מיהו נאור

האני הוא האחֵר

משום מה ארגונים ואנשים, המכוּנים נאורים בחברה הישראלית, ומתיימרים לייצג זכויות אדם, פלורליזם וּפתיחות, לא פעם נדמה שרוממוֹת הנאוֹרוּת בגרונם וחרב פיפיות בידם.

קחו, למשל, את מתנגדי ה'כיבוש' וה'הדתה', כמו גם קהילת להט"ב - מה המשותף ביניהם? סתימת פיות. בשיטות דמגוגיות ותעמולתיות, תוך גיוס כלי התקשורת המרכזיים לצידם, ואיך לא, הרשתות החברתיות, הם שוטפים היטב את דעת הקהל, הנסחף אחריהם כעדר, וכופים את דעתו עליו. למרות שהם מיעוט, דעתם הצעקנית הופכת לתקינה פוליטית, וכל מי שאינו חושב כמותם הוא מוּקצה וּמוּדר חברתית.

גם אנשים החושבים אחרת, מאֵימת הקונצנזוס שאותם 'נאורים' משליטים בציבור, הם אינם מעיזים לפצות את פיהם (ושאפו לאמיצים, שמביעים את עמדתם בנחישות וללא חת). כך לגבי זכות העם היהודי על ארצו, לימודי מורשת בבתי ספר ממלכתיים, סוגיות השנויות במחלוקת כלפי להט"ב (מצעד, סטטוס, טיפולי המרה, אימוץ ילדים) ועוד.

היכן חופש הדעה שהם דוגלים בו? נראה שהוא חל רק על עמדתם שלהם, תוך שלילת כל דעה שונה. 'האני הוא האחֵר' זאת סיסמתם בפועל. האם הם שכחו את העיקרון הליברלי הבסיסי: גם אם לא אסכים לדעתך, אלָחם על זכותך לומר אותה?

לא הבטיח לקיים?

אולי לציבור יש זיכרון קצר, אבל אי-אפשר להתעלם מהבטחותיו החוזרות ונשנות של שר הביטחון, איווט ליברמן, טרם מינויו לתפקיד הרם, כי הוא יהיה האיש שיגדע את זרוע הטרור עד היסוד. בשם הצהרה רמה זו, לא חדל יו"ר סיעת ישראל ביתנו, לתקוף מעל ספסלי הקואליציה והאופוזיציה, את ראש הממשלה ואת קודמו בתפקיד בוגי יעלון על אזלת ידם בנושא.

אז נכון, עד לאחרונה הייתה ירידה בשיעור הפיגועים, אם כי הטבח בנוה צוף והפיגוע בהר-הבית מערערים גם סטטיסטיקה זו. אבל, למרבה הצער, מכאן ועד לחיסול הטרור הדרך רחוקה. וכל קורבן, או פצוע, הוא כידוע עולם מלא. עם כל הכבוד לסיכולים הרבים, הביטחון לא שב עדיין לערי ישראל, ואיש לא חסין מפני הפיגוע הבא. האם דברים שרואים משם, מהציפייה לכיסא הרם, במשכן הכנסת, מר ליברמן, לא רואים מכאן, מלשכת השר?

די לכניעה

עם כל הכבוד, המגנומטר בהר-הבית הוא לא אמצעי טקטי, אלא אמצעי אבטחה אסטרטגי מובהק. לא הוא שגורם לטרור ולמהומות באזור. מדיניות הכניעה האסטרטגית ההיסטורית המוטעית של ישראל לערבים היא הגורם מספר אחת לטרור (ועזה כמשל).

על בסיס תולדות הכניעה הישראלית, כשכניעה גוררת כניעה, מנסים גם הפעם הרש"פ, פוליטיקאים ואישי דת מוסלמים לאיים באמצעי לחץ, סחטנות ולוחמה פסיכולוגית, לבטל את השימוש בגלאי המתכות. ולכן זו תהיה טעות אסטרטגית ממדרגה הראשונה להיעתר ולהיכנע להם. אולי זה יוביל לשקט מיידי, אך יגרום לנפיצוּת ארוכת טווח.

לאחרונה ממשלת ישראל וכוחות הביטחון שברו טאבו רב שנים הן בהחלטה המדינית שלא לשחרר שבויים תמורת מחבלים, והן בהפסקת הזרמת חשמל בעזה. עתה הגיעה השעה להפסיק את מדיניות הכניעה המסורתית בהר-הבית, ולהפגין את ריבונותנו באזור. רק בפרשת השבוע השבת, פרשת מסעי (כפי שהסב את תשומת לבי יוסי עזרא), קראנו: "והתנחלתם את הארץ ..., ואם לא תורישו..., והיה אשר

נוער מצויין

אומרים שהנוער הוא אלים, מסומם ושתיין. אז בואו נסתכל גם על חצי הכוס המלאה. והמסקנה - הנוער מצויין.

כך למשל, בשנים האחרונות גוברת המגמה של בני וּבנות מצווה לחגוג את האירוע המרגש לא בטקסים נוצצים, או בטיול אטרקטיבי בחו"ל, אלא בקרב חולים (כמו חולי סרטן) או בעלי מוגבלויות, שלמענם הם תורמים את כספי החגיגה והמתנות.

לאחרונה גם פורסם בעיתונכם על נערה שתרמה את כל כספי החיסכון שלה, בסך 5000 שקל, למען טיפוח הגינה של משפחת החלל אורון שאול ז"ל, שהוזנחה מאז נפילתו, ובכך שימחה מאוד את אימו. נערה זאת היא כמשל למתנדבים רבים אחרים בקרב הנוער לרווחת הקהילה. כל הכבוד!

פסוקו

תספורת לכל - תשובה לתשובה?

המהומות בהר-הבית - יָ-ם של דמעות

קיץ - מדד דאוּן ג'ינס?

בקטנה - אימוץ כהלכה

חלמיש: גַּלְעֵד לאלעד

חלמיש -השריפה: אוּם אל פחם?