העיירה בויון נמצאת בדרום מערב בלגיה, ליד הגבול הצרפתי. עמדתי על חומות המבצר הענק הצופה על העיירה והיערות שמסביב. זה היה מבצרו של האציל גוטפריד מבויון, מראשי מסע הצלב הראשון לפני יותר מ-1,000 שנה, מכובשי ירושלים מידי המוסלמים, ממשתתפי הטבח במוסלמים וביהודי העיר, ומי שהוכתר להיות "שומר הקבר הקדוש".
התחלתי להרהר מה הניע אותו לעזוב את הנוף הנהדר, לעבור תלאות דרך של שנתיים ולהגיע להרים הצחיחים של ירושלים. כאשר ראיתי לפתע את הידיעה על הרצח שבוצע ב"הר-הבית". 1,000 שנה התחברו לפתע בצורה כל-כך חיה לתובנה ברורה: מכאן, לפני למעלה מ-1,000 שנה, יצאו לוחמים אבירים לקרב על ירושלים. והקרב למעשה לא הסתיים. וההיסטוריה מעניינת: כמה עשרות שנים אחרי שממלכת ירושלים הצלבנית נפלה (1187), וירושלים נכבשה מחדש על-ידי המוסלמים, המוסלמים ויתרו על ירושלים פעמיים לטובת הצלבנים בהסכמים שנערכו עימם: פעם כאשר הם שומרים בידם את השליטה ב"הר-הבית", ופעם לא שומרים.
והרי כמה תובנות ממרומי מבצר בויון:
האחת, לפנינו עוד משבר סביב "הר-הבית", שטרם הסתיים. קדמו לו הרבה משברים. להבדיל ממשברי עבר, הגפרור שהצית אותו לא היה בשל מעשה מסוים של ישראל (כמו, למשל, חפירת מנהרת הכותל ב-1996 או עלית שרון ל"הר-הבית"), אלא בשל מעשה רצח שבוצע במקום על-ידי מוסלמים.
מהצד המוסלמי אין בזה הרבה חידוש או משהו חריג, בבחינת חילול מקום קדוש. כאן נרצח המלך עבדאללה, הסבא רבא של המלך עבדאללה הנוכחי בירדן; מאות מסגדים הוחרבו על-ידי המוסלמים עצמם רק בשנים האחרונות, מקומות קדושים לאיסלאם חוללו על-ידי המוסלמים עצמם; בעזה הפכו המסגדים למחסני נשק. זאת הנורמה! אבל, אוי לו ל"כופר" אם יפגע, ולו הפגיעה הקלה ביותר, במקום קדוש לאיסלאם, כשם שאוי לו אם יעז להגיד מילת גנאי על הנביא מוחמד. היכן ההגיון כאן? אין הגיון ולא צריך לחפש אותו.
השנייה, מסגד אל-אקצה שב"הר-הבית" הפך עם השנים להיות המכנה המשותף הנמוך ביותר המדליק את ההמון המוסלמי, ובעיקר הפלשתיני. יש כאן, בדנ"א, חומר דליקה מדהים; ישנה כאן אמונה שהמקום בסכנה, שהיהודים, "בני הקופים", רוצים להשתלט עליו.
הדת משמשת כאן, כמובן, ככלי מדיני (כמו שגם שימשה לפני 1,000 שנה במסעי הצלב), ובמקרה שלפנינו: לקבוע מי הוא הריבון האמיתי בהר-הבית. לא צריך זכוכית מגדלת כדי לקרוא את מה שהפלשתינים, ובכללם הנהגת ערביי ישראל, אומרים ברורות: הר-הבית הוא שלנו, ובכל הסדר של הסכסוך הוא יהיה שלנו.
ומכאן, השלישית: הניסיון במשברים בהר-הבית, והמשברים סביב הכותל המערבי לפני קום המדינה, לימדו שכל שינוי, ולו הקטנטן ביותר, בסטטוס-קוו, והנעשה בידי היהודים - מייד מצית את ההמונים ומשלהב את הדמיון על "אל-אקצה בסכנה".
צריך רק הסתה קלה, שלא לדבר על גדולה. בעבר, לפני קום המדינה, זה היה המופתי של ירושלים, והיום זאת להקה ענקית. אחד מהם הוא
ארדואן. סוף-סוף הייתה זאת האימפריה העות'מאנית ששלטה בירושלים למעלה מ-400 שנים, ואף בנתה את חומותיה. ובו בזמן, העולם המוסלמי בעבר הרחוק לא "התגייס" למען ירושלים ו"הר-הבית", וכך גם כיום.
בדיבורים ובהסתה נקראים "מיליוני המוסלמים" לעלות ולהגן על אל-אקצה. חלקם עסוק כיום בלהרוג זה את זה או לרדוף זה את זה או להחרימו.
והרביעית, בשיא הקיצור: הטיפול שלנו, עד עכשיו במשבר, הוא כושל. וזה אחרי כל-כך הרבה משברים והבנה ש"הר-הבית" הוא חבית בערה.
וההערה קטנטנה: איני יודע מה זה "מגנומטר". אני יודע שהמכשיר נקרא metal detector, מאתר/מגלה מתכות והוא בשימוש בכל שדה תעופה. איך חשבו לבדוק דרכו אלפי מתפללים? לאלוהים פתרונות.
