לפני מספר שבועות קיימו 2,000 מתושבי ונציה צעדת מחאה נגד תעשיית התיירות, שלטענתם פוגעת באיכות חייהם, מזיקה לסביבה ומבריחה מהעיר את תושביה. המספרים היבשים תומכים בטענה: בעיר התעלות האיטלקית מתגוררים כיום רק 55,000 תושבים, לעומת 175,000 אחרי מלחמת העולם השנייה.

טענות כלפי התיירים קיימות מזמן, מדווח גארדיאן, אך דומה שבקיץ הנוכחי היחסים בינם לבין הווניציאנים הגיעו לנקודת רתיחה. ונציה אינה יכולה לחיות בלי התיירות, מדגיש העיתון, המספקת לה אלפי משרות והכנסות עתק, אבל התושבים הולכים ונעשים יותר ויותר מרירים. "לתיירים לא אכפת מאמנות או תרבות. הם רק נוהגים בסירות מהירות ואוכלים ג'אנק פוד; זה נראה יותר כמו מיאמי ביץ'", אומר מיכאלנג'לו אדאמו.

קרלו בלטראמה, ממארגני המחאה וחוקר באוניברסיטה המקומית, מתגעגע לימים בהם הליכה לרופא שלו לא הייתה כרוכה בהיתקעות בפקק של תיירים. לדבריו, 2,000 איש עוזבים את העיר מדי שנה, ובקצב הזה – בעתיד הלא-רחוק יהיו בה רק תיירים. 28 מיליון תיירים מבקרים בוונציה מדי שנה – מקור הכנסה נפלא, אבל הסבלנות של רבים מתושבי העיר פוקעת כאשר הם נאלצים לתמרן בין מחזיקי מוטות סלפי, מזוודות והמונים על אחד מ-391 הגשרים בעיר.

לוצ'יאנו בורטוט, המתגורר באחד האיזורים היחידים בעיר שלא נכבשו בידי התיירים, אומר שגם הללו לא ממש נהנים בעיר – במיוחד אם הם מגיעים רק לכמה שעות ולא רואים כלום. מנקודת המבט האישית שלו, הוא מתעב את ספינות הטיולים החוצות את תעלות העיר, כאשר לעיתים על סיפונן 44,000 איש ביום. הוא מתעב את התרבות החדרים המציעים לינה וארוחת בוקר – מה שמקשה על התושבים לשכור דירות לטווח ארוך.

יש כמובן גם צד שני למטבע. גאליאנו די-מרקו הוא מנהל המסוף המעניק שירותים לספינות התיירים ולנוסעיהן. שכניו אוהבים להאשים את הספינות הגדולות בכך שנוסעיהן הורסים את איכות החיים שלהם, כאשר הם מגיעים רק לכמה שעות, מוציאים מעט כסף ומותירים שובל של פסולת. אבל די-מרקו מציג נתונים הסותרים תחושות אלו: רק 1.5 מיליון מבקרים מגיעים מדי שנה בספינות, הם מוציאים 160-120 אירו כל אחד ומכניסים לעיר 250 מיליון אירו; המסוף אותו הוא מנהל מספק עבודה ל-5,000 איש.

למרות נתונים אלו, המאבק הציבורי נגד המסוף והספינות יצר אווירה עכורה נגדם – עד כדי כך שראש עיריית ניו-יורק, ביל דה-בלאסיו, ביקש מעמיתו הווניציאני, לואיג'י ברוגנארו, לאסור את כניסת הספינות. כיוון שכך, מנסה די-מרקו מאז נכנס לתפקידו בדצמבר שעבר להגיע לפשרה ולפיה הספינות יעקפו את מרכז העיר ויעגנו בלגונה שבשוליה. חברות השיוט כבר הסכימו לפשרה, הזקוקה לאישורה של ממשלת איטליה. לעומת זאת, מתנגד די-מרקו לדרישה להעביר גם את המסוף שלו ומשתמש במילה המגיעה הישר מן ההיסטוריה של העיר: "הם רוצים לבנות גטו למשייטים ואני אתנגד לזה בכל כוחי".

התושבים שהשתתפו בצעדת המחאה נשאו שלטים עליהם נכתב "אני לא עוזב", אבל הם פסימיים לגבי עתיד העיר – מדווח גארדיאן. הם קיוו שאונסקו ישלח איתות משמעותי בדמות איום להסיר את העיר מרשימת אתרי המורשת העולמיים שלו. במקום זאת, החליט הארגון להעניק לעיר עוד שנה כדי להציע צעדים להגן על האתרים המרכזיים שלה ולשמר את איכות הסביבה השבירה. לתושבים המוחים יש חלומות – להביא מדענים במקום תיירים, להצטרף לחבל ונטו העשיר – אבל נכון לעכשיו, הם צריכים להתמודד עם המציאות.