התגובה המגומגמת ולאחר מכן התגובה מעוררת המחלוקת של דונלד טראמפ לאירועי שרלוטסוויל ממשיכות להסעיר את ארה"ב ואירופה, ובסוף השבוע הן הובילו את אקונומיסט – שבועון בריטי רגוע ומנומס – לכותרת יוצאת דופן: "לטראמפ אין מושג מה פירוש להיות נשיא".

מגיניו של טראמפ, כותב השבועון, נוהגים לטעון שהוא איש עסקים המרסן את הוצאות המדינה ושהוא יעזור לאמריקה לעמוד זקופה אל מול מגבלות התקינות הפוליטית של הממסד האליטיסטי-שמאלני. מלכתחילה הטיעונים הללו נראו כמשאלת לב; אחרי מסיבת העיתונאים של טראמפ ב-15 באוגוסט – בה האשים את שני הצדדים באחריות לאירועים – לא נותר מהם דבר.

טראמפ אינו דוגל בעליונה לבנה והוא חזר וגינה את הניאו-נאצים. אבל תגובתו הבלתי-יציבה טומנת בחובה מסר איום לאמריקנים, טוען אקונומיסט. הנשיא שלהם אינו המושיע של המדינה, אלא מי שאינו מתאים מבחינה פוליטית, עקר מבחינה מוסרית וחסר כשירות נפשית לתפקיד.

לא הצליח לגנות נאצים

נתחיל מחוסר ההתאמה, מציע השבועון. במהלך הקמפיין שלו ניהל טראמפ מלחמת חורמה נגד הממסד הפוליטי, אבל בשבוע שעבר הוא נכשל במבחן הפוליטי הפשוט ביותר שקיים: למצוא דרך לגנות נאצים. בשבת הוא לא עשה זאת, ביום שני הוא עשה זאת, ביום שלישי הוא חזר בו. כאשר בכירים במגזר העסקי החלו להתפטר מהמועצות המייעצות לנשיא, הבית הלבן פיזר אותן. מה כן הצליח טראמפ לעשות? לקבל חיבוק מדייוויד דיוק, לשעבר מנהיג הקו קלאס קלאן.

הימין הקיצוני ימשיך למחות ברחבי ארה"ב, וטראמפ רק סיבך את המשימה של מתן חופש ביטוי לצד הבטחת הסדר. הנזק יזלוג גם ליתר הנושאים שעל סדר היום שלו. אותה מסיבת עיתונאים ידועה לשמצה נועדה לעסוק בתוכניותיו להשקעות עתק בתשתית בארה"ב – להן הוא זקוק לתמיכת הדמוקרטים בקונגרס, שאותה יתקשה כעת עוד יותר לקבל. וזה אחרי שטראמפ הביא על עצמו את החקירה בפרשה הרוסית ואת הכישלון בביטול אובמה-קר ואחרי שקומם נגדו את הנהגת הרפובליקנים בקונגרס.

חוסר היכולת הפוליטי של טראמפ נובע מכשלונו המוסרי, טוען אקונומיסט. אכן, חלק ממפגיני הנגד היו אלימים וטראמפ בהחלט יכול היה לגנותם אותם במילים חריפות. אבל להשוות את המפגינים הניאו-נאצים למפגיני הנגד – זה מלמד על השטחיות שלו. המפגינים מן הימין נשאו שלטים פשיסטיים, הצדיעו במועל יד וקראו קריאות אנטישמיות. מפגיני הנגד היו ברובם אזרחים מן השורה שצעקו אל מול הצד השני, ובצדק: הימין הקיצוני דוגל בחברה המבוססת על גזע, נגדה יצאה ארה"ב למלחמת עולם. הגנתו של טראמפ על מפגיני הימין נראית כאילו הוא מסכים עם תלונותיהם.

עסוק בכבוד שלו

בשורש של כל אלו מצוי מזגו של טראמפ, סבור השבועון. חובתו של הנשיא בזמנים קשים היא לאחד את האומה. טראמפ ניסה לעשות זאת ביום שני, אבל לא החזיק מעמד אפילו 24 שעות. נשיא חייב להתעלות מעבר לרווח הפוליטי המיידי ולפעול לטובת האינטרס הלאומי; טראמפ אינו יכול להתבונן אל מעבר לקצה אפו. במקום להבין שתפקידו הוא לכבד את המשרה שירש, טראמפ עסוק אך ורק בכבודו שלו ובנטילת קרדיט על הישגיו המדומים.

נשיאים באים בכל מיני צורות. לרונלד רייגן היה מצפן מוסרי והבנה בטקטיקות פוליטיות. לינדון ג'ונסון היה אדם קשה אבל הצליח להשיג רבות. לטראמפ אין לו כישורים ולא הבנה, והשבוע האחרון הוכיח שאין לו את האופי הדרוש כדי להשתנות. זהו רגע מסוכן, מזהיר אקונומיסט. אמריקה חצויה לשניים. למרות כל מעשיו, טראמפ עדיין נהנה מתמיכתם של 80% מהמצביעים הרפובליקנים – מה שמקשה עוד יותר על המדינה להתאחד.

כל זה מוביל לשאלה כיצד על הרפובליקנים להתייחס לטראמפ. אלו המשרתים בממשלו ניצבים בפני בחירה קשה. חלקם יחושו בפיתוי להתפטר. אבל עוזריו – במיוחד הגנרלים הממלאים את תפקידי שר ההגנה, היועץ לביטחון לאומי וראש הסגל – ממוקמים בנקודות הטובות ביותר כדי לרסן את האינסטינקטים של המפקד העליון.

לרפובליקנים בקונגרס הבחירה אמורה להיות קלה יותר, טוען השבועון. רבים מהן סתמו את האף ותמכו בטראמפ משום שחשבו שיקדם את סדר היום שלהם. העסקה הזאת לא הייתה כדאית. טראמפ איננו רפובליקני, אלא הכוכב היחיד בדרמה שלו. כאשר הרפובליקנים קושרים את גורלם בגורלו, הם מזיקים לארצם ולמפלגתם. כל רווח כלכלי – והגאות בוול סטריט והשפל באבטלה הם בעיקר תוצאה של מצב המשק העולמי, חולשת הדולר וחוזקו של מגזר ההיי-טק האמריקני – יבוא במחיר גבוה מדי. הרפובליקנים יכולים לרסן את טראמפ אם ירצו: הם צריכים לגנות אותו.