|
|
שומרם על הפסלים [צילום: גרי ברום/AP]
|
|
|
|
|
עניינו של מאמר זה הוא בתופעה המדהימה והמחרידה המתרחשת בארצות הברית של הריסת פסלי מצביאים צבאיים של צבא הדרום במלחמת האזרחים לפני למעלה מ-150 שנה. במוקד עומד פסלו של הגנרל רוברט לי, איש וירג'יניה, שבתפקידו האחרון היה מפקד צבא הדרום. פסלו הוסר כבר בניו-אורלינס, ועומד להיות מוסר בשרלוטסוויל. ערים אחרות, בכללם בולטימור, קבלו החלטות להסיר את פסלו ופסלי מצביאי דרום אחרים.
התקשורת האמריקנית מלאה בכתבות על הגנרל רוברט לי, חלקן משבח, חלקן משמיץ. הטיעון המרכזי העומד מאחורי הדרישה להסרת הפסלים הוא שהגנרלים האלו נלחמו בעד העבדות ולמען עליונות הגזע הלבן ואסור לכן להאדיר את שמם ויש להסירם מעיני הציבור האמריקני הסולד מגזענות. סקרים מראים, לפי שעה, שמרבית הציבור האמריקני (למעלה מ-60 אחוזים) מתנגד לכך. מה פתאום עלה רעיון זה, דווקא עכשיו, במוחם של הליברלים הקיצוניים בארצות הברית, איני יודע. אבל, יודע גם יודע אני שנחרדתי, שבאחת ראיתי מול עיני תמונות של ואנדליזם, של הריסת פסלים על-ידי דאעש.
משטרים טוטליטריים
בואו ונראה את התופעה המתחילה עכשיו בארה"ב, בפרספקטיבה רחבה. אנחנו מכירים את התופעה שפסלים מוסרים/מנופצים כאשר רודנים שנואים מתים או מודחים. לא מדובר בכך בארה"ב. הניפוץ נובע מתפיסה אידיאולוגית, מאמונה, הנלחמות בתפיסה אחרת. קוראים לכך "איקונה קליזם". משה רבנו היה אולי הראשון שניפץ פסל (עגל הזהב). בהיסטוריה המודרנית אנחנו מכירים את התופעה במהפכה הצרפתית שהשמידה והרסה כל מה שסימל המשטר המלוכני. ידוע ביותר הצו מ-14 אוגוסט 1792 שבין השאר קבע:"העקרונות המקודשים של חרות ושוויון לא מאפשרים שיצירות שהוקמו בשם השחצנות והעריצות ימשיכו לפגוע בעיני העם הצרפתי, ואנו מצווים בזאת כי אותן יצירות העשויות מברונזה יכולות להפוך לתותחים"; ואנו מכירים אותה במהפכה הרוסית ובמשטר הקומוניסטי. שם גם היו משנים ללא הרף את ספרי ההיסטוריה והלימוד בהתאם למצבים הפוליטיים החדשים בעקבות הוצאות להורג. בגרמניה הנאצית שרפו ספרים; ב"מהפכת התרבות" בסין (1966-1976) הושמדו ונשרפו ספרים ויצירות תרבות של סין המסורתית וכל מה שנראה כ"בורגני"; וממש בשנים האחרונות יש לנו את הטאליבן, שהשמיד פסלי בודהא, ודאעש שהשמיד, בנוסף למסגדים, פסלים של העולם העתיק.
מה משותף לכל הגופים שהזכרתי? מדובר במשטרים טוטאליטריים, קיצוניים בהשקפת עולם, מונעים בלהט מעין דתי משיחי לתיקון העולם. כולם הצטיינו גם במעשי רצח המוניים של בני עמם. ונקודה נוספת: לכל עם ישנה היסטוריה, המורכבת מאסונות והצלחות, משגשוג ומהתדרדרות, ממעשים רעים כטובים. זה העבר שלו, ללא כחל ווללא סרק. דומני שהדוגמה הקלסית לכל העולם הוא התנ"ך שלא מהסס להצביע על המעשים הרעים ביותר של גיבוריו.
ונחזור לארה"ב. האם היא עולה על מסלול של "איקונהקליזם", בצורה חדשה? דהיינו לא המשטר הוא המבצע את הניפוץ, אלא דווקא הגורמים המתנגדים למשטר, ומבצעים את הניפוץ בשטח בו הם שולטים (מועצת העיר)? אין לי תשובה, ואיני מומחה לחברה האמריקנית. אבל, אין לי ספק שאם התופעה תימשך, אנחנו נהיה עדים לתגובות נגד. כבר לפני מספר ימים הושחתה מצבת לינקולן בוושינגטון. לא אתפלא אם הפסל הנהדר של גנרל שרמן בפתח הסנטרל פרק בניו-יורק (הגנרל הצפוני שהשמיד את התשתית האזרחית של הדרום במסע דמים במלחמת האזרחים) יושחת גם הוא בקרוב. כי כאשר זה מתחיל, קשה להפסיק.
הלוואי ואתבדה.
