התנ"ך והשכל הישר או ה-DSM <br>

א. כאשר הרב אילעאי עפרן נוטל לעצמו זכות להסתלבט על רבנים, ולהאשימם ב"בורות מביכה" כיוון שטוענים כי ההומוסקסואליות היא מחלה, ראוי לבדוק על-פי מה הוא עושה זאת ועד לאן מגיעה "נאורותו".

מול "פסיכולוג מוסמך בפיקוח ועדת אתיקה" כרב אילעאי עפרן, אומנם מתגמדות דמויותיהן של זיגמונד פרויד, אלפרד אדלר וקרל גוסטב יונג. אך מ"מ שלושת מייסדיה של הפסיכולוגיה אלה הגדירו את ההומוסקסואליות כמחלה.

יתר על כן. כל קהיליית הפסיכולוגים והפסיכיאטרים למאות אלפיהם, חשבו כך לפני 50 שנה. זה היה קונצנזוס. לא בגלל סטטיסטיקה. לא בגלל הפרעה לזולת. אלא מתוך עמדה ערכית, קונסיסטנטית עם הקיום האנושי ומסורתו.

יתר על כן: כל האנושות הנאורה והלא נאורה חשבה כך. מפריס עד גינאה החדשה. אלפי שנים. חריגות שהיו, מסדום עד רמבו, מברג'ס עד מקלין, הוכרו בבושה, במבוכה, באשמה, בקללה, בשובבות, בקריצת עין, בגסות רוח.

שום גורם אורגני או אנאורגני לא נתגלה מאז. רק דבר פשוט: השתנתה השקפת העולם. במהלך האידאות של התרבות המערבית השוקעת פינתה המודרנה את מקומה לפוסט מודרנה.

הפוסט מודרנים טענו נגד המודרנים שלא הפנימו את "מות האלוהים" והשאירו מערכת שלמה של אקסיומות כלליות, מטה-נארטיבים, של טוב, ראוי, הגון, נורמלי וכו'. הפוסט מודרנים קראו לקיום חברה אירציונלית, רלטיביסטית, ניהיליסטית וממילא - הדוניסטית.

אלו הם החברים של הרב אילעאי עפרן. בשמם הוא קורא לרבנים "לשבת בשקט".

בספר הנערץ על הרב אילעאי, ה-DSM, מילון ההפרעות של אגודת הפסיכיאטרים האמריקנית, הייתה קבועה מבוססת ומוסכמת ההנחה כי ההומוסקסואליות היא מחלה. ספר זה, המופיע רק משנות החמישים של המאה הקודמת, מוציא מהדורה חדשה כל מספר שנים, ודעותיו משתנות בהתאם לרוח התקופה.

לקראת שנות ה-70 למניינם, ארגוני ההומוסקסואלים התעצבנו מהגדרתם כחולים, וזו הייתה עילה מספקת לשינוי ההגדרה. כי כידוע, כאשר אין שיח על בסיס רציונלי, או מכנה משותף מוסרי, הכוח והאלימות הם מכריעים. אז האלפרונים של הסוטים בארה"ב החלו לתקוף את האגודה על קביעתה, וגרמו לה לעשות מה שכל ליברל טוב עושה מול אלימות קשה - להיכנע. העורך, ד"ר רוברט ספיצר ניסח ניסוח פשרה, וגם זה לא החזיק מעמד. פוליטית, הניסוח הלך ונהיה פרו-להט"בי עם השנים.

בדוגמה אחרת: ארגוני הנשים לחצו, וה-DSM שינה את המונח המדעי למזוכיזם. שינה את המינוח לתסמונות קדם וסתיות.

אגב אותו ד"ר רוברט ספיצר טען בעד טיפולי המרה, וה-DSM התייחס שנים מספר לטיפולי המרה באופן חיובי, עד שקרס בפני הלחץ הפוליטי, ואולץ על-ידי האינקוויזיציה הלהט"בית לשנות את הנוסח. ספיצר אולץ, בגיל 80, חולה פרקינסון, לחזור בו ולהתנצל מדעותיו הראשונות. גרסה פוסט מודרנית של גלילאו...

עפרן מודע לכך, אבל מעוות את המציאות: "בחוגים מסוימים נהוג להשתלח..." הוא כותב "בשינוי שנעשה ב-DSM". מה שאינו נכון. המציאות משתלחת. "התנ"ך של מדע הפסיכיאטריה" מוכיח את עצמו כמסמך מצע של מפלגה פוליטית - זה מביך. למי שמתהדר בנוצות המדע החמור - זה כואב.

ואז שולף הרב עפרן את פתרון הקסם: "הסטייה לגיטימית כי יש בה קשר בין סובייקטים. אנושיים. וקשר כזה אינו יכול להיות חולני".

בוודאי...

ואני תוהה הייתכן ש"הפסיכולוג המוסמך בפיקוח ועדת-אתיקה", או אולי אף ועדת-האתיקה עצמה לא שמעו על סאדיזם ומאזוכיזם ושאר קלקולים הנעשים "בין סובייקטים". או אולי פשר "הקביעה המלומדת" הזו הוא פשוט משום שככה זה בחברה פוסט מודרנית, אפשר להפגין את הנבערות בלא חשש מהעלבון לאינטלגנציה, וגם לא מתגובות הקוראים, כי - "לכל אחד יש את הנראטיב שלו" - זה לגיטמי. לא?

האם רב לא יכול להציב עמדת נגד לקלקול בחברה המערבית, האם תפקידו תמיד ללכת אחרי הקלקול ולמצוא צידוק או "היתר הלכתי"?

ב. ממשיך הרב הפסיכולוג (Ma): "התובנה הזו (שזו אינה סטייה או מחלה) אינה אמורה להשפיע על עולם הערכים שלנו, ובטח שלא להתיר איסורי תורה". אומר עפרן כמי שיוצא ידי חובה למעמדו הדתי. וכאן, ראוי להרחיב מעט את היריעה.

מי שינתח את ההגדרה ששמתי כמוטו בראש המאמר, יראה שנקודת המפתח, שאינה מדעית, אלא ערכית היא המילה "נורמלי". כל חברה חפצת חיים קובעת לה באופן בלתי מודע - נורמה. עצם העובדה שאלפי חברות חפצות חיים, לאורך אלפי שנים קבעו את משכב הזכור מחוץ לנורמה אומרת את אמירתה.

בניגוד לשיטת לייבוביץ', שהרב הפסיכולוג (Ma) עופרן מיוחס אליו, התורה אינה אוסף פקודות הדורשות מתוך ניתוק מהעולם, מן המוסר, מן השכל ומן השפיות - צייות עיוור אל מול "הבלימה האלוהית" ותו לא. בניגוד לשיטת קאנט, עולם הערכים התורני איננה חקיקה אוטונומית שלנו.

התנ"ך הוא דבר ד', שהוא גם תיאור העולם (מה שהווה), גם עולם הערכים (מה שראוי להיות), וגם "הדרך" - "תורה איקרי דרך" (קידושין ב: ) (הדרך מן ההווה אל מה שראוי להיות).

ספר בראשית איננו מיתולוגיה. תיאור משפחת אדם המתואר בפרשת בראשית מהווה את קו היסוד למשפחת בני האדם והתיאור הוא של זכר ונקבה. איש ואישה. זה הגרעין. זו הביולוגיה, זו הנפשיות, זו הבריאות, זו השפיות.

סדום ועמורה אדמה וצבויים, הם מקום המופת ומקור ההשראה לחסידי "מצעדי הגאווה" מהפכתם "אשר הפך ד' באפו ובחמתו" (דברים כט כב). הריסתם איננה "תופעת טבע בלתי מוסברת". לאבמקרה סמל הרוע - עמלק, הוא זה שרש"י (על דברים כה יח) מלמד "שהיה מטמאן במשכב זכר". כי איסור משכב זכר אינו "יציאה" חריגה, אלא להפך. הוא נגזר מן המבנה הביולוגי, הנפשי והרוחני שהבורא העניק לנו דרך הטבע ודרך התנ"ך.

היצרים הטבעיים השונים (שהתגלו לראשונה על-ידי ה-DSM, ב-1973...) אינם "מחוץ למערכת" זו, אלא ההפך, הם יכולים להופיע בכל זמן, בכל חברה, בכל אדם. הם נושא למאבק, לבניה מוסרית, לסובלימציה.

ולכן המין שהוטל עלינו מן הטבע האלוהי הוא קבוע, והנטייה הטבעית זו, כאשר היא מופיעה באופן פרוורטי, חובה לפי התורה, לחסום אותה ולדאוג עד כמה שאפשר להתאים את עצמה לנאות, לראוי, לבריאות, לשפיות המוסרית, של המשכיות החיים. בדיוק ההפך מכוון הסתם הדקדנטי של בעלי האג'נדה הנתמכים, למרבה הבושה, על-ידי הרב אילעאי.