נשיא ארה"ב הוא גם ראש הממשלה וגם ראש המדינה. כראש הממשלה, כותב USA Today, זכותו ואף חובתו להיות פוליטי. כראש המדינה עליו להתנשא מעל המחלוקות ומעל הפוליטיקה ולשמש כסמל לאחדות. רונלד רייגן עשה זאת באסון הצ'לנג'ר,
ביל קלינטון עשה זאת אחרי הפיגוע באוקלהומה סיטי,
ג'ורג' בוש הבן עשה זאת אחרי 9/11, ו
ברק אובמה – אחרי היריות בכנסייה בצ'רלסטון.
דונלד טראמפ אולי יתרומם למדרגה הזאת אחרי אסון, חלילה. אבל נכון לעכשיו – טוען העיתון – הוא לא מסוגל להיות ראש המדינה. השבוע טראמפ שבר את השיאים של עצמו, כאשר הופיע בג'ימבורי השנתי של תנועת הצופים – תנועה שהימנעות מפוליטיקה היא אחת מעיקריה – והפך את נאומו לאירוע פוליטי לכל דבר. הוא תמיד במצב של קמפיין, גם כאשר הדבר לחלוטין אינו הולם.
כראש המדינה, היה ראוי שטראמפ ישא באוזני 40,000 בני ה-17-12 כמה מילים מעוררות השראה על המעבר מילדות לבגרות. במקום זאת, הוא השתלח באויביו הקבועים: ברק אובמה,
הילרי קלינטון, התקשורת המזויפת. הוא התגאה, כדרכו, במספר הנוכחים והילל את הישגי ממשלו. בנקודה מסוימת הוא אפילו הביא את בני הנוער לצעוק "בוז" לקלינטון – מי שהייתה הגברת הראשונה, שרת החוץ והמועמדת הראשונה לנשיאות מטעם אחת המפלגות הגדולות.
זהו חלק מדפוס הפעולה של טראמפ, טוען מקס בוט. יום לאחר השבעתו יצא טראמפ למטה ה-CIA. זה היה רעיון טוב, בהתחשב בהתקפותיו על סוכנות הביון המרכזית בעקבות ממצאיה על ההתערבות הרוסית בבחירות. אבל מה הוא עשה שם? טראמפ תקף את התקשורת חסרת היושר, טען שהסוכנים הנוכחים בחדר הצביעו בעדו, העלה את מספר הנוכחים בהשבעה והתגאה במספר הפעמים בהן הופיע על שערו של השבועון טיים. ואת כל זה הוא עשה בעומדו לפני הקיר המנציח את הסוכנים שנפלו במילוי תפקידם.
אם חשבתם שטראמפ למד משהו אחרי שישה חודשי נשיאות – טעיתם, אומר בוט. ב-6 ביולי, כאשר ביקר בוורשה, הוא הפר את הכלל הקובע שלא מדברים בחו"ל על פוליטיקה פנימית, כאשר תקף את התקשורת, את אובמה ואת התקשורת. הדברים היו מטרידים במיוחד, מעיר בוט, כאשר נאמרו במדינה שממשלתה הייתה בעיצומו של ניסיון לפגוע בשלטון החוק באמצעות השתלטות על מינוי שופטי בית המשפט העליון.
בסוף השבוע שעבר, בהשקתה של נושאת המטוסים ג'רלד פורד, שוב השמיע טראמפ התקפות פוליטיות – כאשר קהל השומעים מורכב כולו מחיילים במדים ובני משפחותיהם. הוא קרא להם לסייע לו להעביר את חוק הבריאות שלו על-ידי הפעלת לחץ על נציגיהם בקונגרס. הוא כנראה לא יודע – או שלא אכפת לו – שאנשי הצבא והמודיעין נשבעים לשרת את המפקד העליון, יהיה מי שיהיה, ולהישאר מחוץ לפוליטיקה. חיילים עלולים לעמוד לדין צבאי על פעילות פוליטית במדים.
הנאומים הללו בקושי מגרדים את פני השטח של התנהגותו הבלתי-הולמת של טראמפ. הציוצים הבלתי-פוסקים שלו, ההתקפות על התקשורת, הקריאות להעמיד לדין את יריביו – ואלו רק דוגמאות. וכמובן: התקפותיו הפומביות החוזרות ונשנות על שר המשפטים שלו,
ג'ף סשנס. הוא מצפה ממשרד המשפטים ומהעומד בראשו לציית לו, לא לחוק – ולכן הוא זועם על סשנס, שנהג בהתאם לחוק כאשר פסל את עצמו מהחקירה הרוסית.
כאשר טראמפ הותקף על דבריו הסקסיסטיים נגד המגישה מיקה ז'ז'ינסקי, הוא הגיב באומרו: "השימוש שלי במדיה החברתית אינו נשיאותי – זוהי נשיאות מודרנית". אין ספק שהוא יאמר משהו דומה אם יותקף על דבריו בפני הצופים או על סיפונה של נושאת המטוסים. טראמפ כנראה סבור שהנורמות מיועדות ללוזרים ושהוא חופשי לשבור את כל הציפיות מהתנהגות נשיאותית.
אם לשפוט משיעורי התמיכה הנמוכים וחסרי התקדים שלו, אומר בוט, הציבור האמריקני אינו מסכים איתו. לטראמפ תהיה הרבה יותר הצלחה אם ינהג מעט יותר בצורה נשיאותית, במובן המקובל של המילה. אבל ברור שאינו מסוגל לעשות זאת, ולא משנה כמה זמן יכהן בתפקיד.
