הניסוי הגרעיני שערכה צפון-קוריאה חולל רעידת-אדמה כפולה. מלבד שהוא זעזע, סיסמוגרפית, את אזור הפיצוץ, הוא גם הצליח לערער את השלווה העולמית במה שקרוי "מאזן האימה". העובדה שנשיא ארה"ב,
דונלד טראמפ, לא העז לנקוט בצעדי תגובה תקיפים-מתבקשים, היא רק אות המבשר רעות לבאות.
על פניו נראה, כביכול, שאין בעצם שום צורך לדאוג. שהרי בסך-הכל נועד הפיצוץ של פיונג'יאנג להעמיד את הנשיא דונלד טראמפ במבחן של "ניסוי ותהייה" ולראות כיצד אמור להגיב מי שרואה את עצמו כמנהיגה של המעצמה הגרעינית המובילה בעולם.
אז נכון שהדברים אמורים בשני נשיאים הנחשבים בלתי-יציבים ובלתי-צפויים, אלא שעד כה, לפחות, הצליח נשיא צפון-קוריאה,, קים ג'ונג און, להוכיח לכל שידו בינתיים על העליונה בהתכתשות עם יריבו האמריקני.
חוסר-אונים
לית מאן דפליג שמבחן התוצאה הוא זה שקובע. עובדה היא שהניסוי הגרעיני הצפון-קוריאני עבר ללא תגובה ראויה ומצופה מצד מי שמתיימר להיות אדון העולם. החידלון וחוסר האונים הזה שוב הפגין, כלפי כל מי שחרד, את חולשתה של ארה"ב, גם בשעה שהדברים אמורים בניסיון להפר את מה שקרוי "מאזן האימה". .
ומעבר לכך, מהווה הניסוי המוצלח שערך קים ג'ונג און, אבן-בוחן ברורה לשליטים-עריצים אחרים בעולם, שהשד האמריקני בעצם איננו נורא עד כדי כך, כפי שהוא באמת מצטייר. מבחינה זו, הרי מה שחוללה זה עתה צפון-קוריאה, עלול לשמש בעתיד כדוגמה לאירן, המחומשת אף היא, מכף-רגל עד ראש, בנשק בלתי-קונבנציולי. אין זאת כי אם חולשת-תגובתה של ארה"ב, לנוכח ההתעצמות הגרעינית של צפון-קוריאה ושל אירן, עלולה לעמוד לה בסוף לרועץ.
שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
