תברואה ירודה והיגיינה שלא מאפשרת איכסון של לא יותר מ-1,000 מהגרים. כך נכתב בדוח סודי ששלחו דיפלומטים מהאיחוד האירופי לבריסל, בעקבות ביקורם במחנה פליטים בלוב. הדיפלומטים גם ערכו ראיונות עם פליטים במרכז מעצר בטריפולי. רבים מהם בילו חודשים רבים מאחורי סורג ובריח, כאשר עבור חלקם מדובר כבר ביותר משנה. המהגרים מתארים את ההתעללות שחוו במסעם ללוב, כאשר רבים מהם איבדו את כל כספם, מכשירי הסלולרי שלהם והדרכונים.

התמונה שמספק האיחוד האירופי, עולה בקנה אחד עם התיאורים שבאים מאלו שמנסים לסייע למהגרים. דיפלומטים גרמניים אף הרחיקו לכת ואמרו שהתנאים מזכירים תנאים של מחנות ריכוז – מדווח השבועון דר-שפיגל. פרסום זה לא מונע מבוריס פיסטוריוס, פוליטיקאי מהמפלגה הסוציאל-דמוקרטית בגרמניה, להחיות הצעה ישנה. פיסטוריוס דורש שהאיחוד האירופי או האו"ם יהיו אחראים על ניהול מחנות הפליטים. לטענתו, זוהי הדרך היחידה שבה ניתן יהיה למנוע ממהגרים לחצות את הים התיכון.

זוהי הצעה שנויה במחלוקת לא רק בגלל הנושא המדובר, אלא בשל השפעתה על המפלגה הסוציאל-דמוקרטית כאשר נותרו חמישה שבועות עד הבחירות לבונדסטאג. מרטין שולץ, לשעבר נשיא הפרלמנט האירופי וכעת מתמודד על תפקיד הקנצלר מטעם הסוציאל-דמוקרטים, קיווה למנף את נושא הפליטים לטובתו, כדי להטיל ספק ביכולתה של אנגלה מרקל לטפל בבעיה. הצעתו של פיסטוריוס פוגעת במהלך זה כאשר היא משפיעה על הסוציאל-דמוקרטים, מסביר השבועון.

פיסטוריוס הוא המומחה של שולץ לביטחון פנים, והצעתו לגבי מחנות הפליטים כאילו לקוחה מהמצע של מרקל. הדבר עומד בסתירה גמורה לדעתו של שולץ בנושא, שאמר שהפתרון הנכון הוא לייצב את לוב כמדינה. הצעה זו איננה רעיון חדש. ע -פני השטח, לרעיון יש את היתרונות שלו. למעלה מ-94,000 פליטים חצו את הים התיכון לאיטליה, כאשר לפחות 2,200 מהם מתו בדרך.

90% מאלו שמגיעים לאיטליה הם מהגרים כלכליים, ויש להם סיכוי קטן לקבל מקלט או לזכות במעמד פליטים שיאפשר להם להגיע למדינות אחרות באיחוד האירופי. בתור מהגרים כלכליים, האחריות היא על איטליה בלבד. אם ניתן היה לקבוע את מעמדם לפני הגעתם לאירופה, הדבר יקל על איטליה ויציל את האיחוד האירופי מהמשימה הקשה של גירוש מהגרים.

יש גם תחרות כלכלית


מנגד, בלוב טוענים שלמשימה הימית של אירופה יש חלק באשמה בעליית מספר המהגרים. התפקיד העיקרי של המשימה הימית היא להיאבק במבריחי הפליטים, אך הם גם מצילים פליטים רבים שהיו בסכנת טביעה. דבר זה דווקא מסייע למבריחים, מאחר שרוב המהגרים נאספים ארבע שעות לאחר שהחלו במסעם לאירופה.

איטליה הייתה רוצה שלוב תעצור את מסעם של המהגרים עוד בשטחה. בתחילת אוגוסט, הפרלמנט האיטלקי אישר הצבת ספינות קרב מול חופי לוב. שרת ההגנה רוברטה פינוטי אמרה, שהצבת הכלים נועדה לסייע ללוב במאמציה להיאבק בתופעת המהגרים. כעת איטליה מרגישה שהוא הופקרה על-ידי האיחוד האירופי, והזעם מכוון במיוחד לצרפת, לאחר שהנשיא עמנואל מקרון אמר שיש להקים בתי מחסה בלוב. למרות שמאז שהצהיר זאת הוא חזר בו, שר החוץ האיטלקי אנג'לינו אלפנו דיבר על ה"פטפטת הלא-ראויה" מצד צרפת.

גם אינטרסים כלכליים עומדים על הפרק. חברה איטלקית וחברה צרפתית רבות על הגז הטבעי ומאגרי הנפט שנמצאים בלוב. בעוד שאיטליה מסתמכת על ראש ממשלת, לוב פאיז א-סראג', צרפת סומכת על הגנרל חליפה חפתר, ששולט בנמל החשוב ביותר ללוב לייצוא נפט גולמי. בגלל שהמצב כה מסובך, הנציבות האירופית מנהלת כיום דיונים בנושא בראשות שרי הפנים של גרמניה ואיטליה. מבחינתם, הפתרון האידיאלי הוא למנוע מהמהגרים להגיע ללוב מלכתחילה, כאשר האיחוד האירופי ישמור על גבולה הדרומי של לוב.

במקביל, ישנה הצעה להעביר את המהגרים למדינות יציבות לא אירופיות, כמו ניז'ר וצ'אד. הצעה אחרת היא להקים ברחבי אפריקה רשת של מקומות מקלט למהגרים. למרות כל ההצעות הללו, הן לא עוזרות למי שנמצא כבר היום במחנות פליטים בלוב. מעבר לכך, מהדוח של האיחוד האירופי עולה שרבים מהם מתחרטים על ניסיונם להגיע לאירופה והם רוצים לחזור לבתיהם. השהייה הממושכת במחנות פליטים בלוב, מכבה עבור פליטים אלו את חלום ההגעה לאירופה.