אור אדום
הדוּח שפורסם על-ידי עמותת 'אור ירוק', על מצב הנהיגה הפרוע בקרב בני נוער, לפיו כמחציתם נוהגים שתויים, ללא רישיון וללא חגורת בטיחות, חייב להדליק נורה אדומה לא רק בקרב
משרד התחבורה וּמשטרת התנועה, האמוּנה על האכיפה, אלא לא פחות במשרד החינוך.
חייבים לשלב את נושא הזהירות בדרכים בתוכנית הלימודים כבר בגיל הרך, בגנים וּבבתי הספר. וכך התלמידים יגדלו עם תודעה זו. בתיכונים שיעורי הנהיגה, כפי שכבר הוּצע, צריכים להיות חלק בלתי נפרד מהמערך הלימודי.
יש לזכור כי הנערים של היום הם נהגי המחר על הכביש, וכי מדובר בפיקוח נפש, הניצב בראש סולם הערכים היהודי. זה גם משתלם כלכלית, כי הדבר יחסוך בעתיד טיפולים בפצועי תאונות, תשלומי ביטוח לאומי לשארים ועוד. לכן ההשקעה החינוכית משתלמת. וּבא לנתיבי ציון גואל.
כסף לנזקקים
רק סמלי הדבר שבסמיכות להודעות על חגיגות השבעים, בעלוּת של מיליוני שקלים, התבשרנו על 'מענק' סל מזון לחג לכל נזקק, העומד על 8 שקלים בלבד! אתם שומעים טוב? מחיר של חצי מנת פלאפל, כדברי ח"כ מלכיאלי מ
ש"ס. אם זה לא היה עצוב, זאת הייתה בדיחה.
אז במקום לשפוך מיליונים לחגיגות ראווה, תשקיעו את הכסף במיזמים לרווחת הציבור. וזוהי החגיגה האמיתית של המדינה - לשפר את איכות חיי התושבים. יש לכם שם בממשלה ממי ללמוד, מהאזרחים הקטנים בני המצווה. יותר ויותר נערים וּנערות בוחרים לתרום את כספי המתנות ביום חגם למטרות רווחה, ויתרה מכך, במקום בילוי בחו"ל הם מעדיפים להתנדב למען חולים וּלשמחם.
אלא שהכסף בקופת המדינה, עם כל הכבוד, הוא אפילו לא שלכם. זה כספי ציבור נטו. ולכן ראוי שיוקצב למען הציבור. לתשומת לב שרת התרבות (והסִמלה),
מירי רגב.
זילות המקצוע
כמו בישראל, שאופנתי לתקוף את ראש הממשלה,
בנימין נתניהו, ואשתו, באמריקה כמו באמריקה, המטרה המושמצת, המותקפת בלי הפסקה היא, איך לא, הנשיא
דונלד טראמפ. אולם המפתיע הוא של'מאמץ המלחמתי' הזה נרתמו הפעם אנשי בריאות הנפש, שקבעו שהנשיא הוא אישיות נרקיסיסטית חולנית.
עם כל הכבוד לפסיכיאטרים הדגולים, מי שָׂמְכֶם? היכן האחריות המקצועית שלכם, שאתם מאבחנים אדם בקלוּת בלתי נסבלת, על סמך זיהוי תקשורתי בלבד, וּללא כל היכרות אישית במפגש בארבע עיניים? דומה, שיותר משהדבר פוגע בנשיא, זוהי פגיעה במקצוע הפסיכיאטריה, באתיקה שלה, וּגרימת זילותה קְבל עם ותקשורת. ואחרי זה אתם מתפלאים על הדימוי הירוד שלכם?
תקנים מחמירים
לא סוד הוא שמעורבות המשאיות בתאונות היא מן הגבוהות בארץ. לאחרונה הן עלו לכותרות כשפגעו בשלושה גשרים, כשהגשר הראשון גם קרס. לא אחת נהרגו נהגים, שעצרו על-פי חוק בשולי הדרך, כדי לתקן צְמיג פגום, מפגיעת משאית. הנהגים עוברים פעמים רבות את מכסת שעות הנהיגה המוּתרת וּמרוב עייפות עוברים על חוקי התנועה. לפעמים הם נוהגים בשכרות.
אין ספק שהמשאיות הקטלניות חייבות להדליק נורה אדומה במשרד התחבורה, במועצה למניעת תאונות וּבמשטרה. חייבים לקבוע תקנים מחמירים למשאיות על הכביש, ולאכוף אותם ללא פשרות. כמו-כן דרושה ענישה מחמירה, שתיצור את אפקט ההרתעה בקרב הנהגים. די לקטל בדרכים!
בקטנה
קאמבק בעבודה: הבָּרָק מכֶּה פעמיים?
