נשיא אירן, חסן רוחאני, פותח את הקדנציה השנייה שלו תחת לחצים מצד מתנגדיו השמרנים וביקורת של תומכיו הרפורמיסטים – מדווח ניו-יורק טיימס מטהרן.
בחודש שעבר נעצר אחיו של רוחאני בחשד לפרשת שחיתות, שחלק מן הפרשנים סבורים שהיא נקמה פוליטית על נצחונו של הנשיא בבחירות. עסקת נפט חשובה עליה ניהל רוחאני מו"מ עם חברה צרפתית ספגה ביקורת בטענה שהוא מוכר את המדינה לאינטרסים זרים. הנשיא
דונלד טראמפ חתם על חוק המגביר את העיצומים על אירן, ובכך חותר תחת הישג השיא של רוחאני בקדנציה הקודמת שלו – הסכם הגרעין.
כעת חוששים חלק מ-24 מיליון תומכיו, שרוחאני לא יממש את הבטחתו לכלול נשים וצעירים בין 18 שרי ממשלתו, ובמקום זאת ימלא אותה בשרים המקובלים על המנהיג העליון, עלי חמינאי. פעילת זכויות הנשים ג'ילה באניאנגו קיבלה הודעה לפיה לא יהיו נשים בממשלה והיא אינה מסתירה את כעסה: "תמכנו בו בבחירות אבל עכשיו אין מקום בשבילנו. ברור שרוחאני אינו מאמין ביכולותיהן של נשים. זה כל כך מאכזב".
רוחאני מצוי תחת מתקפה מתמדת מצידם של חמינאי, האייתולות הבכירים וראשי מערכת המשפט – כולם שמרנים. הוא יכול להתווכח, אבל לא תמיד לנצח. חמינאי – שמתח ביקורת פומבית על רוחאני אך מאחורי הקלעים תמך בהסכם הגרעין – רוצה צמיחה כלכלית (המניע המרכזי לאותו הסכם) ולא שינוי חברתי, מסביר העיתון. בטכס בשבוע שעבר, יומיים לפני השבעתו של רוחאני, קרא לו חמינאי "לשים לב לבעיות של האנשים, שכיום הן בעיר הכלכלה ותנאי החיים" ולהתנגד בתוקף לכל התערבות זרה.
הלחץ הציבורי על רואחני הפך לאישי בחודש שעבר, כאשר אחיו, חוסין פֶרֶיְדוּם, לשעבר שגריר אירן באו"ם, נעצר בידי מערכת המשפט הנוקשה בחשד לשחיתות. לאחר הופעה קצרה בבית המשפט, הוא אושפז ושוחרר בערבות חסרת תקדים של 13 מיליון דולר. כמה משקיפים מעירים, שיכולתו של פרידום לגייס כזה סכום במהירות רק מחזקת את החשדות נגדו.
חלק משמעותי מהסמכויות אינן מצויות בפועל בידי רוחאני אלא בידי חמינאי. סמכות שכן נתונה לנשיא היא בחירת השרים – אבל תומכיו חוששים שגם בנושא זה הוא מתייעץ יותר מדי עם המנהיג העליון. החשש הוא, שרוחאני ימנה את נאמניו של חמינאי לתפקידים המרכזיים, כמו שרי החוץ והנפט, ויותיר לאנשיו תפקידים משניים יותר כמו משרדי התרבות, התחבורה, הבריאות והרווחה. רבים מתומכיו בבחירות בחודש מאי קיוו שהוא יכלול בממשלתו שרים המייצגים את הדור החדש של הנשים, הצעירים והפוליטיקאים העולים, אשר יהיו מוכנים ליישם את האג'נדה שלו – אבל נראה שצפויה להם אכזבה.
מעורבותו העמוקה של חמינאי במינוי השרים באה לצד התנגדותם של השמרנים כמעט לכל צעד שביצע רוחאני מאז בחירתו מחדש. חמינאי עצמו גינה את רוחאני על מדיניותו בתחום התרבות, באומרו שממשלתו נוטה מדי לעבר "מערביות". אנשי דת גינו את החתימה על ההסכם עם חברת הנפט הצרפתית טוטאל, באומרם שחשוב יותר להשקיע בתוכנית הגרעין. לרואחני היו עימותים פומביים גם עם משמרות המהפכה – הכפופים לחמינאי – אותם כינה "ממשלה חילופית עם רובים".
רבים מאלו שתמכו ברוחאני בעצרות מיוזעות ואשר העלו תמונות של עצמם לרשת לבושים בסגול – הצבע שלו – חוששים שהוא יבחר בפרגמטיזם על פני מילוי הבטחותיו, כותב תומס ארדברינק. ביניהם הייתה השחקנית הפופולרית ליילי רשידי, שהופיעה בעצרת בחירות של רוחאני ובקושי הצליחה להתגבר על קולותיהם של אלפי צעירים שדרשו יותר חופש. אחת הדרישות המרכזיות שלהם הייתה לשחרר מנהיגי אופוזיציה – אבל נכון לעכשיו הם עודם במעצר בית. נחמתם היחידה: אם השמרנים היו מנצחים בבחירות, המצב היה עוד יותר גרוע.
