המספר החשוב ביותר בעולם הלך לעולמו – קובע (28.7.17) דייוויד אנריץ' מעל דפי וול סטריט ז'ורנל. זה לא מחיר הנפט וגם לא שער הדאו ג'ונס, אלא נתון המוכר בעיקר לעוסקים בפיננסים: הליבור.

הליבור הוא ראשי תיבות באנגלית של "שער הריבית הבין-בנקאית בלונדון". הוא נוצר בשנת 1986 כדי לסייע לבנקים לקבוע את שיעור הריבית על הלוואות גדולות. 31 שנים מאוחר יותר הודיע הפיקוח על הבנקים בבריטניה, כי בחמש השנים הקרובות הוא יוצא בהדרגה משימוש עד להיעלמותו הסופית.

שער הליבור מחושב על-ידי הריבית התיאורטית שמוכנים הבנקים לשלם תמורת קבלת הלוואות זה מזה. מטרתו המקורית הייתה לשמש ככלי עזר, הטמון עמוק מתחת לפני השטח של המערכת הבנקאית – אבל הוא הפך לאבן יסוד במערכת הפיננסית העולמית ולמוקד של אחת מהשערוריות הבנקאיות הגדולות ביותר בדורנו.

הליבור הפך עד מהרה לסמל לגלובליזציה של הפיננסים ולאווירה האנרכית שהשתלטה על המערכת הבנקאית בשנים שקדמו למשבר של 2008, כותב אנריץ'. הבנקים, להוטים להגדיל את רווחיהם, יצרו מכשירים חדשים שהסוחרים בהם נהגו להמר על הכיוון העתידי של שערי הריבית, והליבור הפך למכשיר חיוני. איגוד הבנקים הבריטי, הכוח המניע שמאחורי הליבור, יצר לאורך השנים ולרוחב השוק עשרות גוונים של אותו מספר טכני. וכך, בשנות ה-90 נסחרו טריליוני דולרים במכשירים נגזרים שהוצמדו לליבור.

במקביל, אימצו בנקים אמריקניים את הליבור כמכשיר השוואה לריביות שגבו מנוטלי משכנתאות, מסטודנטים וממחזיקי כרטיסי אשראי. עד מהרה הופיע הליבור בחוזים אין-ספור בכל רחבי העולם. מאחר שהנגזרות אינן נסחרות בבורסות הפומביות, מציין אנריץ', קשה לומר עד כמה הייתה עמוקה חדירתו של הליבור לשוקי ההון, אך חוזים במאות טריליוני דולרים ברחבי העולם היו מבוססים עליו.

איגוד הבנקים הבריטי חגג והכתיר את הליבור ל"מספר החשוב ביותר בעולם". וזו לא הייתה הגזמה. אלא שהאיגוד לא היה נתון לפיקוח רגולטורי, וכמוהו גם המכשיר עטור התהילה שלו. להפך: האיגוד גבה דמי שימוש בליבור והשתמש בכסף כדי לדחוף אג'נדה אנטי-רגולטורית.

אלא שמאחורי הקלעים, היה הליבור אפוף בבעיות. הוא לא חושב בצורה מדעית כלשהי: האיגוד פשוט שאל את הבנקים מהי הריבית שהיו מוכנים לשלם. במקרה הטוב ביותר, זוהי דרך מאוד לא-מדויקת. העדר פיקוח ממשלתי גרם לבנקים לבצע מניפולציות. לבנקים היו השקעות עתק במכשירים צמודי ליבור, והרווחיות של תיק ההלוואות שלהם הייתה תלויה בו במידה רבה. מיליארדי דולרים היו תלויים בשינויים קטנטנים בשער הליבור.

הבנקים רכשו מיומנות רבה בניתוב שער הליבור בכיוון הרצוי להם. זה לא היה קשה מדי: ככלות הכל, הם הרי נתנו את המספרים שעליהם התבסס הנתון. בשנת 2015 הורשע טום הייז, לשעבר סוחר ב-UBS ובסיטיגרופ, במניפולציות בליבור. הוא העריך, ש-5% מרווחיו בני מאות מיליוני הדולרים נבעו מיכולתו להזיז בעצמו את הליבור בשברירי אחוזים. והוא לא היה היחיד: עשרות סוחרים ומנהלים בבנקים פעלו כמותו, אך הייז – המרצה 11 שנות מאסר – הוא בין הבודדים ששילמו את המחיר.

הידיעות הראשונות על המניפולציות בליבור התפרסמו בזמן המשבר הפיננסי של 2008. הבנקים, הרגולטורים ובמיוחד איגוד הבנקים דחו אותן בתוקף. אלא שהחקירה הממשלתית העלתה עד מהרה, שלא רק שמדובר היה במניפולציות נרחבות, אלא גם שפקידים בממשלה ובבנק המרכזי של אנגליה ידעו במשך שנים על הפגיעות של הליבור ולא עשו דבר. הבנקים שילמו קנסות של 10 מיליארד דולר ובכירים בבנק ברקליס, ברויאל בנק אוף סקוטלנד ובבנקים אחרים איבדו את משרותיהם.

עידן האנרכיה פינה את מקומו לרגולציה מקיפה בידי המדינה ולניהול סיכונים בידי הבנקים. הליבור – הסמל לימים האפלים – לא יכול היה לשרוד את השינוי. הבנקים המרכזיים והרגולטורים בארה"ב ובבריטניה הגיעו למסקנה שלא ניתן להפוך את הליבור לבטוח יותר, ושאין כל דרך להבטיח את היושרה שלו. מכאן באה ההכרזה (27.7.17) על ההחלטה להוציא אותו לחלוטין מן המשחק.

המטרה כעת היא למצוא או ליצור בסיס השוואה לריביות, שיבוסס על תנודות ממשיות בשוק – כלומר: כזה שיפעל על בסיס עובדות ולא על בסיס תיאוריות. קרוב לוודאי שהמכשיר החדש יהיה ממוחשב ויישען על אלוגריתמים, ויבטא בכך את האופי היותר ממוחשב ויותר רובוטי של המערכת הפיננסית. השאלה היא כמה זמן תשרוד מורשתו של הליבור – מורשת של חוסר אמון בבנקים וביכולתם של הרגולטורים לפקח עליהם.