דונלד טראמפ ספג בשבוע שעבר ביקורת קשה על איומיו נגד קוריאה הצפונית – אבל הוא ממש לא הנשיא האמריקני הראשון המשתמש בלשון שכזו נגד המדינה ומנהיגיה, מזכיר ניוזוויק.

טראמפ ירש את האיום הגרעיני והבליסטי הצפון-קוריאני לא רק מידיו של ברק אובמה, אלא גם מג'ורג' בוש הבן וביל קלינטון. שלושת הנשיאים הקודמים ניסו ללא הצלחה להפסיק את תוכנית הגרעין של המדינה ושל שושלת קים השולטת בה זה הדור השלישי. איומים, שידולים, עיצומים – הכל נוסה ונכשל. "עם כל ההבדלים בין שלושת הממשלים הקודמים, מעניין לראות כיצד כולם הגיעו בסופו של דבר לאותו מקום – ואולי זה יקרה גם לממשל הנוכחי", אמר לשבועון פרופ' תומס לי, לשעבר קצין ביון בצי.

כזכור, טראמפ איים על קוריאה הצפונית ב"אש וזעם" אם תתקוף את ארה"ב, ודבריו קיבלו גיבוי מהשרים רקס טילרסון (חוץ) וג'יימס מאטיס (הגנה). טילרסון אמר שלאמריקנים יש זכות לישון בשקט בלילה, ומאטיס הבהיר שארה"ב מסוגלת למחוץ כל אויב. לי רואה בהקשר זה יתרון בהתנהלותו הבלתי-שגרתית של טראמפ: בריה"מ וסין מאמינות שהוא באמת עלול לתקוף את קוריאה הצפונית, ולכן תמכו בעיצומים נוספים של האו"ם עליה. זהו מינוף שלא היה בידיו של אובמה או שהוא נמנע מלהפעילו, מציין לי.

אובמה בחר בתחילת דרכו במסלול של הידברות עם פיונגיאנג, אבל לבסוף חזר למסלול העיצומים והלשון הקשה. באפריל 2014 ביקר אובמה בקוריאה הדרומית והצהיר, כי ארה"ב לא תהסס להשתמש בעוצמתה הצבאית כדי להגן על בעלות בריתה. ההצהרה באה כאשר קוריאה הצפונית הייתה בדרכה לניסוי הגרעיני הרביעי שלה. ואילו בנובמבר שעבר, בשלהי הקדנציה של אובמה, אישרה מועצת הביטחון פה אחד עיצומים על ייצוא הפחם של קוריאה הצפונית – מקור ההכנסה החשוב ביותר שלה. בשבוע שעבר אושרו עיצומים נוספים, וגם הפעם – פה אחד.

אבל אובמה נכשל. משטרו של קים ג'ונג און התעלם מהעיצומים ומדרישת האו"ם להשמיד את כלי הנשק הגרעיניים הקיימים ולהימנע לחלוטין מבנייתם של חדשים. בשמונה שנות ממשלו של אובמה, ביצעו הצפון-קוריאנים ארבעה ניסויים גרעיניים; הוא דבק בדרך הדיפלומטית. אובמה הורה ב-2014 לפנטגון להגביר את התקפות הסייבר על קוריאה הצפונית במאמץ לשבש את התוכנית הגרעינית. עד כמה זה הצליח? קשה לדעת.

גישתו של אובמה וזו של טראמפ נראות כשילוב של הפעולות שביצע בוש, אם כי הנשיא ה-43 גם משהו אישי יותר. בנאומו על מצב האומה בשנת 2002 כלל בוש את קוריאה הצפונית במדינות "ציר הרשע". בהמשך אותה שנה גירשה פיונגיאנג את מפקחי הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית, ובינואר 2003 הודיעה על הסתלקותה מההסכם למניעת הפצתו של נשק גרעיני.

עם זאת, ממשל בוש הצליח – יחד עם סין, יפן, רוסיה וקוריאה הדרומית – לשכנע את הצפוניים לקיים שיחות של שש המדינות שהחלו באוגוסט 2003. הללו הובילו להסכם לפיו הניסויים הגרעיניים ייפסקו בשנת 2007, בתמורה ל-950,000 טון נפט או סיוע כלכלי באותו שווי. עם סיום כהונתו אף שלח בוש מכתב לקים ג'ונג איל, בו הביע את התקווה שההסכם יעמוד בתוקפו. התוצאה? ב-2009 שיגרו הצפון-קוריאנים טיל וההסכם קרס.

למעלה מעשור קודם לכן, בשנת 1994, האמין קלינטון שהוא קרוב להפסקת תוכנית הגרעין הצפונית. ביולי של אותה שנה מת קים סונג איל והוחלף בידי בנו, קים ג'ונג איל. שלושה חודשים מאוחר יותר הגיע קלינטון להסכם לפיו קוריאה הצפונית תקבל נפט ומימון של 4 מיליארד דולר – מארה"ב, קוריאה הדרומית, יפן, רוסיה וגרמניה – להקמת כור גרעיני לצורכי שלום. אלא שלאחר שישה שבועות כבשו הרפובליקנים את הקונגרס ולא אישרו את ההסכם.