לפי הנהלת חיפה כימיקלים - כולם אשמים בסגירת מפעליה: הממשלה, העומד בראשה, המשרד להגנת הסביבה, עיריית חיפה, עמותת צלול, בית המשפט המחוזי, בית המשפט העליון. רק גורם אחד הוא זך וישר, צח וטהור: הנהלת חיפה כימיקלים. אלא שהעובדות הפוכות בתכלית. בית המשפט העליון פסק פעמיים, כי משבר מיכל האמוניה מונח בראש ובראשונה לפתחה של הנהלת החברה, שפעלה שנים שלא כחוק והתעלמה במשך ארבע שנים ממועד ברור בו לא תוכל להמשיך ולצפצף בריש גלי על החוק ולסכן את תושבי חיפה והמפרץ.

השוואה של דברי החברה לשני פסקי הדין של בית המשפט העליון, מראה בבירור שהחברה משקרת ביודעין. מה שעושה הנהלת חיפה כימיקלים כעת הוא הפעלת אמצעי טרור וסחיטה נגד הרשות המבצעת והרשות השופטת: אם לא תיענו לנו - נשלח הביתה 2,000 עובדים. לטרור הזה אסור להיכנע.

גרסת החברה, 2.8.17

המפעלים נסגרים בשל "ההחלטות השיפוטיות שהורו לחברה לרוקן את מיכל האמוניה ואסרו עליה לחזור ולמלא את מכל האמוניה הופסקה מאז תחילת חודש אפריל 2017 פעילות היצור במפעל חיפה כימיקלים אשר במפרץ חיפה... המשרד להגנת הסביבה התנה את חידוש היתר הרעלים בקיום רישיון עסק למפעל. עיריית חיפה מצידה מסרבת לחדש את רישיון העסק. למרבה הצער, מדובר בחלק מהתנכלות נמשכת של העירייה למפעל ומניסיונותיה הבלתי פוסקים בחודשים האחרונים לגרום להפסקת פעילותינו".

הבעלים, ג'ולס טראמפ: "בצר לנו, לאחר מאמצים כבירים הגענו לנקודה שבה לא נוכל יותר להחזיק את פעילות החברה בישראל. למיטב הבנתנו, לא נקבל אישור לחזור לפעילות בעתיד הקרוב ולכן אין לנו ברירה אלא לסגור את החברה לאלתר".

ביהמ"ש העליון, 28.5.17

"המציאות העומדת בפנינו נוצרה, בין השאר, עקב אי-היערכות המבקשת למה שנדרש הימנה לאחר הדיון שהתקיים אצל המשנה ליועץ המשפטי לממשלה בתאריך 8.4.2013, ואשר בעקבותיו נמסר למבקשת כי המשך מילוי מיכל האמוניה יותר רק עד לתאריך 1.3.2017, או עד להקמת מפעל ליצור אמוניה, המוקדם מבין השניים (קביעה זו אף הוספה להיתר הרעלים שניתן למבקשת).

"אמנם לאחר מכן היו החלטות ממשלתיות שונות, שייתכן שנתנו למבקשת סיבות לסבור כי תהיה האורכה מעבר למועד הנ"ל נוכח דחייה צפויה בהקמת מפעל לייצור אמוניה במישור רותם שבנגב, ואולם למכרז שפורסם בהקשר זה – לא ניגש איש, לרבות המבקשת, כך שהיא הייתה אמורה להתכונן, לאחר כישלון המכרז, למצב של ריקון המיכל לא יאוחר מתאריך 1.3.2017.

"למצב דברים עגום זה תרמו אף המשרד להגנת הסביבה ו'המנחה הלאומי' שלא פיקחו בעבר כראוי על מימוש הדברים והשלימו לכאורה עם מה שנראה כמעמד מונופוליסטי של המבקשת – דבר אשר גרר אותם בהמשך לצורך לשנות מעת לעת את עמדותיהם בהליכים המשפטיים

|במקרה שלפנינו – למיכל אין היתר בנייה ומערך האמוניה מופעל לכאורה ע"י המבקשת במשך שנים ללא רישיון עסק. בנסיבות אלו צו סגירה זמני מתבקש על פני הדברים, ואולם יש עדיין ליתן משקל לעובדה שהמבקשת טרם הורשעה בדין וכן ראוי לבחון את מידתיות הצו ואת נזקו לצדדים שלישיים.

"המערערת טוענת כי נתפסה ל'אי-הבנה' באשר לאותו חלק מהחלטתנו מתאריך 13.4.2017 שהתיר לה להזמין באופן חד-פעמי אוניה, או אוניות אמוניה בקיבולת כוללת של כ-11,000 טון... עקב אי-הבנה נטענת זו – המערערת לא מצאה לנכון, לדבריה, להוציא את ההזמנות לאוניות האמוניה המדוברות.

"אין אנו מקבלים טיעון זה של המערערת כפשוטו (אשר הוגש, על דרך של בקשת הבהרה, באיחור רב, בהשוואה לבהילות שנטענה), שכן הוא עומד בניגוד להצהרות קודמות שמסרה לבית המשפט, מה גם שהוא מצטרף לשורה של מחדלים ומצגים אחרים שנעשו על ידה והביאונו עד הלום. יתר על כן מהודעת המשיב 2 ומהודעות ההבהרה שמסרה המערערת עולה כי היא איננה ערוכה עדיין לפינוי של המיכל במועדים שנקצבו לה.

ביהמ"ש העליון, 27.7.17

השופט חנן מלצר חוזר על הדברים שתוארו בפסק דינו חודשיים קודם לכן, מטיל את האחריות בראש ובראשונה על חיפה כימיקלים ולצידה על הממשלה, מזכיר שהחברה לא ניצלה את ההיתר להביא אוניית אמוניה נוספת וממשיך:

"על יסוד ההחלטה מתאריך 28.5.2017 – המערערת הודיעה בתאריך 29.5.2017 כי היא מתחייבת לעמוד בכל תנאי ההחלטה האמורה וכי היא החלה בניסיונות לאתר אונייה (או איניות) באגן הים התיכון, אשר ניתן לייבא באמצעותן אמוניה לאלתר. עוד מסרה המערערת באותה הודעה שלאחר איתור אונייה מתאימה כאמור – היא תודיע על כך לגופי המדינה הרלוונטיים ולבית המשפט ותפעל על-פי הנחיותיהם.

"בתאריך 1.6.2017 הגישה המערערת הודעה ובקשה דחופה להבהיר את ההחלטה מתאריך 28.5.2017, ובגדרה עתרה למעשה לביטול שתי ההתחייבויות הנ"ל שנדרשו הימנה במסגרתה, וזאת בסתירה להצהרתה מתאריך 29.5.2017 הנ"ל כי היא מתחייבת לעמוד בכל תנאי ההחלטה האמורה ללא יוצא מן הכלל ולקיימם ככתבם וכלשונם. בגדר כך היא טענה (בניגוד למסמכים קודמים ולתצהירים שהמציאה) כי גם אם לא תתווסף כמות כלשהי של אמוניה למיכל (שבו היו מצויים באותה עת כ-340 טון אמוניה מתחת לקו ספיקת המשאבות) – אין כל דרך לרוקן את המיכל לחלוטין עד לתאריך 31.7.2017 (מטעמים טכניים שנעוצים בשיקולי בטיחות)".

מלצר מזכיר שלמיכל האמוניה אין רשיונות כחוק וממשיך לתאר את התנהלותה של החברה: "השלמת ריקון המיכל מתחת לקו המשאבות הקיים מעוררת קשיים טכניים ובטיחותיים ניכרים (לא ניכנס פה לשאלה על מי מוטלת האחריות לאי-גילויה של מהמורה זו במועדים הרלוונטיים). מכל מקום בעניין זה נמצא פתרון באמצעות שיטת המשאבה הטבולה ונקיטה בדרך זו אף אושרה עקרונית על-ידי המשרד להגנת הסביבה ועל-ידי בית המשפט המחוזי הנכבד בהחלטתו מתאריך 6.4.2017. לאור האמור קצבנו, כמבואר לעיל, את התאריך 31.7.2017 כמועד סיום לריקון המיכל, אלא שהמערערת עשתה דין לעצמה וחדלה, באמצע חודש מאי 2017 לערך, מלקדם את המהלכים למימוש השיטה שנבחרה, ואילו המשרד להגנת הסביבה לא הגיב כראוי.

"בנסיבות אלו – המערערת העלתה לפתע מחדש את השיטה של אידוי טבעי בעזרת מפוחים חיצוניים (המחייבת דחייה משמעותית בלוח הזמנים של ריקון המיכל), והמשרד להגנת הסביבה נענה שוב למפוקח והיה נכון עקרונית לאשר את שינוי שיטת הריקון (על הדחיה בלוח הזמנים הכרוכה בכך).

"לא ניתן ליתן יד להתנהלות שכזו, ואולם בשים לב לכך שהועמדנו בפני עובדה מוגמרת ובהתחשב בכך שטובת הציבור ובטיחותו היא בראש מעיינינו – נצעד באותו נתיב בו הלכנו עד כה ונאשר דחייה נוספת ואחרונה לריקון סופי ומוחלט של המיכל עד לתאריך 18.9.2017, בכל שיטה שהמשרד להגנת הסביבה ורשויות הביטחון יאשרו".

הערות לסיום

1. חיפה כימיקלים הפרה את החוק בצורה ברורה, חד-משמעית ומכוונת במשך שנים. כעת היא רוצה שיאפשרו לה להמשיך ולהפר אותו.

2. חיפה כימיקלים ידעה במשך ארבע שנים שעליה להיערך לפינוי מיכל האמוניה ולא עשתה דבר. כעת היא רוצה שיאפשרו לה ליהנות מפרי מחדליה.

3. קיים חשד שהיחס המיוחד שקיבלה חיפה כימיקלים מהמשרד להגנת הסביבה היה נגוע בשחיתות; מנכ"ל המשרד, ישראל דנציגר, הורחק מהנושא בשל החשד שפעל בו בניגוד עניינים (עבירה לכאורה של מרמה והפרת אמונים). ניתן רק לקוות, שלא מדובר בחששות לעבירות חמורות עוד יותר. כעת חיפה כימיקלים רוצה שיתאפשר לה להמשיך ולפעול בצורה שהשיגה בצורות מעוררות חשד.