אתה בעל חנות למכשירי כתיבה, סוכן נסיעות, מוכר מכשירי חשמל. מכרת ציוד משרדי, כרטיס טיסה או מאוורר. והנה, לאחר זמן מה מגיע הקונה ומבקש לבטל את העסקה. זה יכול להיות משום שהציוד אינו מתאים לצרכיו, משום שצצו אילוצים שאינם מאפשרים לו לנסוע, משום שהמאוורר איננו עובד. וזה יכול להיות גם ללא סיבה כלל: חוק הגנת הצרכן מאפשר ללקוח, בתנאים מסוימים, לבטל את העסקה ללא כל הסבר ולקבל בחזרה את כספו.
לא נעים, אבל קורה בחייו של כל עסק. התנצלת, החזרת את הכסף ונפרדתם לשלום. עכשיו יש לך עוד בעיה: מה קורה עם המיסים אשר שילמת בגין עסקה זו? לגבי המע"מ אין בעיה: החוק קובע, כי אירוע המס מתבטל והמס אשר שולם יוחזר. אותו מצב קיים בעסקות נדל"ן, לגבי מס שבח: החוק קובע, כי אם העסקה בוטלה, ולא משנה מתי, הנישום מודיע על כך ומקבל בחזרה את המס ששילם, בתוספת ריבית והצמדה.
מה קורה כאשר עסקה מבוטלת
לא זה המצב לפי פקודת מס הכנסה. קיבלת - שילמת. בפקודת מס הכנסה, הן בחלק ההוני והן בחלק הפירותי, אין שום מנגנון אשר דן בשאלה מה עושים כאשר עסקה מתבטלת. למרות שכאמור חוק הגנת הצרכן מאפשר כיום ללקוח להחזיר את המוצר ללא שום הסבר ולקבל בחזרה את כספו ללא שום טענות ומענות - פקודת מס הכנסה שותקת לגבי המוכר. במצב זה, בעל העסק נתון לחסדיו ומצב רוחו של פקיד השומה אשר תורתו היא "לעולם תקח". משמעות הדבר היא, שהעוסק לא מקבל את תמורת העסקה - ועדיין חייב לשלם מס תמורת הכנסה שלא הייתה לו. זה לא רק אבסורד; זהו חוסר צדק משווע.
המשמעות של העדר הוראות בפקודה היא, שפקיד השומה - כל פקיד שומה בפני עצמו - יכול לעשות מה שהוא רוצה. אני משער, שמה שקורה בשטח הוא שבמקרים בהן העסקה מתבטלת באותה שנת מס, הנישומים מבטלים את העסקה בשנה בה נעשתה, ופשוט לא כוללים אותה בדוח השנתי שהם מגישים לאותה שנה. אבל מה קורה אם העסקה נעשית בשנה אחת והביטול נעשה בשנה אחרת?
הרבה מאוד עסקות מבוצעות ברבעון האחרון של השנה, אם כדי לסיים את התקציב הקיים ואם כדי לרשום הוצאה בשנת המס השוטפת. אם העסקה נעשית ממש בימים האחרונים של השנה, גדולים הסיכויים שאם תבוטל - והחוק נותן לרוב 14 יום לעשות זאת - זה יקרה בימים הראשונים של השנה הבאה. במקרה כזה, ברור שהעוסק אינו יכול לבטל את העסקה בשנה בה בוצעה, וגם לא בשנה שבה בוטלה. אין לי ספק, שאם הנישום יבוא ויוכיח שבוטלה עסקה לגבי שנה שהשומה שלה כבר סגורה - יגיד לו פקיד השומה: אני משתתף בצערך, אבל לא משתתף בהפסדך; הכסף לא יוחזר.
לקונה בפקודה, לא הסדר שלילי
במובן זה, ביטול עסקה מזכיר את המצב הבלתי-תקין שקיים בנוגע לחובות אבודים. אותם אומנם אפשר למחוק, אבל רק בשנה שבה התברר שהם אבודים על-פי הפרשנות של רשות המיסים. גם כאן, הקיזוז נעשה לעיתים זמן רב לאחר שהנישום כבר שילם מכיסו את המס על ההכנסה שלא הייתה לו. ביטול עסקה גרוע עוד יותר, משום שכאמור לעולם הנישום לא יקבל בחזרה את המס ששילם שלא בצדק.
הדבר הנכון הוא להוסיף לפקודת מס הכנסה מנגנון מקביל לזה שקיים במיסים האחרים. בחוק מע"מ קובע סעיף 49, כי עסקה אשר בוטלה, יבוטל המע"מ אשר חל עליה. המנגנון פשוט עוד יותר בסעיף 102 לחוק מס שבח: "המנהל יחזיר מס אם הוכח לו כי נתבטלו מכירת זכות במקרקעין או פעולה באיגוד מקרקעין ששולם עליהם המס". אין שום סיבה שלא יהיה מנגנון מקביל בפקודת מס הכנסה ומיוחד בחלק ההוני שבה.
האם העובדה שכיום אין מנגנון שכזה בפקודת מס הכנסה, היא לקונה או הסדר שלילי? כלומר: האם המחוקק לא נתן את דעתו על מצב של ביטול עסקה, או שהוא בכוונה נמנע מלקבוע מנגנון שיאפשר להחזיר את הכסף במקרה כזה? לכאורה אפשר היה לטעון, שמדובר בהסדר שלילי: הנה, כאשר המחוקק רצה - הוא קבע מנגנון מפורש בחוק מע"מ ובחוק מס שבח.
דומני שלא זה המצב. כידוע, פקודת מס הכנסה משנת 1961 היא בעיקרה עברית טובה יותר של הפקודה המנדטורית משנת 1941. המלך ג'ורג' השישי, ממשלתו ופקידיו לא חשבו אז על טובת הנישום ועל ערכים כמו שוויון ומס אמת, כי הם לא עמדו אז על סדר היום בתחום המס - ודאי לא במשקל שניתן להם כיום. מס הכנסה לא אוהב להחזיר כסף, וזו תרבות מובנית שטבועה בדנ"א שלו. כאמור, מס הכנסה עובד לפי הכלל "לעולם תקח". אבל זו אינה סיבה להנציח עוול, המנוגד לעקרונות של מס אמת, הגינות ומשטר נאור. הכנסת צריכה לתקן זאת ובהקדם.
אתם בטוחים שגירשתם את הבריטים?
אם כבר הזכרנו את פקודת המס המנדטורית, זה מזכיר לי סיפור. תייר ביקר בתל אביב בשנת 1949 ושאל כיצד יגיע לשפת הים. תושב אדיב התנדב להסביר לו: תלך ברחוב המלך ג'ורג' עד רחוב אלנבי, תיכנס לרחוב הרברט סמואל ותלך עד כיכר לונדון. הביט בו התייר במבט תוהה ושאל: תגיד, אתם בטוחים שגירשתם את הבריטים?
זו התחושה שלי למקרא פקודת מס הכנסה. וזה לא רק בגלל סעיפים אנכרוניסטיים משעשעים, כמו זה הדן בפחת ומעניק 10% לשנה לחמור, 8.5% לשנה לסוס ו-5% לשנה לפרד. זה גם לא רק בגלל הפגיעה בגאווה הלאומית שלנו: מדינה שחוגגת 70 שנה להקמתה, נשענת עדיין על פקודת מס מהתקופה שלפני הקמתה. וזה גם לא רק בגלל שמדינת היי-טק מהמובילות בעולם משתמשת בכללים שנקבעו לפני כמעט שלושה דורות. זה בעיקר בגלל הרוח הכללית של הפקודה ובמיוחד ההוראות המנדטוריות הנוחות לכל שלטון ורשות מבצעת.
כבר הזכרתי, שב-1941 לא עמדו על סדר היום, ובוודאי שלא במקום גבוה, ערכים של שוויון בפני החוק וגביית מס אמת. צריך גם לזכור, שאנחנו מדברים על הזמן בו השתוללה מלחמת העולם השנייה, צבאו של ארווין רומל איים על ארץ ישראל ובריטניה הייתה נתונה בשעתה הקשה ביותר. מותר לשער, שהגישה של מתקני הפקודה - ובהחלט בצדק - הייתה שצריך להביא כמה שיותר כסף מכמה שיותר מקורות בכמה שפחות זמן.
היום, תודה לאל, המציאות שונה לחלוטין וכך גם הערכים. גביית מס אמת שישקף את המהות הכלכלית של העסקה, הבטחת שוויון בפני החוק - אלו לא עמדו לנגד עיניהם של מנסחי הפקודה ב-1941 וגם לא על סדר היום של מי ש"גיירו" אותה כהלכה ב-1961. אם לדבר באופן כללי, ניתן לומר ש-250 התיקונים לפקודה הותירו על-כנן את החומרות. למשל: האפשרות לערוך שומה מהירה. למשל: האפשרות לאסור על צאתו של נישום מן הארץ. בכלל לא בטוח שצעדים כאלו היו עוברים אם היו נחקקים כיום, בעידן הזכויות החוקתיות.
קחו לדוגמה את פקודת המיסים (גבייה). אתם יודעים מתי היא נחקקה? ב-1929. כן, עוד מעט היא תהיה בת 90. באותה עת, מוכתר הכפר היה יכול לעשות הכל, וההבדל היחיד הוא שכיום פקיד השומה הוא המוכתר. ולא רק זאת: לקחו את הפקודה הזאת והרחיבו אותה לכל גוף סטטוטורי. אפילו חברת חוצה ישראל יכולה להשתמש בה כדי לגבות תשלום מנהגים סוררים.
במקרים מסוימים הדברים מגיעים עד כדי חוסר חוקתיות בולט. הרשויות המקומיות ו
רשות השידור ז"ל העבירו את גביית חובות הארנונה וחובות האגרה לידי עורכי דין חיצוניים, בעלי שיקולים עסקיים ולא ציבוריים, שאותם מעניין רק לגבות כמה שיותר כדי לקבל את חלקם. למעשה, הפריטו כוח אכיפה שלטוני ונתנו אותו למי שפועלים משיקולים מסחריים. זה התאפשר רק משום שהפקודה היא מנדטורית, עם חשיבה משנת 1929. זה בלתי סביר, בלתי מתקבל על הדעת וקרוב לוודאי שגם בלתי חוקתי בישראל של 2017.
