"יָנוּשׁ"

זהו לכאורה ספר "רגיל" על גנרל ישראלי, המספר את קורותיו, אך הספר הזה הוא פשוט נהדר. אפשר ודמותו המיוחדת וְהַנֶּאֱדֶּרֶת של האלוף ינוש בן גל היא שעושה את הספר לנהדר, אפשר שזו הכתיבה האוהדת, ולמעשה האוהבת לדמות, אפשר וזו הכתיבה הכמעט עיתונאית אך בשפה צחה ושוטפת, בה נכתב הספר, ואולי... בעצם - לשם מה להעמיק חקר? אם היית אזרח שחווה את מלחמת יום כיפור, ובוודאי איש צבא, ובעיקר קצין, הספר ירתק אותך, ואם היית שריונר דומה שלא תוכל להניחו ותחפוץ לקרוא את מאות דפיו ברצף, מהחל ועד תום. גם אם אתה אזרח מהשורה - אחרי קריאת מספר שורות תחוש הזדהות וענין רב בספר ואולי גם תחושת תודה לגיבור ישראלי נדיר.

חייב אני בגילוי נאות: אומנם לא הכרתי את ינוש ודרכינו מעולם לא הצטלבו, וגם אין בדעתי להשוות ביני למפקד דגול כמו ינוש, אך ילדותי דמתה למדי לשלו, שנינו היינו פליטי שואה שהגיעו ארצה ללא משפחותינו שאבדו. לינוש, למזלו, הייתה אחות בכירה שמאד אהב. אך שנינו התחלנו מאפס, כמונו כאלוף אחר, יוסי פלד, גם הוא כְּיָנוּשׁ היה אלוף פיקוד הצפון ואף הוא, כמו ינוש, היה מועמד לרמטכ"ל. כניצולי שואה עבר כל אחד מאתנו משברי קליטה בארץ, טלטולים ממקום למקום. הוצבנו בחיל השריון, גברנו על תלאות לא מעטות, עברנו קורס קציני שריון. ינוש, שהיה מוכשר הרבה יותר, המשיך ועלה בדרגות ובתפקידים וכמעט ומונה לרמטכ"ל. כך שהכרתי קצינים רבים שהוזכרו בספר.

תאמרו שאני קורא משוחד? ולא היא. למיטב הבנתי בְּסִפְרוּת כל אזרח ישראלי שיקרא את הספר הזה יחוש התפעמות, תחושת תודה וגם יטעם טעם חמצמץ של החמצה. כמו ינוש היו לצה"ל קצינים מעולים, שכס הרמטכ"ל המתין להם, ואנו, כמדינה החמצנו אותם, החל מיגאל אלון, דרך אלוף אורי בן ארי, פלד וינוש. גם לא כל אלה שהגיעו לפסגה היו אכן ראויים לה.

הספר מספר את קורותיו של ינוש מילדותו בפולין, סבלותיו בשואה, עלייתו ארצה במסגרת ילדי טהרן, עלילותיו בצבא, ובעיקר בלימת הצבא הסורי במלחמת יום הכיפורים, תיאור הקרב בעמק הבכא מעולה והקורא חש כאילו הקרב מתרחש לנגד עיניו או אפילו מרגיש שהוא משתתף בו. תיאור הקרבות הוא מהחלקים "העוד יותר" מעולים, בתוך ספר שכולו מעולה. הספר מספר על הישגיו כאיש עסקים, על מפלות שספג פה ושם, ועד למלחמתו האחרונה בסרטן הלבלב. מועט מדי ההיבט המשפחתי בנושא נישואיו, ואולי במתכוון כי העיקר בו הוא ינוש עצמו, כאדם, כלוחם, כמפקד וכאיש עסקים. כפי שציינתי הספר רצוף התפעלות [מוצדקת] מינוש ואהבה אליו. המחברים היטיבו לחדור אל אישיותו הפנימית של ינוש. תחת מעטה איש הצבא הנוקשה, המקפיד בצבאיות בפרטי-פרטים ואינו מוותר בשום נקודה, אֶל האיש החם והמסור לפיקודיו, המטיל עליהם משמעת קשה ודווקנית עד ...שהם מתאהבים בו, בְּהִוָוכְחָם שתמיד הוא דואג להם ושואף להגן עליהם ולשמרם בקרב ולעזור להם בכל יכולתו גם בשובם למשפחותיהם.

המחברים אינם מסתירים את מגבלותיו של ינוש, את התפרצויותיו ולשונו החדה שקנו לו אויבים רבים ולבסוף חסמו את דרכו לפסגה הנחשקת. ייתכן שֶׁפֹּה ושם המעיטו ממגבלותיו או התייחסו אליהן בסלחנות-יתר, אך לא עד כדי סילוף. המחברים מציגים את גישתו הקרה לזרים עד שהללו קונים את לבו והוא קונה את לבם לנצח, ומאז הם מלווים אותו בגבורתו בימי מלחמה ובימי שלום ומדגימים היטב את גדולתו כמפקד חטיבה יחידה הבולמת כמעט לבדה (אחרי שחטיבה אחות, 188, מחוסלת למעשה) צבא סורי אדיר בקרב שהוא בלתי שקול לחלוטין בתחילתו. הצבא הסורי גדול לאין שיעור, מצויד בטנקים רוסיים ממיטב התעשיה הסובייטית, ומצויד טוב בהרבה מכוחות צה"ל בזירה. לרבות באמצעי לראיית-לילה שחסרים אז לחלוטין בטנקים הישראלים. לוחמיו המעטים של ינוש בולמים את הצבא הסורי החזק וממש מחסלים אותו, טנק אחרי טנק, עד שהדרך לדמשק נבקעת ועד לניצחון. הספר מפרט את הישגי ינוש גם כמפקד גַּיִּס וכאלוף פיקוד הצפון. תיאור הקרבות עליהם פיקד הם מהטובים והמרתקים שקראתי. איני רואה טעם לפרט פֹּה עוד. הַמְלָצָתִי בכל פֶּה לכל אדם, ובעיקר לכל צעיר וצעירה המשרתים בצבא, שֵׁרְתוּ או עומדים לשרת, היא לקרוא, ללמוד על מנהיגות, על פיקוד, על אומץ צבאי ואזרחי ועל חשיבה עצמאית בכל מצב. הם ילמדו רבות על צה"ל, על מנגנוניו הפנימיים, שלא תמיד מעוררים התפעלות, על מנהיגים ומפקדים נועזים ועל כאלו שהכזיבו וּמִתְעַטְּרִים בנוצות לא להם.

קראו, תיהנו וגם תרכשו ידע יקר.

• "יָנוּשׁ", 335 עמ', כריכה רכה, הוצאת כנרת, זמורה-ביתן, 2017