בעזרת ההורים

'לכו ללמוד מקצוע או תואר שמכניס לכם הרבה כסף', 'חדשנות והייטק, זה מה שהולך היום', 'תעבדו קשה כמו שאנחנו עבדנו'.

כמה שומעים היום באופן שגרתי על אנשים שהצליחו יפה בענפי חדשנות והייטק? האם ענפי משק מסורתיים כמו חינוך, בריאות, תעשיה וכיו"ב כבר לא מספקים משכורות רווחה לכלכלת המשפחה הישראלית? ובכן מסתבר שזו אכן המגמה במשק הישראלי בלא מעט מן המקרים.

המשק הישראלי חושף לנו דור שלם שסוד הצלחת התנהלותו בכך שלא מעט מהישגיו מגיע בעזרת כספם של ההורים. לא, לא מדובר כאן על צעירים רווקים שמשתמשים בכספי ההורים לפינוקים כמו טיול של אחרי השירות הצבאי, ימי כיף או בילויים מתחום חיי הלילה. כאן מדובר במשפחות עם הורים שבד"כ בני 30 ומעלה, שבנו את הקן המשפחתי יחד עם ילדים ובעצם הגיעו מהעמוד התומך של מעמד הביניים במדינת ישראל.

הנתונים בחברה הישראלית מראים בד"כ כי אחוז גבוה מאוד של הורים בני 60 ואילך שהפכו עם הזמן בינתיים גם לסבים וסבתות, עדיין תומכים ב"ילדים" כלכלית.

הפער שנמצא בממוצע מנתונים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בין הכנסות והוצאות המשפחה הישראלית בקרב גילאי 30 עד 40, הוא הפער שהוריהם סוגרים. אם תשאלו זוג הורים ישראלי בגילאי הפנסיה על התנהלות ילדיהם, סביר להניח שתשמעו על 'דור מפונק שלא מצליח לחיות בצניעות כמו שהדור שלהם היה חי'.

אכן, נקודה למחשבה?! אך האם ניתן להשוות?!

החיים הגלובליים מלאים שפע והם גורם יעיל לחוסר מידתיות ולהגברת בעיות הקשב והריכוז, אך האמת היא תמיד היכן שהוא באמצע. ממש פשוט היום לדבר כמה הצניעות של פעם הייתה גורם כלכלי חשוב מול הפינוק של ימינו, אבל העניין אינו מתעלם מהעובדה הפשוטה שלהתנהל מבחינה כלכלית היום קשה שבעתיים מהמשימה שהייתה למשפחות הצעירים בשנות ה-70 וה-80.

זוג הורים צעירים עם לפחות שני ילדים צריכים בממוצע היום להשתכר בערך מעל 16 אלף שקל בחודש, זאת על-מנת להגיע לרווחה כלכלית המאפשר קיום בכבוד שלא נדבר חלילה על חיי פנאי מלאים או פינוק יתר.

לא מעט מהורים אלו עובדים סביב השעון וזקוקים לגיוס שמרטפים בכדי לאסוף את הילדים מהגן/פעוטון ולהעסיק אותם עד שיחזרו מהעבודה למשמרת שניה. למי שאין חיילי שמרטפות כמו סבים או סבתות פעילים, צריך לסבסד את מוסדות החינוך הפרטיים שעולים בערך יחסי כמו תקציב מערכת החינוך למדינה.

אם פעם זוג צעיר ממוצע יכל למצוא דירה במחיר שפוי או בדמי מפתח, היום זוגות צעירים שמוצאים דירת שלושה וחצי חדרים קטנה במחיר לא מותאם, לא שפוי וללא עזרת ההורים נחשבים מסודרים כלכלית.

אין ספק שהחברה הישראלית התעצמה והתקדמה מאוד בארבעים השנים האחרונות, אך כחלק מהתהליך היא כירסמה בסולידריות והגבירה את הקושי האזרחי. שירותי מדינה כמו בריאות, חינוך, דיור, תחבורה ורווחה הפכו יותר ויותר לנחלת הפרט ופחות ופחות באחריות המדינה.

זה ברור שלא כולם נולדו לאצולה ופינוק יתר הוא לא מתכון לרווחה כלכלית, אבל אם זוג צעירים עובדים סביב השעון, צמודים לחשבון בנק ומחשבים שקל לשקל עד הפרט האחרון ועדיין צריכים את עזרת ההורים בכדי לא ליפול לבור הגירעון, הם לא אשמים במצבם וזו המדינה שמציגה כאן נטו כישלון.