממש לא ברור מה הקשר בין שמיטה לתשמישי מיטה כמאמר חז"ל. מה שסקעת ממליץ משול בעיני לסחיטה באיומים שמשמעותה: "אם לא תעשו את מה שאני רוצה אהפוך לעבריין". וכי מדוע לא יכלול סקעת בהמלצותיו המוזרות גם תחומים אחרים כמו, למשל, תנהגו ללא רישיון נהיגה, אל תשלמו ארנונה עירונית, אל תפתחו תיק עוסק מורשה ועל כל התשלומים שאתם גובים תוסיפו את המע"מ אך אל תעבירו את המס הזה לשלטונות המס, כמו כל אזרח במדינה גם אתם, להטב"ים נאבקים, חייבים למלא את חובותיכם, אך אם המדינה מפלה אתכם לדעתכם, קיימות דרכים אחרות לשנות את החלטותיה. גם הפגנות מחאה מותרות. ואם אתם יודעים לארגן צעדות רבות משתתפים בראש חוצות ביום הגאווה. אין ספק שתצליחו לארגן הפגנות מחאה לקידום יעדיכם. הנתיב שמציע אראל סקעת הוא הדרך הרעה שרק עלולה לגרום לכם נזק, שהרי השימוש בה מוציא אתכם מן הכלל ואתם הופכים לחריגים. וזה בדיוק מה שאתם לא רוצים להיות.
סוף דבר: כיוון שהלהט"בים נקלעו לדרך חיים מסוימת שאינה מקובלת על רוב החברה בישראל עליהם לזכור כי צפויים להם מאבקים רבים כדי להשיג זכויות שאולי נשללות מהם. אבל אסור להם בשום אופן להפוך לאגודה של פורעי חוק חריגים, כי "ככה בא" לאראל סקעת.
