|
|
חלם [צילום: יעקב לדרמן/פלאש 90]
|
|
|
|
|
חֶלֶם בעירייה
לא סוד הוא שהתנהלות אגף הגבייה של הארנונה בעיריית ירושלים לקוייה ביותר. כתובות שגויות, שהאגף לא טורח לברר את אמיתותן, כך שאֶת הודעת התשלום היחידה תקבל, כמה מפתיע, דרך הבנק, שבו עוּקל חשבונך (מישהו יכול להסביר שם, למשל, כיצד רחוב הרידב"ז הופך להיות רחוב חגיז?).
אם לא די בכך, תופתע לגלות, כי במטה קסמים של העירייה הפכת לבעל הנכס של הדירה השכורה שלך. הקלוּת הבלתי נסבלת הזאת אומרת דרשני.
הא כיצד? והרי לא סיפקת, על-פי חוק, שום מסמכים ואישור טאבו, מה שהעירייה דורשת, בחומרה רבה, לשֵם הסרת הבעלוּת המפתיעה, שכמובן מחייבת אותך בתשלומי ארנונה בלי הפסקה.
אז יסבירו לי המלומדים, איך זה שהעירייה שפעלה ברשלנות עבריינית, באופן בלתי מקצועי ונגד החוק, מתנערת מכל אחריות, שאת זו היא משליכה בנוֹן שלאנטיות, איך לא, על הדייר הקטן, שכבר מזמן נטש את הדירה, ועליו, בגלל מעשה חלם הזוי שלה, לטרוח לתקן את שקילקלה ולהמציא את הראייה? לאגף המגורים הפתרונים.
לא רק מילים
לא סוד הוא שמילים, כלשון המשורר, יכולות להרוג, או לבנות. יש להן השפעה בלתי מוּדעת על התודעה האישית והציבורית. מסיבה זו קופות החולים מיתגו את עצמן כשירותי בריאות, נוער בסיכון הפך לנוער בסיכוי, וּמוגבלים הפכו לבעלי צרכים מיוחדים. הכבאים, כידוע, הפכו ללוחמי אש ומשרד המשטרה למשרד לביטחון פְּנים וכדומה.
אז איך זה שזה כיוֹבל המושג הפוליטי, השגוי היסטורית, 'הכיבוש' - והמהדרים מוסיפים 'הכיבוש המושחת', שכבר הפך לצֶמד - נחלת הערבים וארגוני השמאל - עדיין מתנחל בלבבות ובתודעה הציבורית, ולא תוּקן, למרות שמלחמת 67 הייתה מלחמת הגנה עצמית מובהקת?
הגיעה השעה לקרוא לילד בשמו 'התיישבות' לגיטימית, ולהפוך אותה לתקינה פוליטית, ולמותג ראוי ונכון עובדתית בדעת הקהל ובסדר היום הלאומי, במקום הכיבוש המיתולוגי, וּבכך לתקן עיוות היסטורי המגְשים את עצמו ללא הפסקה. וּבא לציון גואל.
מיהו הריבון?
אולי רשמית ישראל היא הריבון בהר-הבית. אך בפועל אין ספק מיהו הריבון האמיתי. הריבון הוא לא אחר מהוואקף המוסלמי והערבים.
הסרת המגנומטרים היא לא צעד טקטי. היא צעד אסטרטגי מובהק. צעד של כניעה אחַר כניעה לאלימות המוסלמית, ולאיומים של הרשות הפלשתינית, שלמדו מישראל שיעור, עד כמה האלימות נגדה משתלמת. זו כבר הפכה לדפוס התנהגות מוסלמית מוּכרת, כשכל ניצחון באלימות מחזקת את האלימות הבאה, ולכרונולוגיה ידועה מראש. וזאת כאילו לא די בעובדה ההיסטורית, שרוב היהודים לא עולים להר מטעמי הלכה, המחזקת את תחושת הריבונות המוסלמית על ההר.
וּבקיצור האלימות היא ההרתעה הטובה ביותר. של ישראל? מה פתאום! זו נשחקה מזמן. מה כן? של הטרור כלפי ישראל. עולם הפוך. תיאטרון האבסורד במיטבו. הגולם קם על יוצרו כבר אמרנו?
תוכנית ריאליטי
דומה שאחרי סאגת התבורי'ז בהמשכים, הבלתי נגמרת, אין עוד צורך בשום תוכניות ריאליטי בטלוויזיה. זו תוכנית ריאליטי לַייב בהתגלמותה המיטבית במציאות, השוברת שיאי רייטינג בלי הפסקה.
פרסום (ובעצם קובץ מפורסמים), זוהר, תהילה, כסף (הרבה כסף), נשים, יצרים, אופרות סבון, שקריםּ, וּמעל לכל קנאה ותחרותיות במרוץ המתמיד אחרי המותג המיתולוגי 'תבורי' - שילוב של שלל מרכיבים אלה הוא הנוסחה המנצחת לרייטינג וּלמשפחת הריאליטי אוֹן ליין. ההצגה הכי טובה בעיר כבר אמרנו?
עם זאת, בניגוד לדעת האקסית אביבה, לא בשימי חל המִפנה בנישואיו ליהודית. את המפנה המיוּחל חוללה יהודית, האישה העוצמתית המבוגרת שאיתו, שמעידה על עצמה שהיא אישה חזקה שאינה מוותרת. לא עוד נערות סמרטוטיות, שנשבו בקיסמו של הזמר הכריזמטי המבוגר, ונענו לכל גחמותיו היצריות. הפעם אשתו היא שהפכה את שימי ל"יס-מן" בלתי מעורער. וכל השאר היסטריה.
שמגר וּמשפט
אין ספק שמאיר שמגר הוא אושייה משפטית ותיקה מן המדרגה הראשונה, שחי ונושם משפט. גם אחרי שפרש, אי-אפשר להוציא את עולם המשפט ממנו.
עם זאת, אי-אפשר להתעלם מהעמדות הפוליטיות שהוא נוקט (בצד המראיינות המוּטוֹת ו"הכיבוש המשחית" יוכיח). כך, למשל, התייחסותו הסלחנית כלפי אוּלמרט, למרות הרשעותיו החמורות בעבירות שחיתות. זאת לעומת שיפוטו המחמיר כלפי ראש הממשלה, ודרישתו ממנו להתפטר עוד בטרם הורשע. וּמה עם חזקת החפוּת שכל שופט מתחיל מכיר?
הוא הדין להגשת עתירות לבג"ץ, על-ידי גורמים שאינם נוגעים בדבר, דוגמת 'ארגוני זכויות אדם', כאשר מזמן ידוע שהם ארגונים פוליטיים לכל דבר.
עם זאת, נסיגתו של שמגר מזיכויו מחמת הספק של הפושע הנאצי, איבן דמניוק, בעליון בראשותו, מוצדקת. מדוּבר בטעות פטאלית. זאת לאחר שזוהה בבירור על-ידי ניצולי שואה כאיוון האיום, ונידון למוות במחוזי. אפילו במשפט גרמניה וארה"ב, ששללו את אזרחותו, הכירו בכך.
פסוקו
הר-הבית - הסרת גלאֵי המתכות: עסקת טרייד אין?
בשבילכם בַּאג-נומטרים
תבורי - הזַמר והאישה שאיתו: יֶס-מֶן?
בירת הנגב הססגונית: בְּאֵר צֶבַע
