מדוע היה צריך לעצור את
אלדד יניב? גם מי שמשוכנע שהדברים שכתב יניב בפייסבוק שלו מהווים עברה על החוק, לא יוכל להסביר מדוע צריך לחקור אותו, ועל אחת כמה וכמה לעצור אותו. העובדות פשוטות וידועות, ועל אנשי הפרקליטות להחליט אם הן מצדיקות הגשת כתב אישום ותו לא.
וכך גם לגבי הבחורה שהציגה את נתניהו עם חבל תליה, או לגבי רבנים שכותבים דברים הנראים לאיזה שוטר כדברי הסתה. ברור כשמש שכל החקירה הזאת היא הצגה אחת גדולה, כשאם יוגש כתב אישום, יחליטו השופטים על-פי מראה עיניהם. ומה שהם יראו אלה הדברים שפורסמו עוד לפני שזומנו כותביהם לחקירה, שאיננה תורמת דבר.
אבל אלדד יניב לא רק נעצר, אלא גם עבר ככל הנראה טיפול מזוויע שלווה בשתיקה רועמת בתקשורת. איש לא רוצה אפילו לחשוב על מה שעובר אדם מן היישוב כשהוא נעצר על-ידי המשטרה, ומטופל כסוחר סמים או נרקומן. אבל כל אחד מבין שהמעצר הזה לא בוצע כדי למנוע הפרעה לחקירה שיניב עלול היה לשבש אותה, אלא פשוט כדי להסביר לו שעם המשטרה שלנו, לא כדאי להסתבך.
מדי פעם אנו שומעים רמזים כאלה ואחרים על מה שעוברים אנשים שנעצרים בידי המשטרה. על התנאים בתאי המעצר, ועל הסביבה האנושית האלימה והמסוכנת שבה מוצא את עצמו העציר. האמת היא שהמעצר הזה הוא פשוט עינוי בחסות החוק, ואת האמת הזאת כולם יודעים, וכולם שותקים.
להוכיח את השקר
על טיבה האמיתי של המשטרה שלנו העיד אחד העדים במשפטו של הנשיא קצב שסיפר על עדותו במשטרה, ואמר: "אני הייתי כל הזמן בתחושה שהמשטרה כשהיא חוקרת, היא חוקרת כדי לגלות את האמת. ומה שהיה באותה חקירה, כפי שאני הרגשתי, שלא רוצים לגלות את האמת, אלא רוצים להוכיח את השקר".
ויש להדגיש שהעד הזה, מרצה באוניברסיטת תל אביב, נתן עדות במשטרה, ולא נחשד בדבר. והוא הוסיף וסיפר שבתום חקירתו הוא סרב לחתום על הסיכום של החקירה שהוצג לו, כי לדבריו הסיכום כלל לא שיקף את מהלך החקירה. ואז אמר לו החוקר: "במרתף יש לנו כאן תאי מעצר, אני יכול לעכב אותך, או יכול לעצור אותך, ומחר אין בעיה, מחר בבוקר נתחיל הכל מחדש. ... כבר הייתי מותש לגמרי, אמרתי לו טוב, טוב, תביא אני אחתום, וחתמתי".
עד! לא נאשם, לא חשוד, לא נחקר באזהרה. עד!
אותי כבר "עיכבו" פעמיים לחקירה, אחת מהן בערך שתי דקות אחרי שבחיוך רחב נתתי בידיו של שופט בית המשפט העליון,
ניל הנדל, מנשר שבו ציטטתי משפט מהחלטתו של הנדל עצמו לדחות את בקשתו של קצב למשפט חוזר: "במקרה דנן - הזיהוי המדויק של היום והשעה איננו תנאי הכרחי להרשעתו של המבקש". ובהמשך המנשר כתבתי שעל-פי דבריו אלה של הנדל, בכלל לא משנה אם הנאנסת לכאורה, א' ממשרד התירות, בדתה מדמיונה את כל הסיפור על האונס בבית הטקסטיל, כי אם הוא לא אנס אותה ביום שעליו היא העידה, הוא בטח אנס אותה ביום אחר.
"עיכבו" אותי, ניהלו שיחות טלפון ארוכות במשך למעלה משעה עם גורמים עלומים, ובסופו של דבר שחררו אותי. אולי בגלל שעדיין, בינתיים, ורק(!) בינתיים, ציטוט מדבריו של שופט איננו מהווה עילה למעצר.
אבל הייתה גם פעם שלישית, ליד מלון באשקלון בו נערך כנס של משפטנים. הופיע שוטר, קרא את המנשר שלי, אמר "כאן זה לא אירן", והלך.
השוטר הזה היה השוטר הטוב. ואוי לו למי שיעז לכתוב שהשוטרים שעשו לאלדד יניב את אשר עשו, והשוטר שאיים על עד במעצר לילה, היו השוטרים הרעים. כפי שכבר למד יוסי אונגרפלד, אסור! אסור להגיד מילה רעה על שוטרים.
כי אירן זה כאן.
