הכותרת הלקוחה מהפואמה של ביאליק, שמה אצבע על נושא כאוב: רגש הנחיתות שפשה בנו כנגע. הגורם לנגע הוא הרצון להראות לגויים שעם ישראל הוא מעל לכל שאר העמים. דמוקרטי-עלאק. בעוד כל העמים נוהגים באופן מסוים - הרי עם ישראל מראה לעולם שהוא יכול וממשיך לספוג באצילות את החבטות והרציחות מצד הגויים, מבלי להגיב כפי שכל אדם נורמלי היה מגיב.
בעוד עם ישראל בארצו החופשית מעניק אזרחות לערבים המכריזים השכם והערב שהם פלשתינים ומחויבותם היא לאיסלאם ולא למדינת ישראל וכך ממשיכים מתוכם לפגע בנו ולשפוך דם טהורים - הרי שופטי הצדק הישראלי מעל כס המשפט הרם דנים חייל למאסר וביזוי, למרות שכל שעשה היה ראוי לשבח ולא לבזיון. אבל מכיוון שנקלעו למבוי סתום - כי אינם יכולים להודות בטעות שבשיקול דעתם - הם בחרו לבטל באחת את הערעורים משני הצדדים, בהותירם את גזר הדין השגוי על-כנו. אלא אם יחליט מי שהזכות נתונה בידו, לחון את אלאור אלעזר.
משפט אלאור אזריה הוא כתם שיישאר לדראון. התנהלותם של הבכירים בשלטון ובצה"ל שנחפזו לשפוט אותו מהרגע הראשון ולהכריז בקולי קולות על אשמתו בטרם נחקר המקרה - עשו מהמשפט הבזוי הזה משפט ראווה. משפט שמשמש את מחליטי ההכרעות המשפטיות לצורכי קידום פוליטי במקרה הטוב, או גרוע יותר - לצרכי ההצגה שהם מנסים להציג את ישראל כמו כבשה שהולכת לטבח בלא שתצפצף וללא תגובה.
אך פני הדברים אינם בדיוק כאלה. עם ישראל לא נבחר על-מנת לבזות את אלה שנותנים את נפשם ומקריבים את חייהם כדי לשמור על כל העם, כולל המשתמטים, וכן המתנענעים בישיבות וחיים על כספי הציבור. אם צדקו שופטי בית המשפט שקרעו את אזריה לגזרים והשליכוהו כקרבן עבור "השם הטוב" שהם מתאווים לשוות ליהודים - או אז אנו צפויים לתביעות כנגד כל חייל שייעשה את חובתו ויחסל מפגעים, וכן למיצוק דעת הקהל העולמית שישראל היא שמשון החלש.
לאור כל הרעש והמהומה שהתעוררה עם הריגת המחבל בחברון - איפה היו כל הצדקנים כשבני משפחתי - שני פעוטים,
מתן ונעם אוחיון, נטבחו בביתם בקיבוץ מצר יחד עם אמם רויטל? מדוע לא קמה סערה בשל כך - האם משום שהדבר התרחש בקיבוץ של השומר הצעיר, בתוך הקו הירוק? הם הרי לא היו "
מתנחלים". אם כך, מדוע הדבר עבר בשקט יחסי בעוד הריגת מחבל נתעב גוררת בעקבותיה משפט ראווה מתועב? במקום שתערך חקירה שקטה ועניינית של הצבא, בלא התערבות נוגעים בדבר שיכול לשרת רק את עניינם?
תוצאות משפט אלאור אזריה יסתיימו לא רק בפגיעה בחייל ובמשפחתו, אלא גם בעם כולו, בכך שיערערו את הרצון של הצעירים לשרת בצבא. כי אם הצבא לא מגן על חייליו, והופך אותם לטרף לדעת הציבור בעולם (שאת היהודים ראוי לחסל בכל מקרה) ולכלי שיאדיר את קרנם של המפקדים (גם אלה שלקו בתפקידם במקרה זה, כי לא שעו לעדויות הסותרות את דעתם)
הרי שמכל זה ייצא העם מנוצח ומפסיד. האם הריגת מחבל רוצח בעת קרב היא רצח? כל תקרית בה מעורבים מחבלים רוצחים, בין אם צלחו במלאכת הרצח ובין אם רק פצעו ולא ממש הגשימו את מטרתם במלואה - הריגה כזו של חייל או אזרח את המחבל - ראויה לשבח ולא למאסר.
הגיעה העת להחליף קסטה, להתחיל להיות נחושים ובעלי עמוד שידרה. די לרכרוכיות הגלותית שממשיכה לפכות בלב ובנשמות רבים מהעם - עם כל ה"פוליטיקלי קורקט". והגיעה העת להקים צבא מקצועי, עם אקדמיה צבאית לקצינים, כמו ה-וסט פוינט, על-מנת שיחדלו להתנהל כמו היו עדיין בפלמ"ח. די לעידן האילתורים והפאשלות. עלינו לשפר את הצבא, ובמקביל, לטהרו מכל פוליטיקה שעדיין ממשיכה להתקיים בו מאז תקופת בן-גוריון ושלטון מפא"י.
ומתי נתחיל להיות מאוחדים בנחישות ובאומץ הדרושים לה? מתי תיפסק הפלגנות החולנית לשברירי מפלגות, והקמת עמותות הממומנות ע"י גורמים מחו"ל, שונאי ישראל, בהיותן משרתיהן של גורמים שכה עוינים לנו ומטרתם ליצור כאן מזרח תיכון נקי מיהודים?
