המערכת הפוליטית ועולם התקשורת בארה"ב מתחרים כיום בנושא אחד: מי יצליח להמציא מהר יותר את התואר המדויק לתאר את נשיאותו של הנשיא
דונלד טראמפ. יש הטוענים שהנשיא עסוק עד מעל הראש בשאלה החוקתית אם הוא יוכל להעניק לעצמו חנינה במקרה שיואשם בעבירה כלשהי; אחרים מצאו לו כינוי גנאי מתחום הספנות וקבעו כי נושאת המטוסים של הנשיאות משייטת ללא עוגן כאשר הקברניט שיכור-הכוח שלה אוחז בהגה ואינו יודע לאן הוא מתכוון להגיע; אלה שאינם חושבים שהנשיא מטורלל מעריכים שהתנהגותו אינה מצחיקה אלא ממש מאיימת, כיוון שהם מבינים שהמעצמה שהייתה פעם שותפה מדינית שלא ניתן לוותר עליה הפכה למדינה שבחוסר ברירה צריך להסתדר בלעדיה; אך יש גם מי שמסביר, כי הנשיא טראמפ דומה לאריה, שבלוריתו המתנפנפת ברוח דומה בצורתה ובצבעה לרעמת מלך החיות, אך במקום לשאוג ולהרעיד את העולם הוא בסך-הכל מצליח לצייץ "מיאו" חתולי ולהטיל סנקציות חסרות משמעות מעשית על כל מי שמאיים על ארה"ב.
נכון שהתחרות הזו נשמעת מצחיקה, או אולי מגוחכת, אבל היא מובילה למקום רע, כיוון שההערכות בקרב יודעי דבר הן: שהנשיא לא יצליח לסיים את שנת כהונתו הראשונה ויודח בקלון, יתפטר בעצמו או פשוט יאושפז במוסד פסיכיאטרי. אבל בינתיים מתפתח איום חדש על העולם. איום של טילים בליסטיים בין-יבשתיים המסוגלים לשאת ראשי חץ גרעיניים. טילים שבהם משתעשעות בחוסר אחריות שתי מדינות אויבות לארה"ב:
קוריאה הצפונית ואירן.
אין זה סוד שקוריאה הצפונית היא מרכיב חשוב בציר הרשע. היא מספקת ידע בתחום הטילים למדינות תומכות טרור, בעיקר לסוריה ולאירן. רק לדוגמא: דיקטטורה רצחנית זו סיפקה לסוריה את הידע להקמתו של הכור גרעיני שכנראה חוסל בידי ישראל בימי שלטונו של
אהוד אולמרט. אולם כיוון שסוריה נתונה במשבר חמור של מלחמת אחים עבר מעמד הבכורה הבלעדי לידי אירן שגם לה יש יכולות בתחום הטילים הבין-יבשתיים. סימן לשיתוף הפעולה החמור בין קוריאה הצפונית לאירן ניתן לראות מצירוף המקרים לכאורה, שאולי לא היה מקרי כלל ועיקר, שאירן שיגרה לחלל, ביום ה' (27.7), טיל המסוגל לשאת לווינים במשקל 250 ק"ג ויומיים לאחר מכן שיגרה קוריאה הצפונית טיל בליסטי בין-יבשתי בעל יכולות דומות.
מנהיג קוריאה הצפונית טרח להודיע כי 'השיגור הוכיח שכל שטח ארצות הברית נמצא בטווח הטילים שלנו'. מומחי טילים אמריקנים אישרו את אמיתות דבריו. מנהיגי אירן לא מסרו פרטים על הטיל ששיגרו אולם מקורות צבאיים ומודיעיניים טוענים כי ההישג האירני הוא לא פחות מאיים מזה של קוריאה הצפונית. ומה הייתה התגובה האמריקנית על שני השיגורים? סנקציות שאינן משפיעות.
איש כיום אינו טורח להזכיר את הקשר בין אירן לקוריאה הצפונית בתחום פיתוח הטילים ארוכי הטווח, וגם לא בפיתוח הנשק הגרעיני. עובדת השתתפותם של מומחי טילים אירניים בניסויי הטילים הצפון קוריאנים ולהפך הפכה לעניין שגרתי. עובדה שכנראה נמחקה מדעת הקהל המערבית.
לכאורה צריכה ארה"ב להיות מודאגת ולעדכן במהירות את מערך הטילים נגד טילים שלה, ואת זה כנראה טראמפ לא יורה לעשות, ואולי רק יצייץ הוראה חסרת משמעות לראש המטות המשולבים של ארה"ב. אך מי שחייב לדאוג במיוחד זו דווקא ישראל. הנמצאת בטווח הפעילות של הטילים האירניים. בעוד שהדגמים הישנים של הטילים האירנים שנוסו היו בעלי שני שלבים, הרי הטיל ששוגר בשבוע שעבר היה בעל שלושה שלבים כשהוא בעל טווח של כ-7,500 ק"מ.
למה צריכה דווקא ישראל להיות מודאגת?. בפברואר 2015, הגיע המו"מ הגרעיני שהנשיא אובמה ניהל עם אירן לקו הסיום. אובמה אשר היה לחוץ לחתום על ההסכם, נכנע לדרישה האירנית שתוכנית הטילים ופיתוחה לא יהיו כלולים בהסכם. וכך היה. אולם מאז חלה התפתחות חשובה. אירן נוטלת חלק פעיל במלחמה בסוריה כיוון שהיא שואפת להשיג לעצמה מעבר יבשתי דרך עירק לים התיכון.
הנהגת ישראל כבר הודיעה כי תעשה שימוש בכל האמצעים העומדים לרשותה כדי למנוע מאירן לממש מטרה זו. מסתבר כי בדיבורים ישראל חזקה. אך לא ברור מה תוכל ישראל לעשות אם אירן תשתמש ביכולת הטילית שלה, עם ראשי חץ גרעיניים או בלעדיהם, כדי להרתיע את ישראל מהתערבות. האם תוכל ישראל לפנות בבקשת סיוע הגנתי מארה"ב שבקושי מצליחה להגן על עצמה? לפנות היא בוודאי תוכל, אבל לא הרבה יותר מזה. ומה תהיה התוצאה? האריה טראמפ במקום לשאוג ולהרתיע את אויביו אולי יצייץ "מיאו", אבל לאירן תהיה גישה חופשית לים התיכון ולכל אורך חופה המערבי של ישראל והיא תוכל לתקוף כל מטרה שתבחר מטווח אפס.
התהיות בסוגיה זו עשויות לגלם משמעויות...
