מכת פיטורי עובדי ניקיון במערכת החינוך <br>

כשהייתי תלמיד בבית הספר היסודי ע"ש משה הס, (וזה היה מזמן) עובדי הניקיון היו חלק מצוות העובדים בבית הספר. מדיניות ההפרטה בשנים האחרונות רואה בעובדי הניקיון טלאים מחוררים. היא פלטה אותם והפכה אותם לסרח עודף. הם הוצאו מתחומו של צוות עובדי המוסד החינוכי והועברו לידי חברות כוח אדם. חברות המעסיקות אותם ללא זכויות סוציאליות. חברות המתחלפות בתדירות רבה, ויחד איתן מתנדפות הזכויות הסוציאליות. תהליך דומה עבר ציבור האחיות הבית ספריות, שהיה בעבר כתובת רפואית וחינוכית, מקום מקלט לתלמיד ותלמידה, הזקוקים לאותו מקלט חם ואוהב, והיום הם חלק מסרט נע של חברות קבלן, שמטפלות במספרים ולא בילדים..

ציבור של רבבות עובדות ועובדים נעקר מהעסקה ישירה ומתחושת שייכות למפעל חינוכי ועבר לנתיב אפל של שכר שעתי ללא ביטחון תעסוקתי מינימלי וללא כל אפשרויות קידום. יום העבודה של ציבור כה גדול תחום ב-ד' אמות של מלחמת הישרדות עם מינימום שכר והפחד של קבלת מכתב פיטורים. מכתב פיטורים שהוא בבחינת מכה למשפחה.

אני מצפה, שמערכת החינוך תתעשת ותסיר מתוכה את מעמד חוטבי עצים. תחליף את העסקה הקבלנית בהעסקה ישירה. ביה"ס יעסיק מורה אך ורק בהעסקה ישירה ללא תיווכים קבלניים. עובדי ניקיון ותחזוקה יועסקו רק בשכר ובתנאים סוציאליים הקבועים בחוק, כולל קביעות, קרן השתלמות ופנסיה. להעניק להם מעמד חינוכי מכובד לו הם ראויים כעובדים.

מוזר, ששני ארגונים: ארגון המורים והסתדרות המורים אינם רואים עצמם מחויבים למישוריות הערכית-חינוכית כלפי עובד הניקיון, בוודאי שלא לתנאים הסוציאליים שלו. אל מול חרפת השימוש בנשק הפיטורים ככלי נגד עובדי קבלן ניתן לתת רק נקודות זכות לארגון זעיר מאוד בשם "כוח לעובדים".

מִכְתַּב פִּטּוּרִים לְאַבָּא שֶׁל יַלְדָּה אַחַת

מִכְתָּב אֶחָד שֶׁנִשְׁלַח לְאַבָּא
עָטַף בְּלֵאוּת כְּבֵדָה
סֵדֶר יוֹמָהּ שֶׁל יַלְדָּה אַחַת.

מִכְתָּב אֶחָד שֶׁנִּשְׁלַח לְאַבָּא
מָחַק מָחָר וּמָחֳרָתַיִם לְיַלְדָּה אַחַת
נִפְנֵף בְּחֶבְלֵי גַּעְגּוּעַ דָּמוּעַ
לְאֶתְמוֹל וְשִׁלְשׁוֹם
שֶׁעָטְפוּ לְאַבָּא כָּל בֹּקֶר
כְּרִיכִים מְרוּחִים בְּכָבוֹד -
כְּרִיכִים שֶׁפָּסְעוּ לְיוֹם עֲבוֹדָה.

מֵהַיּוֹם מִלִּים זָרוֹת חוֹצְבוֹת
בְּסֵדֶר יוֹמָהּ שֶׁל יַלְדָּה אַחַת,
שְׁחוֹרוֹת עַל גַּבֵּי לָבָן עָצוּב
פּוֹסְעוֹת לְעֶבְרָהּ מִלִּים זָרוֹת
מִתּוֹך מִכְתָּב אֶחָד לְאַבָּא,
פּוֹרְטוֹת עַל מֵיתָרֵי חֶרְדָתָהּ
הוֹלְמוֹת וּמְסַפְּרוֹת לָה
כִּי אוֹנוֹ שֶׁל אַבָּא
לא נָחוּץ יוֹתֵר לַהוֹן.

ההורים חייבים לקחת בידיהם את גורל חינוך ילדיהם. אין מקום לתופעות כמו: כיתה צפופה, מורי קבלן המלמדים את ילדינו, עובדי קבלן המנקים לילדינו את הכתות, שומרים בשערי בתי הספר, המועסקים באמצעות חברות קבלן. תופעות אלו הן בבחינת איים בלתי מוסריים ובלתי חינוכיים בתוך המרחב שחייב להיות רק מרחב חינוכי.

להורים ולמורים אסור לעמוד מהצד, כשבתחום המסגרות החינוכיות ישנם חוטבי עצים ושואבי מים, העובדים ללא ביטחון תעסוקתי, ללא שכר הוגן ונתונים לאימת חרב הפיטורים כל עת שחברת קבלן אחרת זוכה במכרז הם מפוטרים.