שופטים ושוטרים

מכירים את האימרה החסידית, לפיה יש להפוך את קערת השיגרה הַכֹּה מוּכּרת על פיה, ובניגוד למקובל לדון את הזולת לכף זכות, ואת עצמנו לכף חובה? שהרי לא סוד הוא שאנו נוטים לטהר את מעשינו הלא ראויים בשלל תירוצים - סוג של שוחד עצמי - בעוד את הזולת תמיד אנו נוטים לדון לחומרה, להשקיף עליו ולבחון את מעשיו במיקרוסקופ, וּלהבליט בו כל פגם אפשרי. נראֶה כי פרשנות חסידית זו נועדה אפוא ליצור איזון במציאות, כך שנוכל לראות גם את הפגמים במעשינו, ואת הטוב בזולת. בתיקון המידות, כפי שהצביע רמב"ם, הגישה המומלצת היא לעבור לקיצוניות עד שמגיעים לאיזון המיוחל ולשביל הזהב.

לכאורה, אף ניתן למצוא סימוכין לכך בפתיח של פרשת השבוע שופטים: "שופטים ושוטרים תתן לך בשעריך". כידוע, מעֵבר לפְּשט, מפרשים חז"ל את הפסוק בצורה מטאפורית. הכוונה היא, איך לא, לשערי החושים - הראייה, השמיעה, הריח וגם הדיבור. וּבקיצור שבע משמרות נוֹן סטופ (זוג עיניים, זוג אוזניים, זוג נחיריים והפה). וּבכן, התורה ייעדה לאדם תפקיד חשוב ביותר, להיות שופט ושוטר של עצמו, מבלי שלמד בפקולטה למשפטים ובבי"ס לשוטרים.

תחשוב טוב

ועם זאת, נראה שפרשנות זו אינה מתיישבת עם הפסיכולוגיה האנושית והיהודית. כי שיפוּטיוּת יֶתר של האדם כלפי עצמו לצד החובה עלולה לגרום לדימוי עצמי שלילי, שיוביל בסופו של דבר ליאוש ולהרמת ידיים. וכך המטרה של תיקון עצמי לא תושג. גם הפרשנות החסידית, על-פי גישת היהדות, תומכת בחשיבה חיובית.

מכירים את המותג של חברת שטראוס "תחשוב אַחְלָה, יהיה אַחְלָה?" ובכן, מתברר שלא הם המציאו את הסיסמה. זכות היוצרים שמוּרה ללא אחֵר מאשר הבעש"ט (הבעל שם טוב), מייסד תנועת החסידות, באימרתו המפורסמת: "תחשוב טוב - יהיה טוב", שהפך לקו המַנחה של הפסיכולוגיה המודרנית בת ימינו.

לפי זה ניתן אולי לפרש את המילה 'שופטים' לא במובן שיפוטי, אלא במשמעות השנייה של הַפעלת שיקול דעת, שהוא המרכיב המרכזי במקצוע המשפט. בחינת סוף מעשה במחשבה תחילה. לבחון כל מעשה באַמַּת מידה הגיונית ואוביקטיבית, וכך אדם יגיע לתיקון המידות הרצוי, מבלי תופעות לוואי וקונוטציות שליליות. שיקול הדעת יוביל למשטרת מעשים עצמית קפדנית בדיבור, בראייה וּבשמיעה.

גם כאן, הבסיס לתפיסה זו הוא לראות את עצמך באור חיובי וּכאדם טוב בעל הרבה מעלות טובות. מנקודת מוצא חיובית זו תוּכל להכיל גם את חסרונותיך. הנפילה היא טבעית, וּמשמשת מנוף לצמיחה עצמית מחודשת. אפילו לצדיק אין מנוס ממנה. "שבע יפול צדיק וקם", כדברי הכתוּב. אבל כוחה של הנפילה הוא בקימה מחדש, וּבמשמעוּת המועצמת שאדם מעניק לה.

איך נצליח להפעיל שיקול דעת אוביקטיבי של מעשינו? אם ניצָמד לשלל ההנחיות והוראות ההפעלה של תורתינו הקדושה, המקיפות את כל תחומי חיינו. אַת\ה הרָשות השופטת, מכוח הבחירה השכלית שניתנה לך, את מעשיך לאור התורה, והמבַצעת את מצוות ה', המפַתחות את אישיותך ומעצימות אותה, כהלכה. וּבכך אתה נעשה שותף לרָשות המחוקקת, הקב"ה. אתה מלך, ואַת מלכה, בני מלך מלכי המלכים, הבורא.

מנקודת מבט זו של אהבה והכלה עצמית, תוּכל לדון גם את חברך לכף זכות. אמר רבי עקיבא "ואהבת לרעך כמוך - זה כלל גדול בתורה". לאהוב את החבר כמוך, משמע שהתנאי לאהבת הזולת הוא אהבת עצמך. וּכשתְפַקַּח על מעשיך, תוּכל לשפוט גם את העם, את האחרים, בני עמך, בצדק וּלכף זכות.

החשיבה החיובית מוּנחת ביסוד המצווה ללַמד זכות לא רק עליך, אלא גם על הזולת, והרווח הוא לא פחות שלך מאשר של זולתך. היא מרגילה את האדם לחשיבה חיובית, ולהסתכלות חיובית על החיים, וכך הוא מגיע לשלווה המיוחלת.

מְשַׁל הלוח והמסמרים

שמתם לב שפרשת שופטים נקראת בשבוע שבו חל ראש חודש אלול, כשהימים הנוראים והסליחות מתדפקים על דלתנו? הפרשות הקודמות בספר דברים, שדנו בקדושת הארץ והמצוות, ובהימנעוּת מעבודה זרה לסוגֶיה - וּבימינו זו המודרנית, ההתמכרות למסכים, לאשראי ולכדורגל - היו המבוא לפרשתנו, שהיא המשך ישיר לנושאים מרכזיים אלו. אֵלו בדיוק הנושאים העומדים ברומו של החודש וּמככבים בו.

משל עממי מספר על בן שמָעַד. אביו החליט לשים לכך סוף. מה עשה? התקין לוח על הקיר (בגירסה אחרת על הדלת) ובכל פעם שהבן חטא, נעץ מסמר בלוּח. עד שהלוח התמלא במסמרים. הבן אכן הצטער מאוד לנוכח חטאיו הרבים, שהפעם היו מוחשיים מול עיניו, והחליט לחזור בתשובה. עתה, בכל פעם שתיקן הבן מעשה רע, הוציא אביו מסמר אחד מהלוח, עד שהלוח בשעה טובה התרוקן מהמסמרים. אך למרות התיקון המיוחל, עדיין נותרו החורים זכר לעקבות מעשים הרעים. ההתנערות מהם לא הצליחה למחוק את רישומם כליל.

האם זוהי גישת היהדות? התשובה היא שלילית. ביהדות הגישה היא, לדעתי, הפוכה. החוזר בתשובה לא רק שמעשיו הרעים נמחקים כליל, אלא שדרגתו גבוהה יותר אף משל הצדיק. זאת משום שהוא עבר כברת דרך ארוכה יותר, מרמה דתית נמוכה, והקב"ה מחשיב את המאמץ.

מעֵבר לכך, כפי שאמרנו, הנפילה היא מקור לצמיחה מחודשת, ולכן גם חטאיו של השב בתשובה, הופכים על-פי המסורת, לזכויות. האדם נולד מחדש מבחינה רוחנית. על-פי ההלכה אף אין להזכיר לו עוונות ראשונים. הקב"ה מצביע על כך כי "ושפכתי עליכם מים טהורים, וּטְהרתם מכל טומאותיכם", וכי "אִם יהיו חטאיכם כשני, כשלג ילבינו; אִם יאדימו כתולע, כצמר יהיו". החוזר בתשובה עובר תהליך טהרה והתחדשות טוטליים, המוחק לגמרי את כל עברו מן היסוד. יתרה מכך, התורה מצביעה על חשיבה חיובית, בניגוד לחשיבה השלילית במשל.

צלילי אלול באוויר

הידעתם? אלול ראשי תיבות אני לדודי, ודודי לי, דומני רומז לתפילה.

אלול גם ראשי תיבות: איש לרעהו ומתנות לאביונים - רמז לצדקה.

ואולי העובדה שהפסוק נֶאמר לגבי פורים, רומזת להלכה הֶחָלָה בחג "כל הפושט יד, נותנים לו", שהרי גם אנו פושטים יד לבורא שיקבל את תשובתנו, וּמצפים להיענותו ולפתיחת שערי שמיים.

וכן אלול ר"ת וּמל ה' את לבבך, ואת לבב זרעך" - רֶמז לתשובה.

אלא שפסוק נוסף נראֶה רומז לכך, והוא לקוּח בכלל מערי מקלט, המיועד לרוצחים בשוגג (קשר אפשרי נוסף לפרשתנו):

"ואשר לא צָדָה, והאלקים אִנָּה לידו", כשההנחה היא שכל חוטא יהודי הוא בשוגג, וּמבקש מקלט מאימת היצר הרע, המבקש לקטול את נשמתו.

ואכן, כמיטב המסורת היהודית "תשובה, תפילה וּצדקה מעבירים את רוע הגזירה".

זיכרו: בחודש מופלא זה המלך - מלכי המלכים -נמצא בשדה, זמין לַכֹּל, וּמחכה לנו. אל תחמיצו הזדמנות פז זו ואת האווירה הרוחנית המיוחדת של החודש.

חודש טוב ושבת שלום!