בימים האחרונים יש לעיתונות עוד סיבה לחגיגה. אויה אויה, הנוער השתנה. מפחד מקרבי. חוץ ממיעוט שגדל על אבא או דוד בסיירת, מרביתו רוצים רק שקט ושלווה.
האם זה מפתיע מישהו? הנה קחו את הקורבן התורן אזריה כמשל. מה זה משנה שקיבל אות הצטיינות כחובש יחידתי. מה זה משנה שהציל חיילים ממוות באותו האירוע עצמו, כשהמפקדים שתו תה.
הוא נולד ככל הנראה להורים הלא נכונים. גם מזרחי, גם עם הורים תמימים שעדיין מאמינים
שהמערכת תעמד לצידו בזמן צרה. טעות גורלית. הוא לא אשכנזי זה שנרדם, אשר תמורתו שחררו 1,000 מחבלים. אם זהו המצב, מה הטעם להתנדב לקרבי?
לא עדיף למתגייס טירונות בה"ד 4 ושק"ם - כמו פרויקט החץ? משהו שנוי במחלוקת, שאף מדינה בעולם עדיין לא רכשה, חוץ מהפריירים שזה אנחנו.
זהו החומר האמיתי למחשבה. זרעת - תקטוף.
עתה הרושם הוא שכאשר מטיחים בהם זאת הם משיבים לא בהכחשה אלא ב"אז מה"?
