מדוע גבאי ניצח ופרץ הפסיד

בחירתו המפתיעה של אבי גבאי למנהיגה של מפלגת העבודה הייתה הבעת אי-אמון של חברי המפלגה בהנהגתה.

ניצחונו המפתיע והדרמטי הינו חריג בהיסטוריה הפוליטית בישראל. אדם שלא הייתה לו יד ורגל בפוליטיקה, שלא נבחר מעולם לתפקיד ציבורי כלשהו, מנצח במהלך קצר ובלתי צפוי, מפלגה ותיקה וממוסדת. גבאי ניצח את כל המנגנון המפלגתי וההסתדרותי שעמדו לרשותם של הרצוג ופרץ שנחלו מפלה מטירון פוליטי. הוא ניצח בגלל העייפות מהגוורדיה הוותיקה ומצימאון למישהו חדש.

הסתבר שמפלגת העבודה בהנהגתה הקיימת, איבדה אמון בעצמה ונזקקה לתגבור וסיוע מבחוץ. אבי גבאי שהגיע מ"כולנו" של כחלון.

ציפי לבני "מקדימה" ומהליכוד. יואל חסון יו"ר צעירי בית"ר ומ"התנועה". גבאי ניצח את עשר הדמויות המפלגתיות המוכרות והוותיקות. הוא ניצח גם בזכות תמיכתם המפתיעה של חברי הכנסת השמאלנים במפלגה כמו יחימוביץ', שפיר, יונה, בהלול, שמצפים כנראה שהוא יפיח רוח של תקווה לשמאל המיואש. גם תמיכתם המפתיעה של אופיר פינס. רון חולדאי. מזכיר התק"מ. מזכיר המושבים. תרמו לניצחונו של גבאי.

גבאי הצליח להקסים את חברי המפלגה עם סיפור חייו, המוכיח כי ישראל היא ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות, למרות כל הבעיות השחיתויות והכישלונות. הוא ניהל מסע בחירות חיובי ותרבותי, תוך היצמדות להצגת דעותיו ללא השמצת יריביו, בעזרת טקסטים פשוטים ללא פוזות של הבטחות עתידיות.

נועם הליכותיו, בניגוד לקיבינימט של אראל מרגלית, חיבבו אותו אפילו אצל רבים מהמפאייניקים הוותיקים. אם ימשיך בסגנונו הנקי והענייני הוא עשוי לתרום לשיפור רמת השיח הציבורי והתקשורתי.

מה צפוי לגבאי ממפלגת העבודה

מעבר לפתיח בנאום הניצחון שלו "וואו, ואו, וואו" הוא עוד לא עמד במבחן מנהיגותי בשום נושא. הקסם האישי של היותו "חדש" יפוג מהר מאוד. מאחר שדעותיו בנושאים העומדים במוקד השיח הציבורי הם עדיין במידה רבה בתחום הנעלם, ניתן לצפות להפתעות בכל הכיוונים בסולם המוכר מימין לשמאל גם במדיני ביטחוני וגם בכלכלי חברתי. חלק מתומכיו במפלגה מצפים שידליק את לפיד הדגל השמאלני. חלק אחר מצפה שהוא יצליח להפוך את המפלגה למשפיעה ורלוונטית, לאחר שקיעה נמשכת של אובדן אמון הציבור. הדימוי הנוכחי שלו לא ניתן עדיין לתרגום. סימני שאלה רבים עוטפים אותו. התגייסות התקשורת שתיארה אותו כהמשיח המושיע תפוג תוך זמן קצר. כל אשר אמר עד כה, בנאום הניצחון שלו, לא שינה בהרבה מיאיר לפיד. הוא יתקשה מאוד לתמרן בין הימין לשמאל החברתי ובין השמאל הכלכלי לימין הביטחוני במפלגתו. בנושא יוזמה ליצירת "אופק מדיני" לפתרון הסכסוך עם הפלשתינים לגבאי אין שום ייחודיות בעניין.

לגבאי יש סיכוי להחזיר את המפלגה למעמד ציבורי חדש אם יכיר תחילה באחריות לכישלונותיה. המפלגה עשויה לצאת לתהליך התפכחות אם הוא יצליח להוביל אותה להתנתק מהסיסמאות והאמונות שכשלו, ולא ייגרר אל עמדות שמאלניות. אם הוא יאמץ וימחזר את הדעות של עמיתיו חברי הכנסת הוא יכשל ויאכזב את תומכיו במפלגה ובציבור שציפו שיהיה מנהיג פורץ דרך ולא רק ממחזר את הדעות הישנות "המסורתיות". הצלחתו תלויה ביכולת שלו להשליט משמעת בקרב חבריו בכנסת. משמעת בנוסח הקיימת אצל לפיד "ביש עתיד".

כשם שהפתיע את כולם בניצחון דרמטי, אולי גם יפתיע כמיליונר של בזק שיהפוך למהפכן שמאלני...? הסיכוי שיהפוך לחיקוי של לפיד? אם לא יקרה לא זה ולא זה הוא יהפוך אולי למתחרה של כחלון...?

הדרך לראשות הממשלה בראש מפלגת העבודה עדיין רחוקה ביותר.

מה צפוי לחברי מפלגת העבודה מגבאי?

ניצחונו המדהים של גבאי גרם לתדהמה ולאכזבה אישית וקולקטיבית בקרב רוב חברי הכנסת של המפלגה. כלפי חוץ כולם ישמיעו מילות תמיכה והערכה של נאמנות לו ולמנהיגותו. כצפוי גבאי לא יוכל לספק ולתגמל את כל הציפיות של חברי הכנסת שתמכו בו ולא ירצה לפגוע ולהתעלם מכל הח"כים שהתנגדו לו. שני המנצחים הגדולים בהתמודדות זו היו שלי יחימוביץ' ואיתן כבל שהיו שני המפסידים בהתמודדות בהסתדרות.

לגבאי יהיה קשה מאוד לפייס את כל המאוכזבים שעלולים להיהפך ליריביו, בחסות כביכול טיעונים "אידיאולוגים". סביר להעריך שחברי כנסת דומיננטיים בתקשורת כמו ציפי לבני, חיליק בר, אראל מרגלית, עמיר פרץ, איתן כבל, יוסי יונה, סתיו שפיר, ירסנו את עצמם מלהביע דעות עצמאיות, כדי להתיישר לדעותיו ולרצונותיו של המנהיג החדש גבאי.

גבאי נבחר למנהיג העבודה בקולות הבורגנות שמצבה הכלכלי שמעולם לא היה טוב יותר, אבל אוהבת לקטר שאין "אופק מדיני" לפלשתינים.

הם בחרו בו בהרגשה שהוא אחד כמותם מבחינות רבות. אנשים אלה סולדים ולא סובלים את נתניהו. הם מצפים שגבאי יוביל מסע שהם התחילו ונכשלו בו. מסע שנאה לנתניהו כדי להפילו. להערכתי גם המסע ל"אופק מדיני" וגם המסע "רק לא ביבי" לא יהיה בכוחו של גבאי להשיגם.

ימים יגידו האם בחירתו של גבאי תוביל למהפך חיובי ואלקטוראלי או שבחירתו תיהפך לאכזבה ולכישלון נוסף של העבודה.

מדוע עמיר פרץנוצח בהתמודדות?

פרץ התפאר בכך שהוא איש השמאל האידיאולוגי שהיה בין הראשונים שתמך בהקמת מדינה פלשתינית. הוא התפאר שביכולתו להפוך את השלום למוצר עממי ולא אליטיסטי. דברים אלה תואמים את הדגלים של מרצ והשמאל שאיבדו את אמון הציבור. פרץ סימל את המנגנון המפלגתי הישן.

חברי המפלגה רצו מישהו חדש.

עמיר פרץ היה חבר "השמינייה". קבוצה המפלגה בהנהגתם של יוסי ביילין, חיים רמון ואברום בורג. קבוצה שהצליחה להסיט את המפלגה מדרכה ההיסטורית והפכה אותה למרצ ממוחזרת. מאז המפלגה בתהליך שקיעה ציבורית ואלקטוראלית. בורג, רמון וביילין נפלטו מהמפלגה ומהזירה הפוליטית. עמיר פרץ נותר בודד בזירה המפלגתית ונאמן לדעותיו. גם לאחר שפרש פעמיים מהמפלגה וחזר אליה. רקורד שלא הרשים רבים מחברי המפלגה.