עכשיו זה כבר לא "מקרה" ולא מדובר עוד ב"תקלת בחירות שכולם ידעו עלייה". זה כבר לא הפרחח ששמו
יונה מצגר וההטעיה ש"הוטעה" הגרי"ש אלישיב. הפעם זה ה"ראשון לציון", שהגר"ע יוסף פעל למענו ללא ליאות בשנת 1993, כדי שיבחר לתפקיד, שעד אז אויש על-ידי אריות תורתיות, גם אם הללו נחשבו ל"רבנים ציונים". הגרי"מ אליהו, הגר"ע יוסף והגר"י ניסים הקדימו את הבחירה הזו. שלושתם היו גדולי תורה ומנהיגי יהדות ספרד בארץ ובעולם. לפניהם ישבו על הכיסא הזה הגרב"צ עוזיאל והגר"י מאיר. לפני מלחמת העולם הראשונה התפקיד הזה - ה"ראשון לציון", היה פאר יהדות ארץ הקודש ולא נשלט על-ידי ממסד כלשהו (לא כמו ה"רב הראשי האשכנזי", שהיה אח"כ המצאה ציונית שלאחר מלחמת העולם הראשונה). גם היהדות האשכנזית הוכפפה אלין והמהרי"ל דיסקין ביטל את הרעיון להעמיד רב אשכנזי כנציג האשכנזים לפני השלטון העו'תמני, רק משום "כבודו של הראשון לציון". והנה, בשנת 1993, הוכח לעיני כל כי הגאונים יוסף חיים זוננפלד וה"סבא קדישא" אלפנדרי צדקו בהתנגדותם למוסד ה"רבנות הראשית" ולכפיפת ה"רבנים הראשיים", כולל תפקיד ה"ראשון לציון", לחילוניים. השניים טענו בלהט כי לימים הכפיפה הזו תביא לבחירתם של "רבנים מטעם", ויש שקראו להם "רבנים בלי טעם". הרב מבריסק - הגרי"ז סולובייצי'ק, טען כי כל מוסד ה"רבנות הראשית" נועד אך ורק כדי ליצור עבור החילוניים "שולחן ערוך חדש". אך גם לאחר בחירות 1993 היו כאלה שלא פחדו לטעון כי השניים שנבחרו אז הם "חילול השם" וכי "יש לפרק את הרבנות הראשית כי מעתה נבחרו ל"רבנים ראשים" כאלה שאינם תלמידים חכמים". האיש שזעק זאת היה לא אחר מאשר "רב ראשי" לשעבר - וסמל הציונות הדתית שדגלה ברעיון ה"רבנות הראשית", הרב שלמה גורן המנוח...
פרשיות מביכות
ואמנם
הרב לאו והרב בקשי דורון סיפקו מחלוקות שאינן תורתיות שעד אז שום "רב ראשי" ו/או "ראשון לציון" לא ידעו. אצל לאו אלו היו לא מעט נשים שהשחירו את שמו ואילו אצל ה"ראשון לציון" היו אלה פרשיות כספיות שהעלו עננה עליו. לימים פרסם עיתון חרדי מארה"ב גם סיפור נוסף - והפעם בענייני "אבן העזר", נגד הרב בקשי דורון, ותגובתו של האחרון הייתה לא אחרת מאשר "לא ידעתי כי אהיה רב ראשי"(!). אבל להידרדרות כמו זו, שלימים הרב בקשי-דורון כמעט ונישלח לכלא בגלל הענקת "תוארי רב" לכאלה שכלל אינם שומרי שבת, איש לא פילל. בכלל, משנת 1993 ועד היום הפכו ה"רבנים הראשיים" החדשים לבדיחה, ושתיים מהבדיחות הללו הורשעו בדין פלילי. יש לציין כאן "רב ראשי" אחר, עוד "ראשון לציון", בשם שלמה משה עמר, שנחשד באלימות נגד מחזרה של בתו אבל משום מה רק אשתו ובנו עמדו לדין בשל כך, ובאורח פלא לקח הבן את כל הפרשה עליו ומאז "דום-שתיקה"...
כשהגאונים זוננפלד ואלפנדרי יצאו נגד מוסד ה"רבנות הראשית" הם לא כיוונו נגד הרב קוק אלא הם כבר ראו את מצגר ובקשי-דורון יושבים על הכסא, שיותר מאוחר העבירם לכסא המשפטי ואת מצגר העביר גם לכסאו בכלא. בקשי-דורון ניצל אך ורק "בזכות" בריאותו הרעועה, ולכן קיבל "רק" מאסר על תנאי. זו הייתה יכולה להיות בדיחה עצובה, מלאחר שעניין שני "רבנים ראשיים" בוטל במדינה וצומצם לאחד בלבד והנה הרעיון הזה, של שני "רבנים ראשיים", ממשיך במלוא מאודו ב... בכלא!
בטוחני שבמדינה מסודרת היו מיד עושים חושבים לבדק בית במוסד שממנו יצאו שני העבריינים הללו, ממוסד "הרבנות הראשית לישראל". אבל בישראל זה יכול לקרות רק באוניברסיטאות, במרומי משרדים ממשלתיים וכו' משום שהללו הוקמו כדי לשרת ביושר את הציבור בנושאים שעליהם הם מונו. אבל ה"רבנות הראשית לישראל" הוקמה כדי לשרת כמה שפחות באופן דתי את הציבור החילוני ולהוריד את רמת הדת מתחת למינימום עד שהוא גם ירד מתחת לחגורה, רחמנא לצלן. על הרבה שערוריות במוסד הזה, פסחו ביקורות המדינה, כמו תפיסתם של שני ראשי מחלקת הבחינות ל"רבנות" בתקופות שונות, בקבלת שוחד, כמו זריקתו של אחד מראשי אגף הכשרות על מעילות כספים ויחסים "מיוחדים" עם פקידתו, כמו פרשיית האזנה לשיחות תועבה על חשבון זמן העבודה מפקיד בכיר שהיה איש אמונו של אחד ה"רבנים הראשיים" ועל הפקרות במערכת הכשרות וזיופי רישום נישואין ו"גרות" גם יחד. אבל זה בדיוק מה שהממסד החילוני-ימני כשמאלי חפץ, להעלים עין מרמה נמוכה של דת כדי שהדת היהודית האמיתית לא תגיע למפתנם. הח"כים בהווה ובעבר כאילן גילאון,
זהבה גלאון, ניצן הורבי'ץ, יוסי פריצקי,
אברהם פורז ואחרים היו והינם אלופי הקשקשיאדה נגד ה"שחיתות בממסד הדתי" אבל כשמגיע רגע האמת הם מעדיפים לטייח את האמת המרה ולהותיר את העבריינים על מקומם כדי שבמקומם לא יהיו "דתיים יותר". לא סוד הוא שיעל דיין הייתה תמיד הגב התומך של הרב ישראל מאיר לאו ואילו
יוסי שריד המנוח היה הגב התומך של יונה מצגר.
יונה מצגר היה מרושת מהחרדים של "
יהדות התורה", דרך
ש"ס ועד לאנשי מר"צ, "שינוי" ו"יש עתיד". כולם רצו ב"יקרו" משום מגרעותיו אבל על בקשי-דורון כולם גמרו את ההלל משום מה, גם כשבחדרי חדרים לחשו מיהו באמת. ה"חילו השם" החרדי לא היו מעלליו של בקשי-דורון אלא הפחד שאחרים ידעו על כך. אבל מי שמחלל שם שמים בסתר הרי שנפרעים ממנו בפרהסייה. מה שעולל בקשי-דורון היה הרבה יותר חמור. הוא לא רק מעל בכספי ציבור ו/או נתפס ברגעי האמת כמי שרחוק אישית מקיום מצוות כמצגר, אלא שבקשי-דורון הפך ל"גדול המחטיאו" ועמד להכשיר פורקי עול מצוות כ"רבנים"! אבל מסתבר שכנראה זה דווקא התאים לממסד החילוני, שמעוניין שה"רבנים" יהיו כמה שיותר מופקרים כדי שהיהדות ששמרה עלינו כל השנים תהפוך ל"תרבות פנאי" ול"פולקלור". מעניין הוא שהמשטרה כלל לא חקרה האם היו גם שלמונים מעורבים במעלליו של בקשי-דורון, שהרי קשה לי להאמין שהוא עמד להנפיק "תעודות רב" לאנשי הקבע של הצבא והמשטרה מתוך התנדבות זוטא...
הרב בקשי דורון לא היה לבד
אבל למען האמת, בקשי-דורון לא היה לבד. בבאר שבע עשה זאת הרב יהודה דרעי, וכך עשו גם הרבנים שמואל אליהו ו
דוד יוסף, רק שהם ברחו מהספינה הטובעת בזמן ואילו בקשי-דורון נתקע בה משום שהעליל בשקר על פקידו דאז, יצחק אוחנה, שהלה יזם בעצמו את הרעיון ואילו בקשי עצמו לא ידע על כך.
המפלגות החרדיות הן האשמות העיקריות בכל הסירחון הזה, שהחל בשנת 1993 משום שאז הן השתלטו על המוסד הזה וגימדוהו לרבנים קטנים, שיהיו עושי דברם בזמן שבימי ה"מזרחי", ב"רבנות הראשית", דאגו האחרונים להתייחס ברצינות למוסד הזה. היהודי החילוני איננו יודע מיהו רב אמיתי ומיהו הפקיד של דרעי או גפני, ולכן הסרחונות הללו חזרו בצורת חילול השם. בחו"ל קיימות קהילות מפוארות עם רבנים רמי מעלה - גם בקרב החילוניים, ללא צורך ב"רבנות ראשית" ובספיחייה השליליים והפלילים, ולכן כדאי שגם כאן תישקל האפשרות לפרק את ה"רבנות הראשית לישראל", שאיננה אלא קן צרעות וצפעונים.
