רשימה זו מוקדשת לעובדים המסורים בבנק "
מזרחי טפחות", שהתקשורת מתעלמת ממאבקם נגד פגיעה בזכויותיהם כאנשים עובדים. כשבוע שובתים עובדי בנק "מזרחי טפחות". אמצעי תקשורת כמו ערוץ עשר והערוץ השני שותקים. אף לא מילה אחת. גם התקשורת הכתובה שותקת. זו המציאות הכואבת, כשהון של בעלי בנק בישראל שולט בכלי תקשורת רבים - קשרים, שבין היתר עלולים לפגוע בעתיד בשטחי הפרסום בעיתונות, שהם חמצן חיים כלכלי וקיומי.
ההון האנושי של עובדי בנק "מזרחי טפחות" הוא לא נשוא עניינם של כלי התקשורת כיום, שקיומם תלוי בהון של בעלי בנק. מצער, שפניה של התקשורת הממוסדת לעבר ההון ולא לעברו של הון האנושי העובד, שאינו מוכן לקבל ולהתפשר עם החלטות של בעלי הון ב"מזרחי טפחות", הפוגעים בזכויותיהם כעובדים מסורים.
מצערת העובדה, שמדיניות ההפרטה הבוטה יצרה מרחב חיים פוגעני של ההון בהון האנושי העובד ומוכן לזרוק אותו לכלבים באבחת מכתב פיטורים. המפעל "חיפה כימיקליים" הופרט בשנת 1985 לטובת בעל הון, שהוא יותר אמריקני מישראלי,
אריה גנגר, מי שמימן שנים רבות את
אריאל שרון. אריה גנגר זכה תמורת מחיר מגוחך להחריד לקבל נכס יקר ערך מהמדינה. בעזרת סובסידיות נדיבות הקים התאגיד של אריה גנגר בשנת 1994 מפעל נוסף במישור רותם בדרום, וזאת למרות התנגדות מבקרת המדינה דאז השופטת מרים בן פורת. אך כשקיים איום על בעלי ההון בצמצום קל מאוד ברווחיו תמורת ביטחון תושבי מדינת ישראל, מאיים ההון במכתבי פיטורים של ההון האנושי העובד - מאיים בפיטורי מאות פועלים, שבזכות מסירותם לעבודה צבר ההון את רווחיו.
אותה התנהגות מופקרת של ההון התרחשה הרחק מעיני התקשורת במפעל "אמיליה" בירוחם, כך גם במפעל בקריית גת הרואה בפועל הסיני בסין אלטרנטיבה ולכן איים בנעילת המפעל בקריית גת.
התקשורת לא מצאה עניין במתרחש במפעל "סינרג'י" בעיירה שדרות, שרק כ-60 מעובדיו פוטרו ועוד כ-70 עובדים בחברת "סינרג'י" עומדים בפני פיטורים. התקשורת לא מצאה עניין להעלות לדיון ציבורי מה מחכה לכמאה משפחות עובדים בשדרות, שנזרקו ממקומות עבודה או ל-350 משפחות של עובדי ניקיון בעיריית באר שבע. 350 עובדי קבלן, שמצאו עצמם מהיום להיום לאחר שנות עבודה רבות, ללא תעסוקה, כי הניקיון הועבר לידיה של חברת קבלן אחרת. מדובר במפעלים, שלא הסתפקו רק באיום על ההון האנושי בזריקתו, דוגמת התאגיד של מפעלי כימיקלים, אלא ממש בפיטורים המוניים.
חברת "טבע", ששנים נהנתה מהטבות מס מפליגות מאוצר המדינה, כשברבעון הראשון של השנה דיווחה על רווח של 2.8 מיליארד, אין לה בעיה לפתור את קשייה בראש ובראשונה על-ידי זריקת ההון האנושי - על-ידי פיטורי עובדים.
שרים, שמדביקים בכוח לרזומה שלהם את התואר השרים החברתיים. קולם לא נשמע - לא קולו של שר העבודה והרווחה וגם לא קולו של שר האוצר.
במדינת ישראל משהו לא טוב קורה לקפיטאליזים החזירי. הגיע הזמן להעמיד את ההון האנושי העובד בפני האתגר לא לשים את כל יהבנו על הפרטות ובעלות פרטית על המפעלים - לראות את הפתרון בהעברת המפעלים לידי ההון האנושי העובד ולא להפקירו רק לשררת ההון. לא לתת לקברניטי המדינה לצרוב אותנו רק בתודעת שנאה לעם האחר החי בתוכנו ועל הדרך לתת להון להשתולל ולטרוף את ההון האנושי.
