אמסטרדם ידועה כבירת האופניים של העולם, עם שבילים מיוחדים עבורם, מקומות חניה מוסדרים ואפילו בני משפחת המלוכה שפעם - לפני שדרישות הביטחון מנעו זאת - היו נראים ברחובות על אופניהם. כעת קמה לה מתחרה: בייג'ינג.

כריסטינה לרסון מספרת בביזנסוויק, שעד לאחרונה דרכה לעבודה בבירת סין הייתה מאבק מתיש בן 50 דקות. היא עלתה על רכבת תחתית עמוסה - ובמילה "עלתה", היא מדגישה, כוונתה לכך שנדחסה לתוך גוש אנושי כה צפוף, עד שלא יכולה הייתה אפילו לשלוח את ידו לפלאפון שלו. לפני מספר חודשים נוסף עוד קושי: כאשר כבר נחלצה לרסון מהקרון הדחוס ומן התחנה ההומה, היה עליה לפלס את דרכה ממנה בין מאות זוגות אופניים שנסעו על המדרכות וסילקו לצדדים את הולכי הרגל.

עסקי האופניים פורחים, בהובלתן של חברות ההזנק Mobike ו-Ofo, לצידן של כמה חברות מתחרות. השירות שנותנות חברות אלו הוא כמעט זהה: סרוק קוד לפתיחת אופניים ולאחר מכן השאר אותם בכל מקום שתרצה - כך שהתחרות היחידה היא על נוחות השירות.

רכיבה על אופניים ברחבי בייג'ינג אינה משימה קלה, מדגישה לרסון. ברחובות רבים אומנם יש שבילי אופניים, אך לעיתים קרובות הם חסומים בידי מכוניות חונות, שליחים על אופנועים, תיירים בריקשות, משאיות המובילות חומרי בניין ורכבים חשמליים קטנים כמו ההוברבונד. לעיתים מסתיימים שבילי האופניים בלא אזהרה, והרוכבים נאלצים לבחור בין כביש מהיר לבין מדרכה. האפשרות הראשונה עדיפה, מעידה לרסון, אלא גם אם כן מגיעות מולם מכוניות BMW או לקסוס; הנהגים במכוניות היוקרה נוטים לזלזל בחוקים, כולל אלו הנותנים זכות קדימה לאופניים.

אבל למרות כל אלו, לרסון החליטה להצטרף למגמה. היא ויתרה על הרכבת התחתית לטובת האופניים, וגילתה שעם כל הקשיים - הדרך אורכת בדיוק מחצית הזמן: 25 דקות בלבד. בעיר כה קשוחה, שיתוף האופניים גם יצר חברותיות מבורכת - מוצאת לרסון גם היבט נרחב יותר לתופעה.