אירועי הר-הבית וההסתבכות בירדן הוכיחו, בפעם המי יודע כמה, עד כמה ממשלת ישראל איבדה את השליטה בנעשה. למזל כולנו, כחות הביטחון הם אלה אשר הצילו אותנו, לעת עתה, מהדרדרות מדינות וביטחונית גרועה הרבה יותר. כהוקרה לעבודתם המסורה של כוחות הביטחון שלא ידעו לא יום ולא לילה, ברנשים פוליטיים צמאי פרסום ובורים גמורים הנשלטים על-ידי דחפים חשוכים, מצאו לנכון לגדף ולהשפיל בפומבי את מי שעשו במלאכה. אלה מנהלים את מדינת ישראל ואמורים לדאוג לביטחונה. ממש לא נעים אך העם אמר את דברו.
כל דרדק פוליטי היה צריך לדעת שנגיעה הכי קטנה בהר-הבית תצית מהומות. חומרי הבערה היו שם מזמן, ההסתה הפרועה של מנהיגי ציבור ערבים הלכה והתעצמה, הבידוד המדיני שבו נמצאת הרשות הפלשתינית בגלל נסיבות בינלאומית, ובמיוחד נסיבות אזוריות, וכל מה שהיה חסר הוא במהלך הבלתי מחושב והפזיז שתעשה ישראל כדי שההתלקחות תפרוץ. את הרקע הזה לא כותב שורות אלה המציא. ראשי מערכת הביטחון הזהירו מפני הקצנה הולכת וגדלה, התריעו על פעילות מאוד אינטנסיבית של הרשות הפלשתינית לשלהב את הרוחות, על תסיסה הולכת וגדלה בקרב האוכלוסייה, אז ניתן היה לצפות שתהיה הערכות מתאימה, הן דיפלומטית והן ביטחונית. האם הדרג המדיני והביטחוני שיערו שיימצא מי שירצה להדליק את הבערה? אין לי תשובה חד-משמעית. ההחלטה להציב מיד מגנטומטרים, כפי שפורסם, התקבלה על-ידי אדם אחד ללא כל דיון מעמיק אלא כתגובה טקטית. ההוכחה שזו הייתה תגובה ולא חלק מתוכנית סדורה, אסטרטגית, היא העובדה שלאחר כיומיים כל האמצעים שכונו חיוניים, הוסרו לחלוטין. בינתיים קיבלנו מהומות, הרוגים ופצועים, גינויים בעולם והסתבכות בירדן. האם תוצאות אלה היו מחויבות המציאות? לא. הנסיגה הישראלית לא צריכה להתפרש כחולשה על-ידי היהודים. כדי למנוע תבערה דגולה יותר, מוטב לסגת ולהתארגן מחדש משמע על הקבינט המדיני-ביטחוני יחד עם כל גורמי הביטחון המוסמכים, יחד עם המטה לביטחון לאומי, חייבים להתכונן לתרחישים עתידיים, ויפה שעה קודם. האירוע הבא, אם חלילה יקרה, לא יהיה זהה לזה שהיה. לקחים יש ללמוד אך תמיד יש להתכונן למה שיהיה. ולאחר שאמרנו כל אלה יש לזכור שתמיד תיתכנה הפתעות. רוצה לומר שנושאים קריטיים לביטחון ישראל אינם יכולים להידון מהיום למחר. חייב להיות פרוטוקול לפיו כל הגורמים המעורבים משתפים פעולה בצורה האופטימלית ביותר.
לקושש קולות
מילים ספורות לגבי התנהלות הפוליטיקאים, או נכון יותר חלקם, במהלך אירועי הר-הבית. נדמה לי שמעטים היו אלה שהתייחסו לאירועים בצורה עניינית. למרבה הצער וכמצפה מהם, הפוליטיקאים עסקו בפוליטיקה קטנה, בזויה, באמירות שאין להן כל משמעות מדינית או ביטחונית, הסיתו, והגרוע מכל, הטילו את האשם על השב"כ והצבא. מי שעשה זאת, ולא מתוך עמדה עניינית וקונסטרוקטיבית אלא כדי לקושש עוד ועוד קולות, ראוי לכל גינוי. ראש ה
ממשלה הטה אוזן כלפי הקיצוניים וזו הייתה טעות גדולה. עובדה היא שחזרנו אל נקודת ההתחלה ללא שום הישג משמעותי ויש שיאמרו שהפגיעה הייתה קשה וכואבת. נכון, הושב השקט על הר-הבית אך אין לדעת מה ילד יום. משני צדי המתרס עומדים קיצוניים ואבוקות בידיהם כדי להצית מלחמת דת. ממשלה ראויה הייתה צריכה מזמן להפסיק את מחול השדים הזה. והאמת היא שאין מי שיעשה זאת.
אני מקווה שהקוראים זוכרים את הכמעט משבר קואליציוני לאחר הדרישה של השר בנט למנות לקבינט מזכיר צבאי. כה אמר האיש: "אף חבר קבינט לא צריך להרים את היד בעד החלטה שמשמעותה לשלוח את בנינו לעזה או ללבנון, מתוך ידיעה שחלקם לא ישוב, מבלי שהוא מבין על מה הוא מצביע, מבלי שיש לו את כל התמונה והידע ומבלי שיש לו יכולת לשאול את השאלות הנכונות". מאז שנתניהו נכנע ללחצי בנט עברה עברו שנה ושלושה חודשים. מה קרה? כלום. ההחלטה על הצבת המגנטומטרים הייתה רשלנית, בלתי מקצועית, וללא התעמקות של השרים במשמעויות השונות. אז מה הועילו חכמים בתקנתם? כלום. אותה גברת בשינוי אדרת. ספינים, לעומת זאת, למכביר. למזלו הגדול של נתניהו יושבים לידו ראש שב"כ ורמטכ"ל המבינים היטב את המצב. למזלנו הגדול ששני אלה ועוד רבים אחרים ששמותיהם אלומים מצליחים לתקן ולמזער את הנזקים שממשלת ישראל גורמת.
כמקובל בעידן החדש שבו כל אחד יכול לגדף ולהשמיץ מבלי שזהותו ידועה, סביר להניח שמגיבים שונים הגיבו בבוז ותרעלה למאמרי הקודם, "שוב יורים מהמותן" שפורסם כאן. להזכירכם, המאמר נכתב לפני שפרצו המהומות בהר-הבית ולפני שנוכחנו לדעת אילו החלטות מטופשות קיבל הקבינט. בדיעבד התברר שממשלת ישראל וראש הממשלה המשיכו במנהגם הקלוקל.
