הקטל באתרי הבנייה במדינה לובש באחרונה ממדים מדאיגים, והכל מחמת היעדרם של תנאי בטיחות מתאימים. וכך מוצאים את עצמם פועלי הבניין כשהם מופקרים לחסדיהם של מעסיקיהם, שאינם טורחים לנהל פיקוח הולם באתרים שבהם הם עובדים.
הסטטיסטיקה העדכנית ממש מצמררת. היא מעידה על כך שמאז תחילת השנה בלבד מצאו את מותם באתרי הבנייה לא פחות מ-21 פועלים רק בשל רשלנות בפיקוח עליהם. ויתר על כן: הנתונים המדאיגים אף מצביעים על מחדל מתמשך, שבמהלכו נהרגים מדי שנה, בממוצע, 30 פועלים בענף הבנייה, כשאלה מהווים מחצית מכלל נפגעי תאונות העבודה. ואם אין די בכך, הרי הנזק למשק ממחדל הבנייה עומד על כמיליארד שקלים בשנה.
מציאות אבסורדית
בעוד שחברות הבנייה נמנעות מפיקוח הולם על עובדיהן, הרי שהממשלה נותנת אף היא יד למחדל, באשר אין היא דואגת לשיפור שכרם ותנאי-עבודתם של המפקחים במינהל הבטיחות. הגיעו הדברים לידי כך שבמציאות האבסורדית הקיימת כיום, מוטלת על 19 המפקחים אחריות על כ-19 אלף אתרי-בנייה במדינה. במציאות הבלתי-נסבלת הזו ממשיכים פועלים ליפול מפיגומים ולשלם לא אחת על כך בחייהם, ביניהם נערים מתחת לגיל 18, שעל-פי חוק אינם מורשים כלל לעסוק בעבודות-גובה.
על-פי החוק נדרש אומנם מנהל הבטיחות התעסוקתית להוציא צו להפסקת עבודות באתר של בנייה, כל אימת שמתרחשת בו תאונה קטלנית, אלא שבפועל אין החוק תמיד מיושם, והפקרת הבטיחות היא זו ששולטת.
ובתוך כך מן הראוי לציין שבמרוצת השנה האחרונה הודיעו מאות מנופאים על התפטרותם, במחאה על תנאי-עבודה לקויים, הן בשכר והן מבחינה בטיחותית, אלא שבסופו של דבר חזרו בהם, לאחר ששר העבודה והרווחה,
חיים כץ, הבטיח... לקדם רפורמה בענף הבנייה...
שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
