בעתירה התלויה כיום בבג"ץ טוענת הרבנות הראשית, באמצעות עו"ד פרטי ששכרה (בכספי ציבור!) לצורך הגשת תשובתה לעתירה, שנושא התפילות בהר-הבית אינו שפיט, לאור הוראה מראשית ימי המנדט הבריטי ב"דבר המלך במועצתו" שקבעה שענייני המקומות הקדושים אינם שפיטים. בתי המשפט נזקקו לעשרות משפטים בענייני המקומות הקדושים, הן כדי למנוע סכסוכים ושפיכות דמים והן להגנה על אינטרסים אחרים, כמו חופש הדת, המקובל כעקרון חוקתי (הגם שבחוקי היסוד שלנו, למרבה הפלא, חופש הדת והחופש מן הדת לא הוסדרו עד היום, למרות הצהרה כללית במגילת העצמאות החשובה, אלא שזו אינה חלק מהחוקה בישראל). בתי המשפט הגנו על עקרונות השוויון, כבוד האדם, חופש הפולחן ועוד ועוד שיקולים החורגים מהכלל המצומצם של אי-שפיטות.