יש עתירות לבג"ץ שהמילה היחידה לתאר אותן הן "מרגיזות". לצידן יש עתירות שיש לתאר במילה "חצופות". עו"ד רוני קרודנר הגדיל לעשות כאשר הגיש עתירה שהיא גם מרגיזה וגם חצופה.
משרדם של אודליה קרודנר ורוני קרודנר מציג את עצמו ב"משרד הבולט והמוביל בישראל בתחום הדין הצבאי. ללקוחותינו מובטח הטיפול המקצועי הטוב ביותר על-ידי עורך דין צבאי ותיק ובעל נסיון רב, לאור הניסיון הרב אשר נצבר בשנות השירות הרבות של
שותפי המשרד בשורות הפרקליטות הצבאית, ולאחר שנים רבות של ייצוג משפטי בתיקים מהסוג הזה כעורכי דין צבאיים פרטיים ומנוסים". נניח בצד את השאלה האם התיאור הזה עומד בכללי האתיקה בתחום הפרסומת העצמית, ונבחן האם הוא עומד במבחן המציאות לאור העתירה שהגיש קרודנר בשבוע שעבר.
קרודנר רץ לבג"ץ ב-19.7.17 - יום גיוסה של מרשתו. טענתו: היא סובלת מהזעת יתר ויש לשלוח אותה למומחה רפואי בטרם ייגרמו לה נזקים פיזיים, בעיקר בשל לבישת מדים. הוא ביקש צו ביניים - כאמור, ביום הגיוס - שיחייב את צה"ל לשלוח אותה לרופא תעסוקתי, ולחלופין - לא לחייב אותה ללבוש מדים עד הבדיקה או עד הדיון בעתירה.
כולם נאלצו להיכנס ללחץ. בג"ץ היה צריך לתת לעתירה עדיפות עליונה משום שמדובר היה בחיול בזמן אמת, והמדינה נדרשה להגיב תוך שעות בודדות. המדינה מיהרה להודיע, באמצעות עו"ד רן רוזנברג, שהגברת הצעירה קיבלה יחס שחיילים אחרים יכולים רק לחלום עליו:
"העותרת החלה בתהליך החיול במהלך היום; עניינה הובא, לפנים משורת הדין, לבחינתו של רופא אשר הביע עמדה, לאחר התייעצות עם רופא עור מומחה, כי מצבה הרפואי הגופני של העותרת אינו מצדיק
פטור כלשהו מלבישת מדים; חרף האמור הוחלט במסגרת שיח עם העותרת כי יסופקו לה מדי ב' לצורך בחינת יכולתה ללבוש מדים אלה. עוד נמסר כי לאחר השלמת שרשרת החיול תינתן לעותרת חופשה קצרה עד ליום 23.7.2017. לבסוף, צוין כי 'ככל שהעותרת תגיש בקשה לדחיית שירות ניתן יהיה לבחון את דחיית שירותה עד למועד
הקורס הבא אליו היא מיועדת, שמועד תחילתו צפוי בחודש אוקטובר'".
"להלין על עצמה"
עבר עוד זמן קצר והמדינה השיבה לבקשה לצו ביניים, כפי שמתארת השופטת דפנה ברק-ארז: "התגובה הציגה תשתית עובדתית מפורטת לגבי תהליך הבדיקה המקצועי של עניינה הרפואי של העותרת עובר
לגיוסה, וכן לגבי הבדיקות שנעשו ביום הגיוס עצמו. אני מוצאת לנכון להעיר כי התגובה מפורטת וערוכה בצורה ראויה, חרף הזמן הקצר שעמד לרשות המשיבים והדבר ראוי לציון".
העתירה נדחתה על הסף - כאמור, אחרי שקרודנר הכניס ללחץ את כולם - ולו רק בגלל השיהוי הכבד. למקרא החלטתה של ברק-ארז, תבינו למה העתירה הייתה גם מרגיזה וגם חצופה: מרגיזה בגלל שלא הייתה שום סיבה להגיש אותה ברגע האחרון, וחצופה בגלל שלא הייתה שום סיבה להגיש אותה בכלל. וכך היא כותבת:
"אין צורך להרחיב בחשיבות הנודעת להגשת עתירה מן הסוג דנן עוד בטרם יום הגיוס. הדברים מקבלים משנה תוקף מקום בו הסעד העיקרי שהתבקש בעתירה הוא עריכת בדיקה מקדימה אשר תעריך את מגבלותיה
הרפואיות של העותרת ואת ההתאמות הנדרשות לצורך שמירה על בריאותה, וזאת קודם להיווצרותו של נזק רפואי פוטנציאלי. על כך יש להוסיף כי צודקים המשיבים בכך שהעותרת לא הצביעה על עילה להתערב בשיקול דעתם של גורמי המקצוע שבדקו את עניינה.
"למעשה, דומה שהמענה שלו זכתה העותרת מאז הגשת העתירה מבטא התחשבות יוצאת דופן, וחבל שהעותרת לא ניצלה את האפשרויות שהועמדו לפניה, במידה רבה לפנים משורת הדין. חרף העובדה שהעותרת לא הגישה מיוזמתה בקשה לדחיית שירות, אפשרות כזו הועלתה על-ידי המשיבים, שאף התייחסו לאפשרות כי שירותה יידחה בהתאם לקורס שאליו שובצה. מטעמים שאינם ברורים עד תום העותרת סירבה להצעה זו, ובנסיבות שתוארו אין לה להלין אלא על עצמה".
אחרי כזו הנמקה, היינו מצפים לחיוב בהוצאות. זה לא קרה: "אך משום שהעותרת היא חיילת שזה עתה התגייסה, לפנים משורת הדין, אין צו להוצאות". אבל זהו בדיוק מסוג המקרים שצריך לחייב בהוצאות את עורך הדין שהתנהג בצורה כזו, וחבל שהדבר לא נעשה.
