מפגיני פ"ת והסביבה מאמינים שהם נלחמים בשחיתות, נלחמים למען שלטון החוק, ואני מאמין להם שכך הם מאמינים, וככאלה מחובתם להיות מעל ומעבר לכל חשש בהתנהגותם הציבורית, ביייחוד זו הקשורה למחאתם.
ביום ה' קיבל בית המשפט העליון החלטה בבקשתו של איש השכונה, החלטה אשר לדעת ראשי המפגינים פגעה בהם. בית המשפט השאיר מראש פתח למפגינים לשוב אליו. לא חלפו 24 שעות וראשי המפגינים, בליווי העמותה לאיכות השלטון, עתרו בבקשה דחופה לבטל בפועל את המשמעויות של החלטתו הקודמת של בית המשפט.
עד כאן הכל יפה, יש התנגשות בין ערכים, בית המשפט ניסה לפתור את הבעיה והורה לפעול בדרך א', וייתכן שבהמשך יחליט להיצמד לדעתו המקורית, או אף לשנותה. אז מה רע? מה שרע הוא שבעתירת העמותה לאיכות השלטון וראשי המפגינים, תושבי השכונה המיוצגים על-ידי עותר מטעמם בבג"ץ אחר, לא מופיעים כלל ברשימת המשיבים.
מילא המפגינים, הם אינם חייבים להיות בקיאים בנהלים, אבל עורכי הדין שלהם, וביניהם
אליעד שרגא,
יובל יועז ואחרים אף הם לא יודעים? ומה עם כבוד השופטת? אף היא לא יודעת? והרי הכללת כל המשיבים היא תנאי סף, ודאי הכללתם של אנשים שיום קודם לכן קיבלו החלטה הפוכה מאותו בית משפט.
התעלמות שומרי הסף מתנאי הסף, ואי תיקון הדברים טרם פרסום ההחלטה, לא על-ידי העותרים בעצמם, ואף לא בהנחית בית המשפט בפסק דינו, בד בבבד עם אי-דחית העתירה בשל אי-עמידה בתנאי סף מרכזי, וכל זאת למקרא
פסק הדין, מקשה ותקשה על אמון הציבור במפגינים ובאמון הציבור בבית המשפט.
