|   15:07:40
דלג
  חנינא פורת  
מועדון VIP
להצטרפות הקלק כאן
בימה חופשית ב-News1
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
כתבות מקודמות
כתיבת המומחים
ניכיון שיקים - יתרונות וחסרונות
כתיבת המומחים
אפל ווטש: מהפכת הטכנולוגיה על פרק כף ידך

המשורר הפרטיזן אבא קובנר

הפואמה "פרידה מהדרום" - סיפור הקרבות של חטיבת "גבעתי" בנגב
02/08/2017  |   חנינא פורת   |   יומני בלוגרים   |   תגובות
קובנר.מחשבות ורגשות [צילום: לע"מ]

מלחמת העצמאות פרצה לאחר הכרזת המדינה אך בנגב הקרבות ומעשי האיבה פרצו כבר לאחר הכרזת הכ"ט בנובמבר. משום כך, בתוך כמה חודשים, נוכל לומר שמאז מלחמת העצמאות עברו כבר 70 שנה ויש מקום לבחון מה נותר ממנה בהיבט סיפורי-שירי-יצירתי. בכוונתנו להכין מספר כתבות בנושא ונתחיל עם משורר בולט בדור תש"ח - אבא קובנר.

לא נוכל לפרוס בפני הקורא את כל יצירתו שנבעה מהמלחמה ונסתפק הפעם בשיר אחד מתוך הפואמה "פרידה מהדרום" שפורסמה בשנת 1949 ומכילה בחובה גם את מחשבותיו ורגשותיו של הלוחם המנוסה איש הפרטיזנים וגם את נוף הנגב אותו למד והכיר בקרבות לפריצת ההסגר של הצבא המצרי על הנגב - במסגרת "מבצע יואב".

מסלול חייו של המשורר
נעצר על אניה [צילום: אתר האצ"ל]

בדרכו לאירופה הוא נעצר על האונייה בידי הבולשת הבריטית ובשנה זו, עת ישב בבית הסוהר, החל כותב פואמות בעברית
▪ ▪ ▪

קובנר נולד ב-1918 ונפטר בשנת 1987 בקיבוצו, עין-החורש שבעמק חפר. היה משורר עברי, סופר, אמן ובנעוריו חבר המחתרת ומנהיג קבוצת הפרטיזנים שמרדו בגטו וילנה. למד אומנות באוניברסיטה בווילנה ואז גם החל לפרסם את שיריו הראשונים ביידיש. בדצמבר 1941, ברח ליערות והצטרף לפרטיזנים היהודיים וכתב את הכרוז המפורסם "אל נלך כצאן לטבח". בשנת 1943 היה למפקד המורדים בגטו ווילנה. ב1945 הגיע לראשונה ארצה וביקש לקחת עמו חומרי קטילה המוניים במטרה להתנקם בנאצים ועוזריהם על אדמת אירופה.

תקופת מה שהה בקיבוץ אילון וגיבש שם את הקבוצה לקראת יציאתה לפעולות הנקם באירופה. בדרכו לאירופה הוא נעצר על האונייה בידי הבולשת הבריטית ובשנה זו, עת ישב בבית הסוהר, החל כותב פואמות בעברית. בשנת 1946 הצטרף עם חבורת פרטיזנים ( בהם חברים ששהו איתו בקיבוץ אילון) לקיבוץ עין-החורש ומיד גויס על-ידי מח"ט גבעתי, שמעון אבידן לתפקיד קצין התרבות החטיבתי ("פוליטרוק"). הוא כתב עבור החטיבה את דפי הקרב וביקש להעלות את מורל החיילים. קובנר היה בוטה מאוד כלפי תבוסו

בשנות החמישים פרסם את הטרילוגיה "פנים אל פנים" והתבלט מיד בין משוררי וסופרי "דור תש"ח". בראשית שנות השישים העיד במשפט אייכמן ודבריו ריתקו את הקהל. בשנת 1972 עמד בראש צוות ההקמה של "בית התפוצות". פרסומו הראשון בעברית, ספר השירים "עד לא אור", יצא בשנת 1947 והיה לאפוס מרגש על גטו ווילנה הנצור טרם חיסולו. בשנת 1949 פרסם את הפואמה "פרידה מהדרום", מהטובות שנכתבו בעברית ובה סיפר את עלילות חטיבת גבעתי במלחמה. ספריו תורגמו לשפות שונות והוא זכה בפרסים רבים: פרס ברנר; פרס ישראל לשירה; פרס ראש הממשלה ליצירה ועוד. עד מותו פרסם 12 ספרי שירה, 5 ספרי פרוזה ועיון ותרגם עשרות שירים מיידיש ופולנית.

הפואמה "פרידה מהדרום"
מיושן [צילום: יוסי זמיר/פלאש 90]

לקוראים בני זמננו, הגופן בו הודפסו השירים נראה מיושן קצת אך הכל מנוקד בתשומת לב רבה
▪ ▪ ▪

הספר הצנום, בכריכה כתומה, יצא בשנת 1949 והוא מכיל 46 עמודים. בכותרות המשנה כתוב שזו פואמה, בהוצאת ספרית פועלים, הוצאת הקיבוץ הארצי השומר הצעיר, מרחביה. הספר מוקדש (באותיות פטיט) "לחטיבה - היה שמה גבעתי". הספר חולק ל 4 קובצי שירים לפי הסדר הבא: מצעד לילי, מראת חולות (א,ב,ג,).

לקוראים בני זמננו, הגופן בו הודפסו השירים נראה מיושן קצת אך הכל מנוקד בתשומת לב רבה. השורה הפותחת את הפואמה "וקם אחד בשדה, וקולו כמו הלילה הזה: הנגיע? ואיך?"... מזכירה פתיחה של אפוסים עתיקים (יווניים, תנכיים). הספר זרוע ביטויים צבאיים, שמות, ותיאורי נוף של הנגב הצפוני וביניהם: בארות קדומים; עדרים-עדרים; ואדיות-כורכר-גרר; דממה-אלחוטית, חול; דבשת הר; קולות מהגבעה - כל השיר... חירבת פטטה, חתה, כרתיה; דף קרבי; ברושים, כבישים במדבר.

בעמ' 47 הוסיף המשורר 9 הערות שוליים מעניינות שעוד נשוב אליהן. כפי שאמרנו נתרכז בשיר "קולות מהגבעה" ("ח'רבת פטטה")", ונבליט מספר רעיונות ומטבעות לשון משירים אחרים בפואמה כמו, מות דמבם; הדף הקרבי; רוח נגב; דממה אלחוטית; שדרות ברושים בדרך צפונה, ועוד.

הכישוף בשיר "קולות מהגבעה"

גם אם הקורא יקרא אותו בלחש (אך עדיף בקול רם) מיד ילך שבי אחר "הכישוף" הקצבי שהשיר מטיל עליך, משהו כמו תיפוף אפריקני עמום, קמאי, המשמש רקע לשיר וגם כמוליך את מילותיו: "פה ח'רבת פטטה/ מי שלח את האש בכרתיה וחתה?-/אש שלחו בכרתיה וחתה./ האש העולה - המכרתיה וחתה?/ עולה אש מכרתיה וחתה./ היש עוד אדם בכרתיה וחתה?/ אין מחיל גם איש בכרתיה וחתה?/ פה המפקד./ ומי ציווה על האש בכרתיה וחתה?/ ואשר שלחו את האש בכרתיה וחתה./ האויב - לפנינו./ומי מאחור מהלך/וחורך עקבותינו אל ח'רבת פטטה?/ ודולק החמר הנטוש, ונפערת האש/ ונפרעת האש./ אויב מהלך בכרתיה וחתה".

שמחה על הניצחון?
רגשות אשם [צילום: איציק וולף]

קולות המפקדים תובעים תשובה לשאלה - הנותרו אזרחים בכפרים? הנותרו חיילים מצריים בכפרים?
▪ ▪ ▪

מהפתיחה מסתבר כי המציתים את האש בכפר (אולי שלא לצורך) הם כוחותינו והמוצתים הם כפרי האויב (משלטים). האם יש כאן קורט של רגש אשמה? ייתכן. מכל מקום הפתיחה שרטטה את תחושת החרדה האופפת את המטה שעה שקרבות הנגד של האויב מחזירות לו את השליטה בכפר. זהו בעצם, "משחק המלחמה". הקולות הנשמעים בשיר נשמעים כמו "תדר" כפול ובשני מישורים. במישור הראשון מדווחים שני מפקדים על הקורה בקרב ובמישור השני קולות מונוטוניים המהלכים כרוח רפאים ברחובות הריקים, הבוערים של כרתיה וחתה וח'רבת פטטה.

קולות המפקדים תובעים תשובה לשאלה - הנותרו אזרחים בכפרים? הנותרו חיילים מצריים בכפרים? אולי התכוון המשורר להאשים בחוסר אנושיות את כוחותינו אולם הוא נרתע מכך ובשורות הבאות ומבקש לדעת את זהות מי שנתן את ההוראה להבעיר באש את הכפרים. התשובה השירית הניתנת, אינה עניינית רק מאשרת כי המבעירים הם גם המצווים. באמצע השיר לרגע קט, מזהיר המשורר את "יפי הנפש" משמירה על כללי מוסר שעה שהאויב כבר חורך את זנבך ומקיף את הכוחות.

אך בהמשך שב קובנר לעמדה המוסרית שאין ולא היה צורך להבעיר את הבתים הריקים של האויב שנס כבר. לקראת סוף השיר מסתבר שקובנר נקט כאן "במונוטוניות רטורית" המאפיינת שירי קינה והמופיעה גם אצל אלתרמן. סופו של השיר שדווקא קולו של דמבם הוא הגובר והשיר הופך לקינה מוסרית על המלחמה בה הופך הכובש, לא תמיד ברצונו, ללא יהודי, חיל חסר רחמים, המדליק אש בנכסיו האזרחיים של האויב.

קובנר נתן בשיר זה את כל קשת התחושות של לוחם יהודי הניצב בפני הדילמות המוסריות שמופיעות בכל מלחמה והצומחות בין מנצח למנוצח. אולם, לא כך נהג בבואו לאחר מכן, לנסח את "הדף הקרבי" (נוסח "אנשי פנפילוב"), מיד לאחר הקרבות ועם כניסת ההפוגה לתוקף. אז נשמעו דבריו מתלהמים, ברורים, לא מתלבטים ויוצקים הצדקות מוסריות-היסטוריות לפעולות הכיבוש, השריפה, הרדיפה, לקיחת השלל והגירוש כתוצאה בלתי נמנעת למלחמה שהערבים כפו עלינו.

הפואמה: משיאי שירת מלחמת השחרור
נשמת הספר [צילום: תפארת חקק]

בשורותיו חשים בריכוז ואיפוק ושקט פנימי תכונות אלה מבטיחים את שירתו לאורך ימים לאחר שהמלחמה וסיפוריה ישכחו
▪ ▪ ▪

באופן בלתי מקובל הוסיף קובנר תשע הערות שוליים בשולי הפואמה. לגבי ח'רבת פטטה כתב: "דרומית לעירק אל מנשיה, סמוך לגת- פלשתים, היה משלט טרוז (שימש כטריז - ח.פ.) בציר הגיס המצרי בית גוברין - פלוג'ה. ואילו כרתיה וחתה צפונה מזה, בעורף". המשלט הנ"ל נכבש מידי המצרים ביולי 1948 ועבר מיד ליד כמה פעמים. המבקר והעורך דן מירון כתב על הפואמה של קובנר שהיא "אח משיאיה של שירת מלחמת השחרור.

יש בה חיות ועוצמה. בשורותיו חשים בריכוז ואיפוק ושקט פנימי. תכונות אלה מבטיחים את שירתו לאורך ימים לאחר שהמלחמה וסיפוריה ישכחו. שלום לוריא שניתח את הפואמה שהוקדשה לגבעתי הכוללת גם שירים אחרים קבע כי בספר יש פריצה לילית נוכחת; יש אש; יש פחדים; יש מוות. ויש קץ לאוהבים. נשמת הספר - נשמת המרחב (הנגב) בו תנועת האדמה, הגבעות, מישורי הלס באה בגל אל זרועות המשורר.

הפואמה היא עדות לניצחונו של "האני" ניצחון הבא בייסורים. גם הוא הסכים שאחד משיאי הפואמה הוא השיר על ח'רבת פטטה. ראובן שהם כתב כי הפואמה היא אחת הפואמות המודרניסטיות החשובות והייחודיות של זמננו. כך כתב עליה בזמנו נתן זך: "הפואמה שנותרה עד היום, לדעתי, היצירה המצוינת ביותר של מלחמת השחרור בשירה". ברוח זו כתב גם המשורר אלישע פורת שהביא דברים שנאמרו במסיבה בעין-החורש לכבוד הוצאת הספר: "ח'רבת פטטה שיר מושלם, קטעיו רתומים לקצב היסודי שלו, יכול לשמש "השיר קולות מהגבעה" המתאר הרגשה של משלט הנמצא פתאום במצור. השורות קצרות שבכל אחת מהן חוזרת המילה אש, החרדה מורגשת באי שקט של השאלות, הולם לב עצבני בשעת הפחד. והסוף, "האויב מהלך בכרתיה" נשמע כרעמים עמומים גם בגמר הפתאומי ונקטע בזה".

כפרים, אישים, מושגים
דיין. בפיקודו [צילום: משה שי/פלאש 90]

עבר ועתיד
קובנר הקדיש שיר מיוחד לדף הקרבי וקרא לו "הדף אשר נשאר בכביש". הדפים נכתבו בעברית גבוהה, בפאתוס רב והשתדלו לחבר בין עבר לעתיד.

המשורר הרבה להשתמש בביטויים שנלקחו משדה הקרב ואף טרח להסבירם בשולי השירים
▪ ▪ ▪

חטיבת גבעתי נקראה על שמו המחתרתי של מפקדה שמעון קוך. גבעתי לחמה על פני מרחבי השפלה, ירושלים והנגב כ - 180 קרבות בהם נהרגו 675 חיילים ונפצעו למעלה מ - 2000. בתחילה סייעה החטיבה בחסימת הטור המצרי שיצא לכיבוש תל אביב בגשר "עד הלום". תוך כדי כך כבשה את אשדוד ואשקלון. בקרבות "עשרת הימים" כבשה כמה כפרים (כרתיה, עיבדיס) והייתה מעורבת בקרבות קשים עם המצרים. אך הנגב נותר עדיין מנותק. באר-שבע תיפול לידי כוחותינו רק כעבור שלושה חודשים. לכבוד תוצאות קרב זה כתב קובנר ב-20 לאוקטובר 1948 דף קרבי שקרא לו "המפנה הגדול".

במבצע יואב" כבשה החטיבה את משלטי "הצומת" ולכדה את הצבא המצרי בכיס פלוג'ה. המשורר הרבה להשתמש בביטויים שנלקחו משדה הקרב ואף טרח להסבירם בשולי השירים. כך למשל על ח'רבת פטטה - וראה ההסברים שנתן המשורר למשלט זה לעיל. הכפר כרתיה - הכפר נכבש על-ידי גדוד בפיקוד משה דיין של חטיבה 8. גדוד 53 של גבעתי נערך להגן על המקום ולמחרת תקפו המצרים בליווי 4 טנקים ו - 15 שריוניות. ההתקפה נכשלה, הציר מג'דל-פלוג'ה נחסם בפני המצרים אך המצור על הנגב לא הוסר. הכפר חתה - כפר קטן ממזרח לבית עפה שנכבש על-ידי כוחות קטנים של החטיבה שעה שהקרבות המרכזיים בליל ה 17 - 18 ליוני היו בכאוכב ובחוליקאת.

הדף הקרבי - הכוונה לדפים שכתב קצין התרבות אבא קובנר ללוחמי החטיבה שנועדו להכין את החיילים לקראת הקרבות הקשים ולמחרת הקרב לסכם את ההישגים הצבאיים. יש בשורותיו תחושת ניצחון של צבא הבטוח בכוחו שאין לו עתה זמן להתעמק בנופים, באלמנות, באהובות ובהורים השכולים אלא תפקידו הוא - לכבוש הלאה את ארץ-ישראל כולה. קובנר הקדיש שיר מיוחד לדף הקרבי וקרא לו "הדף אשר נשאר בכביש". הדפים נכתבו בעברית גבוהה, בפאתוס רב והשתדלו לחבר בין עבר לעתיד; בין אזורי הלחימה של הנגב הצפוני, עזקה ולכיש לבין סיפורי התנ"ך שאירעו באזורים אלה והעבירו לחיילים מסר של הצדקת הלחימה - חיבור בין ההיסטוריה והציונות.

בשיר מות דמבם שוב מתבלטת התכונה המוסיקאלית של שיריו. הקצין הג'ינג'י הצעיר והנמרץ דמבם (גרשון דובנבוים) הופך לגיבור אגדי, מיתולוגי שניגון שמו משרה אווירת סיפור אגדה רחוקת ימים המהדהדת במרחבי נגב. קובנר אף הוסיף הערה מיוחדת לגבי השיר על דמבם: "לא הכרתי את האיש, רק את השם בלבד שמעתי באותם הלילות, מרחוק, ונצלל השם אל תוכי מוזר ורוטט ונפל האיש. ועמי רק קצב השם: דמבם." גרשון דובנבוים (יליד 1927) היה מ"פ בפלמ"ח בגדוד השני והתשיעי. הוא פיקד על יחידות ראשונות שנשלחו כתגבורת לנגב הנצור. הערבים כינו אותו "השד האדום" והבטיחו פרס על ראשו.

הוא פיקד על יחידות פלמ"ח ביד-מרדכי, גבר-עם והשתתף בקרבות מבצע יואב. בקרבות אלה חילץ את ילדי יד-מרדכי ובניגוד להוראות מפקדת החטיבה נתן למגני יד-מרדכי את הזכות לסגת. יותר מאוחר השתתף בכיבוש באר-שבע ולמחרת נשלח לעבר גשר דהריה על-מנת לעצור תגבורת מצרית צפויה. שם נפצע, פונה לרוחמה ומת מפצעיו אחר יומיים. זכרו הונצח בכמה אתרים ובין היתר קרוי רחוב על שמו בבאר-שבע.

תובנות לגבי השיר
קובנר משתמש בכל הקולות (אסוציאציות בלב הנגב): הדובר; המפקד; הלוחמים; דמבם; האב; השומר השביעי; שולמית והאם
▪ ▪ ▪

הפואמה "פרידה מהדרום" נחשבת כניסיון מיוחד בשירת מלחמת השחרור והמתמודדת בדרך אחרת עם חווית המלחמה. כמי שחווה את מלחמת הפרטיזנים בווילנה ואת איימי השואה סירב קובנר להתמסר "למיתוס המתים" שכל היישוב התמכר לו. ניכר אצל קובנר המאמץ לשמר את זכר הנופלים בצד ההכרח להיפרד מהם למען המשך החיים. בכך הוא חולק על אלתרמן ואחרים ודוחה את הדרמה של הנאמנות והקשרים המתמשכים אל מעבר למוות, שהיא היא המורשת האלתרמנית.

קובנר משתמש בכל הקולות (אסוציאציות בלב הנגב): הדובר; המפקד; הלוחמים; דמבם; האב; השומר השביעי; שולמית והאם, תוך ניסיון כנה לשחזר במדויק וללא צרימה או זיוף את החוויה הפרטית הקולקטיבית של הלוחם ודורו. הפואמה אם כן מתנסחת כניסיון ראשון להתמודד עם "הרגע שלמחרת" לא מתוך אופוזיציה מתריסה ולא מתוך רחמים עצמיים אלא מתוך בגרות, של מי שכבר ראה דברים חמורים מאלה, של אדם המבקש להתמודד עם החיים ועם המתים והוא בעל סמכות לתבוע את ההתמודדות זהו גם מרעיו לנשק.

בסתיו הקרוב, אחר החום הגדול, נשוב לשוטט בנגב הצפוני עם נכדנו. אנא, ההלך, ביורדך לנגב, זכור לשים בתיקך את הפואמה "פרידה מהדרום" שתוסיף ללא ספק, טעם נוסף לטיול.

לעיון נוסף
הרשובסקי ב', מאמרים על הפואמה, גליונות "משא", 1952.
לוריא ש', מבחר מאמרי ביקורת, תל אביב 1988.
מירון ד', מול האח השותק, תל אביב 1992.
פורת א', קריאה מאוחרת, "קולות מהגבעה", תל אביב 2008.
קובנר א', פרידה מהדרום, ספרית פועלים, תל אביב 1949.
רוגני ח', "מול כפר שחרב", עבודת דוקטור, אוניברסיטת חיפה, 2005.
שהם ר', המראה והקולות, קריאה "בפרידה מהדרום", תל אביב 1994.
תאריך:  02/08/2017   |   עודכן:  02/08/2017
חנינא פורת
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות
ככל שהולכים ומתבהרים דברים, מתגלה אט אט שהסנקציות שהטילו האמריקנים על רוסיה והאמורות לפגוע בכלכלתה, לא רק - שככל הנראה - לא תשגנה מטרתן, אלא היפוכן של דברים הוא הנכון. סנקציות אלה יפגעו - קרוב לוודאי, דווקא בארצות הברית ובכלכלתה.
02/08/2017  |  חיים שטנגר  |   יומני בלוגרים
מאחר שדומה עלינו שחלק ניכר בחברה הישראלית אינו יודע תשעה באב מהו ולכן מתייחס הוא ליום זה, כאל סתם של חול, בבחינת בורות לשמה וכמי שהינו בגדר של "תינוק שנשבה בין הגויים", נקדים, בבחינת "שירות לציבור" - ברשימתנו זו - מילות מספר למהותו של יום חשוב וקדוש זה. תשעה באב הוא יום צום לזכר חורבן בית המקדש הראשון והשני, החל בט' באב, בסופם של שלושת השבועות, הנמנים מאז תחילת המצור על ירושלים ועד כיבוש העיר והריסת ושריפת בית-המקדש, שהיה מצוי בה, שלושת השבועות קרויים: "ימי בין המצרים". דיני האבלות בתשעה באב חמורים וכוללים חמישה עינויים ומנהגי אבלות נוספים, נוסף לאמירת קינות על החורבן וקריאת מגילת איכה.
01/08/2017  |  חיים שטנגר  |   יומני בלוגרים
דומה כי לא היו כל טעויות וגם/או לא היו כל שיקולי דעת מוטעים, "שהחמיץ" צה"ל (הרמטכ"ל עצמו, כמו-גם הפרקליטות), בקשר להתנהלות משפטו של חייל צה"ל, סמל אלאור אזריה והתייחסות הפומבית, בכלי התקשורת למשפט אזריה. משהחליטה מערכת התביעה של הפרקליטות הצבאית להגיש כתב אישום נגד עזריה, באישום של הריגה, חייבים היו הפוליטיקאים למתן להגם המיותר - בכל הכבוד הראוי - ולהניח למערכת המשפט לומר דברה.
31/07/2017  |  חיים שטנגר  |   יומני בלוגרים
בתחילת חודש ינואר 2017 הוציא מלפניו בית הדין הצבאי המיוחד בקריה, בראשות השופטת הצבאית, אל"ם מאיה הלר, הכרעת דין המרשיעה חייל צה"ל, סמל אלאור אזריה. הכרעת הדין שניתנה פה אחד נקבע, כי סמל אלאור אזריה אשם, בעבירה שעניינה הריגה, לפי סעיף 298 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 ובעבירה שעניינה התנהגות שאינה הולמת, לפי סעיף 130 לחוק השיפוט הצבאי, תשט"ו - 1955.
30/07/2017  |  חיים שטנגר  |   יומני בלוגרים
רק מי שלא ביקר ברוסיה (והכוונה לרוסיה עצמה, ללא כל קשר לברית המועצות שהתפרקה זה מכבר והפכה להיסטוריה) ויכול היה להתרשם מעוצמה ומגודלה של מדינת ענק זו, הגדולה ביותר בשטחה בעולם, יכול לקוות ולהאמין, מעשה פתי כי העיצומים הצפויים ישפיעו על רוסיה בכלל ועל פוטין, בפרט. ייכתבו דברים אשר ייכתבו על פוטין וייאמרו דברים אשר ייאמרו על איש זה, הרי אין כל ספק שמדובר במנהיג, מבטן ומלידה. פוטין "יודע" את העבודה והוא גם "מספק ת'סחורה".
27/07/2017  |  חיים שטנגר  |   יומני בלוגרים
בלוגרים
דעות  |  כתבות  |  תחקירים  |  לרשימת הכותבים
איתמר לוין
איתמר לוין
עם חיוך תמידי והמון סבלנות ואנושיות, חוי טוקר מנהלת בנינוחות דיוני חדלות פרעון - אם כי לעיתים תכונות אלו גורמות לה לאפשר לעורכי דין להאריך מדי ואף לנהל שיחות ממש מתחת לדוכן
אלי אלון
אלי אלון
בתי העלמין הקיבוציים, לרוב מטופחים ומגוננים בצמחי ושיחי נוי ובעצים מצילים    בסך-הכל ניתן לקבוע כי בתי העלמין הקיבוציים מטופחים יותר מאשר בתי עלמין אחרים
עידן יוסף
עידן יוסף
כ-900 אלף כרטיסי רב-קו עם יתרות בשווי עשרות מיליוני שקלים יופקעו מהציבור ויגיעו לאוצר המדינה    משרד התחבורה טוען שהמצב הנוכחי מקשה עליו טכנולוגית, אך בפועל "תורם" את כספי הנוסעים ל...
לרשימות נוספות  |  לבימה חופשית  |  לרשימת הכותבים
הרשמה לניוזלטר
הרשמה ל-SMS
ברחבי הרשת / פרסומת
ברחבי הרשת / פרסומת
News1 מחלקה ראשונה :  ניוז1  |   |  עריסת תינוק ניידת  |  קוצץ ירקות מאסטר סלייסר  |  NEWS1  |  חדשות  |  אקטואליה  |  תחקירים  |  משפט  |  כלכלה  |  בריאות  |  פנאי  |  ספורט  |  הייטק  |  תיירות  |  אנשים  |  נדל"ן  |  ביטוח  |  פרסום  |  רכב  |  דת  |  מסורת  |  תרבות  |  צרכנות  |  אוכל  |  אינטרנט  |  מחשבים  |  חינוך  |  מגזין  |  הודעות לעיתונות  |  חדשות ברשת  |  בלוגרים ברשת  |  הודעות ברשת  |  מועדון +  |  אישים  |  פירמות  |  מגשרים  |  מוסדות  |  אתרים  |  עורכי דין  |  רואי חשבון  |  כסף  |  יועצים  |  אדריכלים  |  שמאים  |  רופאים  |  שופטים  |  זירת המומחים  | 
מו"ל ועורך: יואב יצחק © כל הזכויות שמורות     |    שיווק ופרסום ב News1     |     RSS
כתובת: רח' חיים זכאי 3 פתח תקוה 4977682 טל: 03-9345666 פקס מערכת: 03-9345660 דואל: New@News1.co.il