הפרשה מתחילה "ואלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל בעבר הירדן" (דברים א, א)
וזה מזכיר לנו "דברים" אחרים שאמר משה: "לא איש דברים אנוכי" כשמינה אותו הקב"ה להתייצב בפני פרעה כדי שישלח את בני ישראל ממצרים.

ואיך זה נעשה משה, שהעיד על עצמו כי "לא איש דברים אנוכי" (שמות ד, י) אותו משה פותח את ספר דברים בנאום הגדול שלו ופתאום יש לו הרבה דברים לומר "ואלה הדברים אשר דיבר משה אל כל ישראל בעבר הירדן" |(שם)

אלא שכאשר עומד הוא מול הקב"ה כמשה - אין לו דבר מעצמו לומר. אבל עם היותו שליח של הקב"ה הרי שכבר איש דברים הוא מכוח השליחות ששלח אותו הקב"ה והעניק לו כוח ויכולת להנהיג ולהוביל וגם לדבר מולם והוא כבר "איש דברים".

ושוב – מול הכניסה לארץ המובטחת

שלושים ושמונה שנים לאחר שנשלחו המרגלים לתור את הארץ, כשעמדו לפני כניסה לארץ אולם עלה בהם החשש שמא לא יוכלו לתושבי הארץ. שמא לא יוכלו לכבוש לעצמם את נחלותיהם המובטחות להם, שוב ניצבים בני ישראל בפני הארץ המובטחת להם.

וזהו כבר הדור החדש.
הדור החדש שנולד לחופש. דור שלא גדל כעבד.
ועתה, לפני הכניסה מתייצב מולם משה ומזכיר את הדרך שעשו. מזכיר את חטאי אבותיהם. מגולל בפניהם את חטא המרגלים. אותו חטא שבשלו נאלצו לסבוב במדבר עוד 38 שנים בטרם יגיעו שוב אל מול הארץ המובטחת להם. חטא חוסר האמונה של אבותיהם שלא בטחו בה' שיעזרם והיו חלשים מעצם טבע העבד שדבק בהם.
שהרי דור המדבר גדלו כעבדים ונשמתם הייתה נשמת עבדים. משום כך צריך היה להמתין שיגדל הדור החדש

38 שניים סובבו במדבר עד מות האחרון מבני דור זה. ונותרו רק שניים - אותם שדיברו טוב על האר - כלב בן יפונה ויהושע בן נון שעתיד להנהיג את העם לאחר מות משה, מכין משה את הדור החדש הדור החופשי שכבר ראוי ומסוגל להיכנס לארץ ולנחול אותה.

והנה מלמד אותנו הרמב"ם כיצד מגדלים דור לוחמים שיוכל לילידי ענק, דור מחושל באופיו ובגופו.
"שאין בטבע האדם שיגדל על מלאכת עבדות בחומר ובלבנים והדומה להם, ואחר כך ירחץ ידיו לשעתו מלכלוכם ויילחם עם "ילידי הענק" פתאום...שהיה מחוכמת השם להסב אותם במדבר עד שילמדו גבורה, כמו שנודע, שההליכה במדבר ומיעוט הנאות הגוף מרחיצה וסיכה וכיוצא בהם יולידו הגבורה, והפכם יולידו רוך הלבב, ונולדו גם כן אנשים שלא הורגלו בשפלות ובעבדות"
(הרמב"ם – מורה נבוכים, חלק ג,פרק לב).

ושפטתם צדק

"ואצוה את שופטיכם בעת ההיא לאמור:
שמוע בין אחיכם
ושפטתם צדק בין איש ובין אחיו ובין גירו.
לא תכירו פנים במשפט
כקטון כגדול תשמעון
לא תגורו מפני איש
כי המשפט לאלוקים הוא". (דברים א, טז-יז)

שמוע בין אחיכם – שלא ישמע דברי בעל דין קודם שיבוא בעל דין חברו (ר' חנינה).

"לא תכירו פנים במשפט" - שוויון כלפי שני הצדדים, ללא כל התחשבות בחזק או בחלש. בצדיק או ברשע. שלא יאמרו – הואיל וחלש הוא, יש להתחשב, או הואיל ורשע הוא אפשר להטות עליו את הדין. אלא – "כגדול וכקטן תשמעון"
שיהיו שווים בעיניכם.

בטבע האדם לנטות לפעמים אחר העשיר שלא לבזותו. להניח שישלם את החוב לעני, אבל בהסתר. לאחר הדין. והעני הרי לא יקפיד. עני הוא ורגיל בביזיונות.
וכן כשרואה השופט צדיק ומולו מי שמוכר כרשע, אולי יטהו ליבו לצדד בצדיק ולא להתייחס במלוא ההקשבה למי שמוכר כרשע.
"שלא תאמר: זה עני הוא וחברו עשיר ומצווה לפרנסו, אזכה את העני ונמצא מתפרנס מנקיות.
דבר אחר: שלא תאמר: היאך אני פוגם כבודו של עשיר זה בשביל דינר? אזכנו עכשיו וכשיוצא לחוץ, אומר לו: תן לו, שאתה חייב לו" (רש"י)

אין לנו עניין להגן על מי שמוכר לנו כצדיק דווקא, ואין עניין להגן על החלש מפני החזק ממנו,
או להגן על העני מפני העשיר
אלא יש להגן על הצדק.
ועל כך הציווי: "ושפטתם צדק".

מתוך האתר שלי – "פרשת השבוע"

[קישור]/