|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
מחזירים את השיניים לחוק החרם
|
לפני קצת יותר משנתיים הגיעה סוף-סוף הפסיקה המיוחלת של בג"ץ בנוגע לחוק החרם, בג"ץ קיבל את הטיעונים כמעט במלואם וקבע כי החוק חוקתי ויש להשאירו בספר החוקים
|
|
חוק החרם [צילום אילוסטרציה: פלאש 90]
|
|
|
|
|
האיום של תנועת ה-BDS על עתידה של מדינת ישראל הפך, אומנם באיחור של כמה שנים אבל בכל זאת, לעובדה ידועה ומוכרת, נושא שנמצא בפיו של כל פוליטיקאי, מסוקר חדשותית ולטובתו הוקם אפילו משרד ממשלתי מיוחד.
בעודנו עומדים מהצד וכועסים על אירופה שאינה מונעת את פעילות החרם בקרבה, ומעודדים את מדינות ארה"ב אחת אחרי השנייה בחיקוק החוקים נגד החרם, משתפים ברשתות החברתיות כל פוסט על רוג'ר ווטרס ואחרים, נותר חוק החרם האחד והיחיד במדינת ישראל כאבן שאין לה הופכין.
בשנת 2011 חוקק לראשונה חוק החרם בישראל, תוך מאמצים כבירים ופשרות אין סוף, והופיע לראשונה בספר החוקים ככלי משפטי, שמטרתו מחד לסייע לנפגעים להיפרע מאלה אשר יצרו את החרם נגדם ומאידך להרתיע פעילי חרם עתידיים.
כמצופה, הוגשו לבג"ץ באופן כמעט מיידי יותר מ-10 עתירות שונות בדרישה למחוק את החוק מסיבות של אי-חוקתיות, ביניהן פגיעה בחופש הביטוי. 10 קבוצות שונות שנהנו, לפחות בשעתו, מכסות מרשימה של ארגוני זכויות אדם עמדו בצד אחד, כאשר מולם ניצבים נציגי הממשלה לבדם.
בשביל לאזן את המציאות הזו, הגשתי, ידיד ביהמ"ש (הליך המאפשר לטוען ציבורי להשתתף כצד בדיון) אשר לווה בטיעונים משפטיים מגוונים מהמשפט הישראלי והבינלאומי וכן המחשות לפעילות ארגוני ה-BDS בישראל ובעולם, האג'נדה של הארגונים ואופי פעילותם.
לפני קצת יותר משנתיים הגיעה סוף-סוף הפסיקה המיוחלת של בג"ץ בנוגע לחוק החרם, בג"ץ קיבל את הטיעונים כמעט במלואם וקבע כי החוק חוקתי ויש להשאירו בספר החוקים.
לצד זה ובאופן שכמעט היה ניתן לפספס, קבע בג"ץ שסעיף אחד ויחיד מסעיפי החוק אינו עומד במבחני המידתיות ועל כן יש לפסלו. הסעיף שנפסל היה זה שביקש לאפשר לנפגעים את האפשרות לקבל "פיצויים לדוגמא" ללא הוכחת נזק.
חשוב להסביר בשלב הזה שפיצויים לדוגמה, משמע פיצויים עונשיים, הם אכן פיצויים שאינם תלויים בנזק - אבל לא כל פיצוי ללא הוכחת נזק הוא פיצוי עונשי. פיצוי עונשי הוא מנגנון משפטי מאוד נדיר ובהחלט חריג בעולם המשפט. מטרתו פשוטה - להעניש. ולכן אין שאלה של נזק שנגרם, והמניע העיקרי הוא להשית "קנס" על הפוגע, לצורך הרתעה, אמירה חברתית נוקבת וכו'.
פיצויים ללא הוכחת נזק עם זאת, זה עניין אחר לגמרי. מדובר במנגנון שכיח יחסית ובהחלט מקובל הקיים למשל בחוק לשון הרע, הטרדה מינית, זכויות יוצרים ואחרים. המנגנון הזה מבקש למעשה לאפשר לנפגע להיפרע מהפוגע במקרים בהם ברור שנגרם נזק, אבל מנסיבות העבירה קשה עד בלתי אפשרי לכמת במדויק את סכום הנזק ולקשור אותו בקשר ישיר לעבירה.
הבנת המצב המשפטי הנ"ל ממחישה בדיוק מדוע על-אף פעילות החרם הענפה, ריבוי הנפגעים והרצון הגדול בציבור לאכוף את החוק על המחרימים - אף תביעה לא הוגשה עד עצם היום הזה.
מסיבה זו בדיוק כתב וקידם הפורום המשפטי הבינלאומי את התיקון לחוק החרם בשנתיים האחרונות, כאשר הוא מחד מתייחס ומיישב את השגותיו של בג"ץ ומאידך מאפשר להגשים את מטרתו החשובה של חוק החרם.
התיקון המוצע הוא אומנם על פניו טכני, משפטי וסמנטי, אך משמעויות חיקוקו מרחיקות לכת. לא עוד חוק חרם חלש וחסר שיניים, אלא כלי אמיתי אשר יאפשר סוף-סוף לנפגעים את האפשרות להיפרע מהקוראים לחרם נגדם - נזכיר שהחוק חל רק במקרים בהם הקריאה לחרם היא מכוונת ובזדון, היא על-רקע כלכלי, תרבותי או אקדמי, והסיבה להחרמה היא הקשר למדינת ישראל.
|
| תאריך:
|
28/07/2017
|
|
|
עודכן:
|
28/07/2017
|
|
יפעה סגל
|
|
מחזירים את השיניים לחוק החרם
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
שמ
|
1/08/17 21:12
|
|
|
|
2
|
|
אטילה ההוני
|
4/08/17 13:19
|
|
כמו בכל שנה, גם השנה אנחנו קוראים את הפרשה הראשונה בספר דברים כהכנה לתשעה באב שהוא יום האבל הכבד על חורבן בית המקדש ועל הגלות הקשה שעדיין לא נסתיימה. ואגב, אם מישהו היה זקוק להוכחה שעצם קיומה של מדינת ישראל אינו אומר שום דבר חיובי בהקשר של גלות וגאולה, באו אירועי הימים האחרונים והוכיחו זאת בצורה חד-משמעית. עבור הקוראים של הטור הזה אין כאן הפתעה, שהרי כבר שנים אנחנו טוענים שאנחנו חיים בגלות קשה מכל הגלויות שידענו בעבר. זו גלות תודעתית, גלות של ניתוק ממקור החיות שלנו, מהוראות התורה הקדושה. עד הקמת המדינה היינו בגלות פיזית, כפופים באופן רשמי לשלטון זר, כעת אנחנו עצמאים אבל משועבדים לדעות זרות.
|
|
|
|
|
כל אחד מאתנו זוכר בדיוק היכן היה ומה עשה בבוקר יום שלישי, ה-11 בספטמבר, לפני 16 שנים. אני גם זוכר את מבצע עופרת יצוקה, בינואר, 2009, שכן פחות מ-24 שעות לפני כניסת כוחות צה״ל לעזה ביום שבת בצהריים, שאלתי מפורשות את ראשי המדינה מהלך מסיבת עתונאים אחת אחרי השנייה על גבול עזה האם מתכוננים צה״ל ומשרדי הממשלה השונים לקראת תרחיש של כניסה קרקעית לעזה.
|
|
|
|
|
הקצב שבו מתרחשים האירועים בנושא הר-הבית מעמיד בסכנה את הסכם השלום ההיסטורי שנחתם בין ישראל לירדן ב 1994 המכונה בירדן "הסכם ואדי ערבה". עבדאללה מלך ירדן נאלץ לקטוע את חופשת הקיץ שלו בארה"ב ולחזור לרבת-עמון כדי לטפל באופן אישי במצב הביטחוני והפוליטי הפנימי, הוא הבין שיציבות הממלכה ההאשמית בסכנה בגלל אירועי הר-הבית וגל המחאה על שחרור של קצין הביטחון הישראלי שהרג שני אזרחים ירדנים.
|
|
|
|
|
התנהגות הממשלה בפרשת אמצעי האבטחה בהר-הבית, מעידה על תפקוד לקוי. הממשלה צריכה הייתה לתאם הכל מראש עם מלך ירדן האחראי על הווקף בהר-הבית.
|
|
|
|
|
בשני הפרקים הראשונים סקרתי את הדיון ההיסטורי על-אודות השאלה עתיקת יומין של קיום אלוהים שגילה כמעט כגיל האדם, והדיון ההיסטורי מתנהל לו על אש קטנה מזה אלפי השנים, אחד אומר יש אלוהים והשני אומר אין אלוהים, כל אחד מרחם ממש על כסילותו של השני ועל חוסר יכולתו לראות את האמת כה הברורה הנראית לעין. כל אחד מזמין את השני לראות במו עיניו את הטבע, להשתמש בהגיון הפשוט ולהחליט: איך לא ייתכן קיום לאלוהים או לחלופין איך ייתכן קיום לאלוהים.
|
|
|
|
|
