על גירושין, קמפיינים ומה שביניהם <br>

תארו לכם מצב אבסורדי - בעל ואיש שמתגוררים בתל אביב מתגרשים. האישה עוברת לחיפה ולוקחת איתה את שני ילדיהם הקטנים. היא רושמת אותם למסגרות חינוכיות חדשות ללא התערבותו ומקשה עליו מאוד לפגוש אותם. הבעל, שמעוניין להמשיך בקשר עם ילדיו, מגיש בקשה ליישוב סכסוך ועד להגשת תביעה - לרוב בין 45 ל-60 יום - לא ניתן להגיש אף תביעה, כלומר עיכוב הליכים. במילים אחרות, אם אחד הצדדים צריך סעדים דחופים (מזונות, למשל), הוא לא יכול להגישם אלא תחת הגבלות ולרוב גם לא יקבל מענה מבית המשפט שסומך ידו על העובדת הסוציאלית ביחידות הסיוע. כאן נכנסות לתמונה יחידות הסיוע של משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים שמקצות עד 4 פגישות עם עובד סוציאלי לצורך הגעה להסכמות. לא הסכמתם - המצב יישאר כפי שהוא, קרי קיפוח של אחד הצדדים.

המצב הנ״ל נגזר מהחוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה שנכנס לתוקף לפני כשנה לאחר גלגולים והתנגדויות רבים. הבעיה העיקרית שהוא יוצר נובעת מהיעדר כוח אדם ביחידות הסיוע (לקוחותיי ממתינים לעיתים 4-3 חודשים לפגישה הראשונה) ומחסור בידע משפטי, מכיוון שלעובד סוציאלי אסור לתת מידע משפטי או ליצור הסכם משפטי, שבסופו של דבר ייצור את המסגרת הנכונה עבור המשפחה שעברה טראומה וכעת מנסה להשתקם. אולם בפועל, ואני רואה את זה כמעט בכל מקרה שמגיע אליי, הם עושים זאת. בכך הם מטעים את בני הזוג ויוצרים הסכמים לא אכיפים, לא ישימים וכמובן שלא חוקיים, וגם משאירים את בעלי הדין מול שוקת שבורה כי לאור "ההסכם" לא תמיד אחד מבעלי הדין יכול לממש את ההסכם או לקבל באמצעותו סעד.

בשבועות האחרונים אנו עדים לקמפיין מטעם משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים, במסגרתו ילד אומר להוריו ״אל תכניסו אותי לסטטיסטיקה״, ואז הקריינית אומרת שלכל צד מגיעות 4 פגישות לצורך הגעה להסכם. זהו קמפיין מטעה, נפיץ, מעודד סחיטה של אחד מבעלי הדין והכנעה כלכלית של אחד הצדדים, שנדחק לפינה ויוותר על זכויות המגיעות לו, על-מנת ״לא להיכנס לסטטיסטיקה״. הקמפיין יוביל לחתימה על הסכם שאינו אכיף ואינו לגיטימי תחת לחץ, ובמצב זה, בעלי הדין ימצאו עצמם חוזרים לפתחו של בית המשפט כדי לתקן הסכם חתום. בסופו של דבר, מה שהושג בזול הולך לעלות הרבה יותר מבחינה פיזית, רגשית, נפשית וכלכלית.

כעורכי דין מנוסים בתחום שנתקלים במקרים רבים של פירוקי משפחות בשנה, לא נוכל להסכים להטעיית הציבור. בפועל נוצר מצב שהצדדים לא מגיעים להסכם או מקבעים מצב קיים, כמו במקרה שסיפרתי עליו לעיל, שספק רב אם יוכל להשתנות. כמו-כן, מעבר לתקופת עיכוב ההליכים, הצדדים עלולים למצוא עצמם חודשים שלמים ללא תשלום מזונות, ללא משמורת, ללא הסדרי ראייה וללא טיפול בהברחת רכוש, למשל, כיוון שלבית המשפט יש זמן תגובה ארוך, פגרות וכו׳.

יש להבין כי תהליך גירושין הוא תהליך שבונה משפחות חדשות. גם אם הוא נראה ארוך ויקר, הרי שהוא מעצב מחדש את החיים של בעלי הדין וילדיהם לאור המשבר המתרגש עליהם. הקמפיין החדש עלול להביא למצב בו משבר, שהיה יכול להיפתר בתוך כמה חודשים, מתארך לטראומה שנפרסת על פני כמה שנים וההתאוששות ממנה הופכת למורכבת ומסובכת, כיוון שהסעיפים שנוסחו ביחידות הסיוע אינם ישימים והם ימצאו עצמם מתכתשים עוד שנים בערכאות שיפוטיות.

כולי תקווה כי מטרות הקמפיין אינן להתנגש עם הטענה שלא לתת לעורכי דין להתעשר על גב בעלי הדין, כיוון שזו תהיה הטעיה נוספת - בשעה שבעלי הדין נתמכים ונסמכים על עובד סוציאלי שאינו משפטן, אינו מכיר את החוק והפסיקה ואינו מתאים אותו להוראות השעה ולמשפחה בפועל הלכה למעשה, הרי שאותם בעלי דין יפנו בסוף לסיוע משפטי כדי לפתוח סעיפים בהסכם וכדי לשנות הסכמות. זהו תהליך קשה בהרבה מניהול תיק מבראשית.