מישל ברז'ה, הכל בשביל המוזיקה

עשרים וחמש שנה מלאו למותו בטרם עת של המוזיקאי והפזמונאי מישל ברז'ה, שכמו סרז' גנזבור, חולל מהפכה של ממש בתחום הזמר הצרפתי. 2 באוגוסט 1992 הוא תאריך שיישאר חרות לעד בזכרונו של דור שלם בצרפת. ביום זה, מת בפתאומיות, מהתקף לב, בגיל 44, מישל ברז'ה. כל צרפת התאבלה על המוזיקאי, אחד מחמשת הגדולים ביותר שלה, יש אומרים. קברו במונמארטר הוא מקום עלייה לרגל. שדרה בפארק מונסו, שלידו גר מישל זמן רב, קרוייה על שמו.

מישל ברז'ה מת בשיא תהילתו. היו לו עוד תוכניות רבות, אמנותיות ואישיות. בסתר לבו מישל ידע שלא יעבור מהעולם בשיבה טובה, שסופו קרוב. חייו היו מאושרים מאוד ורצופי הצלחות מסחררות אך גם משובצים בסבל נטישה תהומי ובאיבוד קרובים טרגי.

ילדות

מישל ברז'ה נולד ב-28 בנובמבר 1947, תחת השם הרשמי מישל-ז'אן אמבורז'ה (היגוי צרפתי של המבורגר), בניי-סור-סן למשפחה בורגנית, משכילה ואמידה. הוריו היו שניהם יהודים שהמירו דתם לפרוטסטנטיות. אביו, ז'אן אמבורז'ה, היה פרופסור לרפואה, נפרולוג בעל שם עולמי, שביצע, ב-1952, יחד עם עמית, את השתלת הכלייה הראשונה בצרפת. שלוש שנים לאחר מכן פיתח כלייה מלאכותית. לזכותו נזקפים הישגים רבים נוספים. במשך חייו פרסם גם ספרים רבים בתחום הרפואה והפילוסופיה והיה חבר באקדמייה הצרפתית. אמו של מישל, אנט האס, הייתה פסנתרנית מבריקה, פעילה וידועה שביצעה בקונצרטים שנתנה יצירות של מוצרט, שופן ומנדלסון. מישל היה הצעיר בין שלושה ילדים: אחיו הבכור של מישל, ברנאר, נולד ב-1940 ואחותו פרנקה ב-1945.

מישל, ברנאר ופרנקה גדלים בדירה פריזאית מרווחת ונוחה, בבולבאר דה קורסל, בקרבת פלאס דה טרן, ברובע ה-17. בסלון ניצבים שני פסנתרים יפהפים. ההורים מארחים מדענים בעלי שם ואנשי רוח ידועים כגון ברנאנוס, אנרי טרוייה, אנדרי מורואה. למרות חינוך פרוטסטנטי קפדני, החיים נדמים לסיפור אגדה.

כשמלאו למישל חמש, התרחש אירוע דרמטי ששבר את רצף החיים הטובים. אביו עמד לעבור ניתוח ריאות ודרש להיות ער ולפקח על הניתוח בעצמו. בסופו של המבצע טען האב שהוא לוקה באמנזיה ואינו מזהה לא את אשתו ולא את שלושת ילדיו. ייתכן שלא הייתה זו אלא התחזות. פרופסור אמבורז'ה לא איבד את יכולותיו האינטלקטואליות והמשיך בחיים מבריקים ופעילים עד שנפטר בגיל 82. אך למשפחתו התכחש, התגרש מאנט ונשא לאישה את מזכירתו הצעירה. מישל סבל מאוד מנטישת אביו. האם אנט ניסתה בכל כוחה להמשיך לקיים חיי משפחה חמים למרות הזעזוע הברוטלי ואף הצליחה בכך שנים רבות. מישל מנגן בפסנתר ובקלרינט ומגלה את ריי צ'ארלס. בזמנו הפנוי הוא מחבר שירים עם חברים מבית הספר התיכון קארנו ברובע ה-17.

כוכב נולד

חברת התקליטים פאתה מרקוני מחפשת כשרונות צעירים וחדשים. מישל וחבריו ניגשים לתחרות. מישל זוכה, מוציא כמה תקליטים תחת השם שבחר, מישל ברז'ה, ורוכש פרסום מה. מישל רק בן 15. הופעתו הנקייה של ילד טוב לא מאפשרת לו בינתיים הצלחה מרקיעת שחקים אך מנהלי פאתה מרקוני מזהים את כישוריו הבולטים וממנים אותו למנהל אמנותי בחברה. הצלחתו הראשונה היא השיר שכתב לזמרת המטאורית פטריסיה, "ברגע של עצבות" (בתרגום מילולי: "כאשר אנחנו אומללים"), Quand on est malheureux, ב-1967.

בד בבד עם עבודתו כמנהל אמנותי, סיים מישל ברז'ה את תזת המאסטר שלו בחוג לפילוסופיה על האסתטיקה של מוזיקת הפופ שבה השווה בין שני האלבומים האחרונים של ג'ימי הנדריקס.

מישל ברז'ה, ורוניק סנסון

ב-1966 פגש מישל את הזמרת ורוניק סנסון, צעירה יפה ובלונדינית, מוכשרת בטירוף, עוד אגדת זמר צרפתית בתחילת דרכה. זאת הייתה אהבה ממבט ראשון, אמנותית ואישית. ורוניק המהפכנית, עם הקצב המודרני הלא צפוי, עם סיפור חייה דרך מילות השירים, לא יכלה שלא להקסים את מישל. זה האחרון הביא אותה לאודישן בפאתה מרקוני ומנהלי החברה בכו בדמעות שליש כששמעו אותה, מכה במרץ בפסנתר ומסלסלת בטרמולו הייחודי שלה שכמוהו עוד לא נשמע. מישל וורוניק שייכים לאותו עולם, לאותו קצב. מישל מצא את הנפש התאומה שלו. ורוניק היא גרסתו הנשית. הזוג המאושר בוחר דירה ומשתכן בה ביחד.

ב-1971 הוציא מישל את יצירתו הבוגרת הראשונה, אלבום אינסטרומנטלי בשם "פאזל", תערובת של פופ, רוק, תזמורת סימפונית וקונצ'רטו לפסנתר. הציבור לא הבין את המסר והאלבום היווה כישלון מסחרי ונעלם מהשוק. אך הצלחות מסחררות באות אחריו. באותה שנה התמנה מישל למנהל אמנותי בחברת WEA Filipacchi Music והפיק את אלבומה הראשון של ורוניק סנסון, "מאוהבת" - Amoureuse. השיר האפונימי, יחד עם "לא זקוקה לאף אחד" - Besoin de personne, מספרים את סיפור אהבתם של מישל וורוניק.

ההצלחה מסחררת, גם מצד הביקורת וגם מצד הקהל, אך באמצע הקלטת האלבום השני נעלמה המוזיקאית במפתיע. ורוניק נתקלה במעלית בניין חברת התקליטים בגיטריסט-זמר האמריקני סטפן סטילס והשניים התאהבו ממבט ראשון. ורוניק חזרה לדירה שבה גרה עם מישל, שעדיין לא רוהטה, והשאירה לו פתק: "יורדת לקנות סיגריות". כך, כן, ממש כמו בבדיחה אך כאן זה היה על באמת. אמרה ולא חזרה. המשיכה הייתה חזקה מדי, לדבריה, והיא הרגישה שאם לא תממש אותה, תמות, תדעך. מישל נותר המום, יושב על הרצפה בדירה הריקה, בוהה במשך ימים שלמים. מישל חווה, למרבית האירוניה של הגורל, נטישה נוספת. כשם שאביו נטש אותו, בלי מילים, כך גם זו שראה בה את אהבת חייו נטשה אותו לפתע פתאום בלי שום מילת הסבר. מישל התגבר על המשבר בעזרת המוזיקה. בסוף 1972 יצא האלבום השני שהפיק לוורוניק, "מעברו השני של חלומי", בעוד הכוכבת נמצאה בארה"ב.

ורוניק סנסון וסטפן סטילס התחתנו ב-1973 ובנם קריסטופר נולד שנה לאחר מכן. מישל נתן הוראה מפורשת לנוגעים בדבר כדי שכל פגישה חזותית בינו לבין ורוניק תימנע. אך הדיאלוג ביניהם נמשך גם נמשך באופן פורה ויצירתי באמצעות השירים. מישל שאל "האם תהיי שם", Seras-tu là? (1975) וורוניק ענתה "אהיה שם" - Je serais là (1976).

שירה הנודע של ורוניק, "המקולל", Le maudit (1974), אינו אלא הצהרת אהבה למישל. המקולל הוא בעצם היא, המקוללת, שפונה אל עצמה בגוף שני יחיד. היא יודעת שגרמה למישל העדין סבל אך הכאב שהיא כואבת היא עצמה מכפר על חטאה. בשיר "מחשבות מרות", Mortelles pensées (1989), שבו היא מכה על חטא, שילמה סופית את חובה. ואכן גיהנום הסמים והאלימות אליו גרר אותה בן זוגה באותו זמן סטפן סטילס, שממנו נפרדה ב-1979, לא משאיר מקום לספק.

באותה שנה, 1973, הוציא מישל ברז'ה את האלבום "לב שבור", שאפשר לו לאחות את הפצעים. המוזיקה מנחמת ומרפאת. זהו האלבום הראשון שלו שבו הוא שר. תוך שנתיים יישא לאישה זמרת בלונדינית אחרת, פרנס גל.

פרנסואז ארדי

אך עוד לפני הפגישה הגורלית עם פרנס שתשנה את חייו, יישם מישל את כשרונו הבולט להקים לתחייה קריירות גוועות של זמרים מפורסמים שנקלעו לתקופה חלולה. הלהיטים המסעירים שיכתוב להם מישל יחזירו אותם לקדמת הבמה. כך יקרה עם ג'וני האלידיי וכך קרה עם פרנסואז ארדי. פרנסואז התרשמה מאוד משני האלבומים של סנסון שפתחו לדעתה תקופה חדשה בתולדות הזמר הצרפתי. היא התקשרה למישל וביקשה ממנו לסייע לה לשנות את תדמית הזמרת למתבגרים שדבקה בה. אחרי זמן הקלטה לא קל מבחינת התקשורת האמנותית בין מישל לפרנסואז, יצא האלבום "הודעה אישית", Message personnel, (1973), ששירו האפונימי היווה הצלחה מסחררת ואבן ציון חשובה בקריירה של הזמרת.

מישל ברז'ה, פרנס גל

לאחר תקופת הצלחה, פרנס גל נמצאת בשפל ומחפשת כיוון חדש לקריירה שלה. כששמעה ברדיו את קולו של מישל, ידעה שממנו תבוא הישועה. מישל היה פחות נלהב מאמנותה אך היה מעוניין באהבתה. בסופו של דבר כבשה אותו לא רק כאהובה אלא גם כזמרת. שני התחומים עלו בקנה אחד כשמישל כתב את השיר "הצהרה" (בתרגום מילולי: "הצהרתי"), Ma déclaration
(1974), שלא היה אלא הצהרת אהבה של הבחור הביישן לבלונדינית היפה, דרך מילותיו של שיר. כך קל יותר. מישל כתב למעשה את השיר לעצמו אך נעתר לבקשתה של פרנס שרצתה לשיר אותו היא. האלבום האפונימי זכה להצלחה מסחררת והשיר "הצהרה" נעשה להיט.

זאת ששברה את לבם של הזמרים ז'וליאן קלר וקלוד פרנסואה אמרה "כן" למישל ברז'ה. טקס חתונה צנוע התקיים ב-22 ליוני 1975 והזוג עבר לגור בבית גדול בשוליה היפים של פריז. ב-1978 נולדה בתם פולין, ב-1981 נולד בנם רפאל.

אלבום רדף אלבום, הצלחה רדפה הצלחה. כעשרים מיליון תקליטים נמכרו. מישל היה הפיגמיליון ופרנס, שהפליאה להשתמש בסווינג, הייתה המוזה. מתוך כמאתיים השירים שחיבר מישל, כארבעים הפכו ללהיטים, ביניהם:

שמע את המוזיקה

כמה מילות אהבה

הגרופי של הפסנתרן

La groupie du pianiste (1980)

הוא ניגן בפסנתר בעמידה

אל תיכנע

Résiste (1981)

סזאן מצייר

Cézanne peint (1984)

אלה, יש לה

Ella, elle l’a (1987)

סטרמניה

אלבומים נוספים רואים אור ואז הגה מישל רעיון יוצא דופן, קומדיה מוזיקלית, אופרת רוק, בסגנון אמריקני. אם האמריקנים יכולים, אז למה לא אנחנו. מישל גייס לעזרתו את לוק פלמונדון, כותב שיריה של דיאן דיפרן. האלבום "סטרמניה" יצא ב-1978 ושנה לאחר מכן עלה על הקרשים המופע, בפריז ובמונטריאול. ושוב הצלחות מסחררות.

דמויות המחזמר, המיליארדר שהיה רוצה להיות אמן, המלצרית המבזבזת חייה מתחת לאדמה כמו אוטומט, החבורה הפאנקית המפילה חיתתה על העיר, הבחורה המאוהבת בזיגי הגיי, כל אלה נשארו צרובות בזיכרון.

שנת 1980

בשנה זו הוציא מישל ברז'ה שני אלבומים, לו ולפרנס, אך הדובדבן שבקצפת הוא שיתוף הפעולה שלו עם אלטון ג'ון שהוליד את השיר "לתת כדי לתת", Donner pour donner.

זוהי גם השנה שבה מתגבר מישל על ביישנותו, עולה על הבמה ונותן בפעם הראשונה קונצרט. מה-30 ליוני עד ה-5 ליולי, בתיאטרון השאנז אליזה, מישל, מאחורי הפסנתר, והקהל לפניהם, נסחפים ומתלהבים.

מוזיקה לסרטים, בימוי קליפים, נסיעות לסין ולברזיל, פעילות הומניטרית באפריקה, מחזמר נוסף, כתיבת תסריט, מישל ברז'ה לא שקט על שמריו. ביוגרפיה של ברז'ה שהתפרסמה ב-2012 מגלה מידע שעד כה לא היה נגיש לקהל ¹. לפי ביוגרפיה זו, יחסיהם של מישל ופרנס עלו על שרטון ומישל פתח ברומן עם בלונדינית יפהפיה, דוגמנית-מגישת טלוויזיה-זמרת, צעירה גרמניה בשם ביאטריס גרים, נצר למשפחת האחים גרים. הוא הקליט אתה אלבום בניו-יורק והזוג שכר דירה משותפת בסנטה מוניקה. אך התוכניות נקטעו באחת.

ב-1992, בזמן משחק טניס ברמטואל, שם בילתה המשפחה, מישל, פרנס ושני הילדים, באחוזתה, את הקיץ, מישל קיבל התקף לב ונפטר, מותיר את משפחתו, חבריו ומעריציו המומים וכואבים. בשיר המצמרר "גן העדן הלבן", Le paradis blanc, שכתב שנתיים לפני מותו, כמו בישר את מה שיקרה בקרוב.

דרמות

כשמלאו לבתם של פרנס ומישל, פולין, ארבע שנים, היא אובחנה כחולת פיברוזיס ריאתי. ההורים החליטו לשמור את מחלתה בסוד כדי לאפשר לה לחיות ילדות רגילה, ככל האפשר. אחיו האהוב של מישל, ברנאר, אדריכל וצייר, היה חולה בטרשת נפוצה. מישל חי בחרדה מתמדת מפני מותם של אחיו ובתו. ברנאר נפטר ב-1982, עשר שנים לפני מישל, בגיל 42. פולין נפטרה חמש שנים לאחר פטירת אביה, בגיל 19, וקבורה לידו במונמארטר.

ב-1986 איבדו חייהם שני חברים טובים של מישל. הזמר דניאל באלאבואן נהרג בתאונת מסוק בראלי פריז-דקר. ההומוריסטן קוליש נהרג בתאונת אופנוע. שתי האבידות גרמו משבר גדול למישל.

החיים נמשכים, מורשתו של מישל ברז'ה לעולם נשארת

אחרי תהפוכות לא מעטות, ביניהן התמכרות לאלכוהול, מצאה ורוניק סנסון גמילה, שלווה ויצירה באחוזתה שליד פריז בחברת בן זוג שאינו שייך לשואו ביזנס. בנה קריסטופר, מוזיקאי מצליח, חי בארה"ב. בנם של מישל ופרנס, רפאל, עושה חיל כמהנדס קול, מפיק ומוזיקאי.

פרנס גל, שהחלימה מסרטן שד, שיקמה את חייה ונמצאת בזוגיות מאושרת מאז יותר מעשרים שנה עם מהנדס קול, מפיק ומוזיקאי אמריקני ממוצא אתיופי. ב-2015 הפיקה יחד עם בן זוגה מחזמר, שרץ בצרפת, בבלגיה ובשוויץ במשך שנה שלמה. המחזמר, המבוסס על להיטיו של מישל ברז'ה ונקרא על שם אחד מהם, "אל תיכנע", Résiste, אפשר לזמרים צעירים ומוכשרים שנבחרו בקפידה לשיר את השירים האהובים והמוכרים.

שיריו של ברז'ה זוכים לביצועים רבים ושונים של הדור הצעיר, אף מחוץ למחזמר הנ"ל. מישל ברז'ה, מוזיקאי צרפתי מחונן ועתיר רעיונות, שהיה חסיד גדול של המוזיקה האמריקנית, גרשווין, ריי צ'ארלס, ג'ימי הנדריקס, החיפושיות, הביא לזמר הצרפתי את המודרניות שלה היה זקוק כדי להתחדש. לחניו ומילותיו של מישל ברז'ה, בפשטותם המתוחכמת, נכנסו ללב ונשארו בו עד היום.